העתקות מספר איוב

הקדמה אמר אברהם: בעבור היות כל נברא בראו מיש ומאין, נברא עמו חסרונו, וחסרון העליונים בתנועות כנגד המוצק, לא בעצמם ולא בתבניתם; וחסרון השפל (האדם) בתבניתו, לא בעצמו; וחסרון התחתיים (יתר יצורי האדמה) בעצם ובתבנית. וזאת סבת התלאות הקורות לנשמה ולגוף או לשניהם, או לעושר ולבנים ולנשים ולחברים, והכל במספר במשקל, בגזרת האחד, אשר אין לו ראשית, ואין שני לו; על כן אמרו אנשי שקול הדעת, כי התוכחות הבאות על בן אדם, יש מהן ליסר אותו, בענין והוכח במכאוב על משכבו, כדרך האב המיסר את בנו על מעשה הרע שעשה עד שלא ישנה, וכדרך הרופא שהוא משקה לחולה דבר להסיר חליו; ויש תוכחות על תגרת מעשה, באב החומל על הבן וידריכהו בדרך הישר, וכמו הרופה המאכיל הבריא, ואם יפחד שיארע לו מחלה, ישקהו במשקה לשמור בריאות מתכונת גופו; ויש תוכחות לקבול שכר, וסבת היותם רבות. ואיוב הצדיק, הנביא (יחזקאל) העיד שהיה יחיד בדורו בצדקתו, ותוכחותיו לא היו על מעשה רע או תגרת מעשה … וכלל אומר, כי אליהוא הוא היה חכם מהכל, כאשר יתברר מדבריו על איוב וחבריו,‏ וטעמי עניניו קרובים לדברי המקום, על כן לא חרה אפו בו, כאשר חרה אפו על אליפז וחבריו. גם אמר המקום לאיוב, תרשיעני למען הצדק (ומזה שגם דבריו לא ישרו בעיני השם ושאינם על האמת). הגאון רב סעריה אמר, כי השטן, בן אדם היה מקנא באיוב…. ואמר, כי המלאכים אין להם קנאה, והנה שכח ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו, ובספר דניאל מפורש, ואין איש מתחזק עמי על אלה, כי אם מיכאל שרכם. ועוד. ואני בשנת אחת לדריוש המדי, עמדי למחזיק ולמעוז לו, שהוא החזיק למיכאל ועזרו, ולבאר סוד אלה הדברים, לא יכילם ספר; והמבין סוד מערכות הצבאות, והשתנות המעשים כפי השתנות התנועות, ידע עיקר השטן, והכלל שהוא מלאך. וטעם ויהי היום, יום ראש השנה, שכל בני העולם עוברים לפני השכינה כבני מרון, או יום דינו של איוב לבדו, ולא אוכל לפרש. וערום אשוב שמה, וי"א כי מבטן אמי, היא הארץ, והענין (בעבור) אדם הראשון (שנוצר מן האדמה), או בעבור היות העצמות שהם מוסדי הגוף,‏ מן הארץ וכנגד הארץ, וחז"ל אמרו, כי משה כתב ספר איוב, והקרוב אלי, שהוא ספר מתורגם, ע"כ הוא קשה בפירוש, כדרך כל ספר מתורגם.

(ג) ויקלל את יומו. גם יש ימים שיהיו כן (מקוללים) בהיות שני המאורות על מתכונת קשה, וזה צריך פירוש ארוך. יום ולילה הם כנגד הארץ מפאת השמש, בעבור היות הארץ באמצע הגלגלים וצבאות מעלה, ואין להם חשך כלל, גם הלבנה מפאת הארץ שהוא למטה, אין אור אלא ממעל, וזהו אל ידרשהו אלוה ממעל כי הארץ היא חשך.

