דעת החכם במבול, שהיה בסבת הכוכבים שהתחברו הכחות הרעות ההורסות, והשפיעו רעה זו בטבע, לפי שהיה הדור רע ונשחת, עזבם השם אל מקרי הטבע וסבותיו. ועוד עומק בזה בדבריו, שהוא סובר כי בהיות שהשחיתו את דרכם בכל, חסר להם גם כח התולדות, על דרך המבואר לו בפ' משפטים, ואף כי שלא בא להם כח עליון לנצח המערכה, שהוא המתרחק ממקום הזמה, כמו שיתבאר עוד בשטתו, וזהו עומק כונתו בדבורו. ומה שאמרו קדמונינו, כי טעם השחית כל בשר את דרכו, שכל חי לא שמר דרך תולדתו, ועוות הנתיב הנטוע, נכון הוא. ומה נכבד דרש שדרשו שהשחיתו במים, ודנם השם במים. ובאשר מימיהם ממעל ומתחת, כן היו המים שהשחיתם בם. פירוש לדבריו כמו שאמרנו, כי בהשחיתם נתיבות הטבע (שהחיוב לשמרם, וזה טעם איסור הכלאים), החסירו כח התולדה, השומר ומעמיד הנבראים המורכבים בהרכבתם כל ימי משך עמידתם, שהוא הַכח הבא מלמעלה, וכאשר תותך המרכבה, ישובו המורכבים למים, החומר שממנו התהוו, המכונה תמיד, מים; ולזה עיקר כל זרע לח ונגר. ולהיות האדם צלם ופתוחי חותם של כל העולם השפל, כמו שיתבאר בסוד האדם, זרעו מתחת בכלי הזרע, ונמשך מלמעלה מן המוח שבראש וע"י חוט השדרה, ויאמר החכם שכמו שהשחיתו מימיהם ממעל ומתחת, כן נשחת הסדר והותך העולם ע"י מים שבאויר ומים שבארץ, ונתקלקלו היסודות במשכנותם, ונפסדו כל ההרכבות, בהפסידם הכח לקבל מעולם התיכון, היינו הכח ע"י אמצעי, ואף כי הכח העליון, שהוא בא רק במקום השלמות והכללות, כמו שיבואר עוד. והמניעו לזאת הסברא, כמו שזכרנו, מיחוד השמות הקדושים, שהוזכרו במבול ובהצלת נח, גם מחשבון ויחוד המספרים, ושהמשפט היה שנים עשר חדש סבוב שלם, גם מקצת דברי חז"ל, כמו מאמר ר' יהושע במדרש: עוד כל ימי הארץ וכו', לא ישבותו, מכלל ששבתו. ומאמר ר' יוחנן: לא שמשו מזלות כל שנים עשר חדש. ור' יונתן: שמשו, אלא שלא היה רשומן ניכר. ולזה יאמר החכם: "וכאשר נבקעו, עלו המים (שבתהום מיסוד העפר), ונפתחו החלונות האצורות בשמים (בגובה האויר), וירדו המים ונתבלבל הארץ, ואין מבדיל בין יום ובין לילה". ובדבור הניחוח אמר: "מלשון מנוחה, והחי"ת כפול בהכפל פ"א ונאפופיה. והטעם שהניח הרוח מהזעף או שינוח כח עליון". ונגלה כונתו, שהיא נמשכת להדעות המפורסמות בזמנו, וזמן ארוך מאד לפני זמנו במזרח, שלא יוכלו השפלים לקבל הכחות השופעות מן הגלגל, בלתי שיהיו מוכנים לזאת הקבלה. ולהיות האויר ראשון לקבלה זו; על כן צריך שיתטהר מן העפוש והעכירות, וזה יהי על ידי עשונים והקטורת באויר לנקותו, וכאן היתה השחתתו ע"י זעף ותהפוכות כל היסודות. אמנם גם לשיהיה בית קיבול לכח עליון מן השם, שהוא חול השכינה, צריך שיהי המקום והאיש מוכן בטהרה ונקיון. וראיתו הראשית, וכסית את צאתך ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. וגם לזה תועיל הקטורת, כמו שיתבאר, על כן אמר "או שינוח כח עליון, ולפירוש הראשון, הלשון מן מנוחה ליסודו, ולפירוש השני, המלה מלשון הנחה על חול הכח העליון. והשם הציל את צדיקו, שמצא חן בעיניו, עם קצת הברואים לישוב חדש על דרך נס ולמעלה מן המזל" ועוד יתבאר זו ההנהגה