(ד) ותקח אזני שמץ מנהו. והנכון בעיני, שהוא מטעם ומה שמץ דבר נשמע בו, וענינו כי לא יכלה אזי לקחת הטוב המעולה ממנו. כענין פנים ואחור הנזכרים בפרשת כי תשא. בעבדיו לא יאמין, אין אמונה בעבדיו כנגדו, שהוא לבדו שלם בלי חסרון. אף שוכני בתי חומר, ק"ו הדרים בבתי חומר, והנכון בעיני, שעבדיו ומלאכיו הם העליונים, שאין להם גשם שהוא גוף, ונפשות בני אדם נחצבות מהם. ואף שוכני בתי חומר, הם הגופות שיסודם בעפר. אמר כי הרשע לא יצמח, לכן בן אדם יולידנו, וכאילו לא יולד, אלא לעשות עמל ואון, בענין הן בעוון חוללתי; כי תולדות בני אדם קרובה לעשות רע, כטעם כי יצר לב האדם רע.

(ה) תושיה, כטעם חכמה, ור' משה פי' שהוא מן יש.

(ז) מות מעצמותי, בחרה נפשי מות יותר משתדור בעצמות, כי הגוף לנפש במו בית, ועיקר הגוף הם העצמות כמו היסוד והעמודים. ואהיה עלי למשא, תיקון סופרים, אעפ"י שפירושו כאשר הוא בלא תיקון נכון.

(ט) עש, הם שבעה כוכבים. כסיל וכימה, שני כוכבים גדולים האחד מפאת שמאל בגלגל הנוטה, והשני בפאת נגב, ועש בפאת צפון הגלגל הגדול. (עיש על בניה שבעה כוכבים קרובים מהמוצק הצפוני), וחדרי תימן, הם הכוכבים שהם בפאת נגב הגלגל הגדול (קו השוה); ובעבור היות הישוב בפאת שמאל (לבדו כמו שחשבו הקדמונים, וברובו כנודע היום), ולא יראו אותם הכוכבים, על כן קראם חדרי, כאילו הם במקום נחבא.

(י) חליפות וצבא, הולכות ועומדות, כמו הלא צבא. ולא סדרים הם מערכות הכוכבים, ותרגום‏ יערוך יסדר.

(יב) לעשתות, כמו אולי יתעשת האלהים, עבדו עשתנותיו.

(יד) מי יתן טהור מטמא, כענין הן בעוון חוללתי, כי האדם נברא מדבר טמא. אם חרוצים ימיו, כבר גזרת עליו גזרה כמה יחיה וחרצת משפטו, ושמת לו חקים וגבולים לא יוכל לעברם. יכרת ועוד יחלוף, יעשה מה יהיה חלף לו (שכר ותועלות). למעשה ידיך תכסוף. היא הנשמה, כענין כי רוח מלפני יעטוף.

(טו) ותגרע אליך חכמה, המגרעת, היתה לחכמה והצטרכה (בשביל גרעונה) אליך, או תשים החכמה אצלך גרועה ותהיה התי"ו לנוכח.

(יז) ימי עברו, זמותי מחשבותי, ובלשון קדר דבר שיקשיר, וזהו קשר המחשבה.

(יט) למה תרדפוני כמו אל, הוא הקדוש (אולי שהוא מפרש אלוה שבקודם, ואח"כ על הכחות והגזירות האמצעיים).

(כב) הבעד ערפל ישפוט, מסתר ערפל. וחוג שמים יתהלך, על חוג השמים יתהלך ולא ידע מה יעשה למטה בארץ. האורח עולם תשמור, אורח העולם, עם האומרים: כן היה העולם ואיננו חדש. והיה שדי, יהיה תקיף. בצריך, כספך. וכסף תועפות לך, הענין כפול על המנהג, ותועפות אומץ ותוקף, כמו ותועפות הרים, כתועפות ראם לו, ויש אומרים והיה שדי בצריך, כמשמעו, כמו עמו אנכי בצרה, והראשון יותר נכון, להדביקו בסוף הפסוק (נגוד השדי והבצר אל הכסף והתועפות).

(כג) קדם אהלוך ואיננו, מזרח. ואחור ולא אבין לו, מערב. שמאל בעשותו ולא אחז, והוא ברא פאת שמאל (צפון), ולא יוכל לחזותו שם. יעטוף ימין ( דרום), ולא אראה, והוא יעטוף ימין ולא אראנו ולמה הייתי מפלט נפשי, משופטי, ממנו שהוא שופטי. כי ידע דרך עמדי וגו', והוא באחד ומי ישיבנו, ונפשו אותה ויעש, יש אומר שהבית נוסף, והאמת שאיננו נוסף, ולא אוכל לפרש, כי יש בו סוד גדול.

(כד) מדוע משרי לא נצפנו עתים, רובי המפרשים יפרשו שדי במקום הזה שודד (המערכות) וכן פירושו, למה לא נצפנו עתים משדי ויודעיו לא יראו הימים, והענין, אילו נצפנו עתים משדי (שיש בידו לשנותם), לא הייתי מתרעם עליו, כי יודעיו (השם) לא ידעו מה יהיה (והלשון ברבים אין תימה כמו אלוה עושי, שכבר ביאר החכם), אלא הוא שידע העתים שיעשו בהם הרשעים הרשע למה יחריש. – במורדי אור, השם שהוא אור המאורות.

(כה) המשל ופחד עמו, הממשלה והפחד עמו, וממנו עושה שלום במרומיו, שאין בהם מלחמה; כי כלם טוב, והרע הוא במטה (למטה) לארץ, ואלה הדברים צריכין פירוש.

(כו) נוטה צפון על תהו, הוא שנטה צפון, שהוא מקום וישובו של עולם על תהו. תולה ארץ על בלימה, שהי מלות כענין (חסר) כי הארץ תלויה באמצע הגלגלים. מאחז פני כסא, הוא השמים, כענין ה' בשמים הכין כסאו. עד תכלית אור עם חשך, עד מקום שהוא תכלית האור, שכל מה שיש למעלה (מהגדול ההוא) הוא האור, ולמטה בהפך (חשך). נחש בריח, התנין אשר בים, וי"א כי הוא התלוי, ונקרא נחש בעבור שהוא כמו מעוות, ובריח שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה. שמץ דבר, כמו לשמצה.

(כח) כי יש וגו', הענין כי הכל תלוי במזל, בני אדם גם המקומות. אבן אופל, הוא הארץ, שהוא עיקר האופל, גם הוא עיקר קדרות הלבנה, בשעה שתקדר בחצי החדש, בהיותה עם ראש התלי או הזנב. וענין אלה הדברים (שבפרשה), שהמקום יעשה הדבר והפך הדבר, יתן טוב לרשע גם ישלם לו רע, אפילו מקומות הארץ משתנים, ארץ תצמיח, וארץ לא יעלה בה כל עשב; ולדעת עיקר אלה הענינים, למה זה לא יוכל האדם לדעת. אבדון ומות אמרו, הם המתים הקדמונים אמרו לנו, כי גם הם שמעו מאחרים, כי לא יוכל האדם לדעת אלה הענינים, כי אם הבורא לבדו, שברא ארבעה המוסדות, והם הארץ והשמים (הרקיע הוא האש) והרוח והמים, והם נזכרים בשני הפסוקים (שלמעלה ארץ ממנה וגו'). אז ראה ויספרה, אין ויספרה מן ויספר משה, כי אם ממספר, או מן וללמדם ספר, והענין היא כתובה אצלו וכמוהו יספר שחקים בחכמה.

(ל) תשאני אל רוח תרכיבני, במחשבות כל הלילה תרכיב בנפשי דברים והתושיה שהוא כעין החכמה תמוגגני.

(לא) ותשק ידי לפי, מין ממיני עבודה זרה, כי רובי הקדמונים, טרם באו הנביאים, היו עובדים שני המאורות, על כן אמר, גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל, והענין שהוא למעלה מהמאורות.

(לב) לא מצאו מענה וירשיעו את איוב, ובתוך (במדרשות) כי הוא מתיקון סופרים, והאומרים כן, ידעו מה שנעלם ממני. – באובות, ורובי המפרשים אמרו שהם כנאדות וזהו נכון, כי אל תפנו אל האובות עיקר אונתם (צ"ל אונאתם) כנאדות (צ"ל בנאדות) הוא.

(לג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד, מזה הפסוק תלמד, כי המלאכים הממיתים המבקשים נפש האדם רבים, ומלאך אחד הוא פקיד עליו לשמרו, והמבין סוד מערכות הצבאות יודה כן.

(לד) ויחוננו, המקום, ויאמר אל המליץ פדעהו. אם ישים אליו לבו, המקום אל בני אדם. לבו, בענין וכי תשית אליו לבך, מיד יאסוף רוחו אליו, כענין והרוח תשוב. יגוע כל בשר יחד, ואדם אל עפר ישוב, ויגוע הבשר שהוא הגוף, והאדם הנראה אל עפר ישוב.

(לו) אשא דעי למרחוק, הוא המקום שהוא העילה הרחוקה, כי העילות הרחוקות רבות, כענין האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק. תמים דעות עמך, הוא המקום, עענין מפלאות תמים דעים, והענין הוא יעיד. – רחב לא מוצק תחתיה, אל רחב שאין מוצק תחתיה, והיא דרך משל, כי רחב הוא הקו הסובב העגולה ומוצק היא הנקודה (המרכז), אנוש יביט מרחוק, על דרך החכמה, מספר שניו, לא חקר, דברו הקדמונים על לשון בני אדם, ויש אומרים כי נקרא המטר אור, בעבור המאור הקטן (הלבנה), כי בתנועותיו יהיה המטר בצווי הבורא.

(לז) וכבר הזכרתי בספר מאזני הלשון, כי כל דבר צריך לזמן ומקום; ועל ימצאו פעמים בלשון הקדש בלא בי"ת (יחס שבו המשמש לגבול הזמן והמקום). והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם, והנכון בעיני שהוא על הגלגל המתהפך בתחבולות המקום לפעלי בני אדם. אם לשבט, להשחית הזרע, אם לארצו (להצמיחה), או לשבט כמו אבנים גדולות וגשם בים, והנה ג' ענינים (שבעבורם יהיה הגשם): האחד למוסר, והשני לארצו בעבור צורך הארץ ושוכניה חסידים, כענין לפעלם, והשלישי לחסדו, והנה ישוב אם לשבט אם לארצו, פירוש לפעלם, והשחקים הם על העבים, ונקראו כן, בעבור היותם אויר דק, וכן נקראו דוק (בדפוס רק בטעות), ורקיע והם תחת הגלגלים. הודיענו מה נאמר לו, לא נערוך מפני חשך, מה דעת יש לנו, שנאמר לו, למה כן וכן? לא נוכל לערוך אליו מפני חשך, כי אנחנו בחשך. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם, והנה אין כח בידם אפילו לראות האור כשהעבים בשחקים (ובהיר שב לשמש והוא מן בהרות), שיבוא רוח ותטהר העבים. – שדי לא מצאנוהו שגיא כח משפט, נדע במעשיו שהוא שגיא כח ושגיא משפט, ורוב צדקה לא יענה. מלבו, כי אם מחסרון המקבל, כאשר הזכרתי מעט בתחלת פי' קהלת.

(לח) מי זה מחשיך עצה, הענין רצית להחשיך עצתי, כמו להעלים ולהסתיר, ובמקום אחר מי זה מעלים. מי שם ממדיה, גבולותיה, ויתכן שיהיה רמז למדת הגבולים (האקלימים). קו, הוא סבוב עגולת הארץ (המשוה והאופק ואופן חצי היום). ואדניה, הם ההרים. אבן פנתה, היא הנקודה (מרכז הארץ והעולם). ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים, בעבור שיסובו סביבות נקודת הארץ, וכוכבי בקר הם הז' משרתים, ויקראו (ג"כ) כוכבי אור, ובני אלהים, הם המערכות העליונות, ותנועתם הוא רנתם ותרועתם. – תתהפך כחומר חותם, הארץ בצורות משונות כחומר חותם. ויתיצבו, בני אדם, כמו לבוש עליה, וכל יום תחליפם. – התקשר מעדנות כימה, כוכבים הם בפאת צפון, וכסיל בפאת דרום,‏ וכימה תקשר הפירוד, שהם המעדנות, וכסיל הפך הדבר; והענין האתה צוית לכוכבים האלה לקשר ולפתח? והקדמונים אמרו, כימה, הם שבעה כוכבים קטנים, והם בסוף מזל טלה, והנראים (מהם). והנכון בעיני, שהוא אחד, והוא כוכב גדול יקרא עין השור השמאלי, וכסיל כוכב גדול הוא, לב מול עקרב, כי בעלות אלה שניהם במזרח, יראו המעשים הנזכרים, וזה כנגד זה בבית ובמעלה ובחלק (?). – בטוחות, והנכון בעיני שהם הקרב (תוך האדם), כענין הן אמת חפצת בטוחות, ויורה עליו סוף הפסוק, שאמר: ובסתום חכמה תודיעני, כי הענין כפול הוא, כמנהג. – לשכוי, הוא הלב, כמו עכרו משכיות לבב. והענין, צורות חקוקות, כמו ואבן משכית ומביני סוד הרוח יודו כן. – מי יספר שחקים בחכמה, פרושו מספיר, מי שם אותם כספיר (דורכזיכטיג) כענין כראי מוצק, ויש אומרים שהוא מן ספר (כתיבה) ואחרים ממספר. – בצקת עפר למוצק, היא הנקודה (המרכז). ורגבים ידובקו, הם בקיעות הארץ מהחום והמטר.

(מ) והטעם כי השם ענה את איוב על דבריו להוכיחו, והודיעו, כי איננו יודע דרכי השם שהם כלל, אף כי הפרט. – האף תפר משפטי, התרצה להפר משפטי, החכמה ששמתי בעולם, תרשיעני למען תצדק.

(מב) מי זה מעלים עצה בלי דעת, והטעם, כי בלי דעת הייתי, שרציתי להסתיר עצתך בעולם, כי אם פניו אשא, לבלתי עשות עמכם נבלה, השם ישא פני הצדיקים בעולם הזה, רק בעולם הבא איננו כן, וחלילה שיעשה השם נבלה. רק בעבור שהיו חברי איוב מצדיקי השם, אם השם יביא עליהם רע יאמרו תועי רוח, הנה זה דבר נבלה. ודברי איוב וחברי איוב עוד אפרש, ובמה טעו, ואמר השם שילכו לאיוב, בעבור שהרשיעוהו חנם, והנה התברר כי איוב צדיק גמור היה. – שב את שבות איוב, שהיה נשבה ביד השטן הוציאו מרשותו. (פירושי הטעמים)… ואליהוא חרה אפו על איוב, שהאריך לשונו בקוצר רוחו… והנה סוד דברי אליהוא, שאמר לאיוב וחבריו: כלכם תעיתם, כי חשבתם שעמדתם בסוד השם, והנה אמר לחברי איוב, כי השם ינסה ויענה, על עקב עון, או להסיר עון, או לקבל שכר,.. והענין הנה בבריותי, ולא בנכבדים העליונים רק בחיות, שהם בארץ ובים מתחת לארץ, שנים גבורים לא תוכל להם, להשתעבד בהם, ולא לכרות על לויתן לאכלו, (אף) כי בן אדם לא יגבה לבו נגד המלאכים, ולא כנגד בני האלהים, כי הם נכבדים ממנו כפלי כפלים, כאשר פירשתי בפסוק הנה אנכי שולח מלאך בראיות גמורות משקול הדעת, ומדברי התולדות, גם דברי הנביאים פה אחד כך, ואשר מצאנו כתוב בדברי קדמונינו ז"ל (שנראה מהם, שהם משמשים לאדם ובשבילו, ופחותים במעלה ממנו) גם הוא אמת, כי הם לא דברו רק על המלאכים הנבראים לעתם לכבוד הנביאים, רק גובה לבו (של האדם הוא באמת) כנגד החיות והעופות, כטעם מלפנו מבהמות ארץ, והנה אמר השם, כי הנה יש גופות בארץ עמך, והם גבורים ממך, לא תוכל להם ולמה גבה לבך.