האלהית להלן בסוד האדם. והוא הולך ומבאר המספרים שבאו בכל שנת המבול בגשם ובתגבורת המים, ובקלותם, ובחרבם על פי סבוב הצבא ומערכתו. והעיקר שהניעו לזאת ההנחה, הוא מה שבמציאת החן כתיב השם הנכבד וכן בקרבן תודתו, ובשאר מקומות הסיפור בא לפעמים השם הנכבד, ולפעמים השם אלהים, שהוא המונח גם על הכחות הטבעיות שבאות ממנו, שהוא עצמותם וכחם, וכל פעולותם ייחסו אליו בצדק, הגם לא בהיפוך כל פעולותיו אלהים. ובדקדוקו אומר: "והשם ‏צוה אל נח לעשות התיבה ימים רבים קודם בוא המבול, וכאשר קרבו הימים צוהו השם הנכבד, שילך הוא וביתו אל התיבה, ובעבור צריכת הקרבן צוה השם הנכבד וכו', ועוד יתבאר זה היטב. – וכמו כן דעתו בהפלגה, ושלדעתו לא היתה כוונתם רעה בבנין העיר והמגדל, והוא אומר: "ואלה בוני המגדל לא היו טפשים, שיחשבו לעלות אל השמים וכו' ואלה הבונים ראו בעצתם, שלא יפרדו, והשם לא יעץ כן, והם לא ידעו". והנה כל מלת ירידה הכתוב בשם בוא הכח והעצמות מאתו אל מדרגות שלמטה הימנו, ועל כן יאמר בזה: "ומלת וירד ה', בעבור שכל מעשה התחתיים הם תלוים בכח הגבוהים, ומהשמים יתכנו כל העלילות (כונתו על הפעולות הטבעיות וסבותיהם); על כן נקרא השם, רוכב שמים, היושבי בשמים". ועל המקרא ויאמר ה' הן עם אחד, "זה הדבר אמר למלאכים (הכחות הגלגליות), וזה טרם וירד. וטעמו ירד בעבור שאמר כן". כונתו, כי הירידה והאמירה הוא הכח שניתן בצבא המרום לפעול בתחתיים. והפעולה בכאן היא מה שאומר אח"כ: "והנכון בעיני שנפוצו משם, ואחר שנפוצו, מלך נמרוד על בבל, וקמו מלכים אחרים, ובימים רבים במות הדור הראשון, נשכח הלשון הראשון. והשם הפיצם והוא טוב להם, וכן אמר ומלאו את הארץ". וכלל כונתו כי תפוצת בני האדם על הארץ היה בטבע ובתולדת, שהיא לדעתו הכח, הבא מלמעלה, ובמלאכת (באסטרולוגיאה) נמצא בבאור כוכבים מורים בפעולתם ביחוד על הפזור, וביחוד שבתאי, ועל ידי הפזור הגדול נשתנו ונתרבו הלשונות, לפי שינוי המקומות והאויר והמים והצורך וערך ובנין כלי המבטא. והנה דעת החכם שאחר המבול כשטהרה האדמה מטומאותיה, היתה עצת החכמה העליונה, להוסיף כח עליון מעצמותה בארץ, המוכנת עתה לקיבול כח זה. ולזה חזק עתה אור השמש, ועמו כל ההשפעות, וכל כח התחתונים. ונהיה עתה הקשת שלא היה מקדם לזה, וזה חול השכינה. ויתר העוז הוא הברית והשבועה, מעבור מי נח על הארץ. ובזה יובנו דבוריו "הנה נתתי עתה קשת בענן, ואין פירושו כאשר אמר כי בתחלה היתה". ועוד: "אילו היינו מאמינים בדברי חכמי יון, שמלהט השמש תולד הקשת, יש לומר כי השם חזק אור השמש אחר המבול, והוא דרך נכונה למבין. וטעם והיתה הקשת בענן, שהיא לעולם שם בסתר, והשם רואה אותה. זאת אות הברית שאמרתי לך, וזו השבועה שהקימותי". ועוד אמר במקרא, לא אוסיף עוד לקלל: "כאשר קללה ע"י אדם, כי כן כתוב ארורה האדמה. כי יצר לב האדם רע מנעוריו, היא התולדת אשר נוצרה לו, ועל כן הוא צריך לכח עליון.

והנה מה שאמר החכם בשטתו, על המשכן, שהוא תבנית ודוגמא לכלל העולמות, וכל המונה וציור שבו ובחלקיו ובכליו ובמלבושי ותכשיטי הכהונה, שכל אחד נקרא בערך זה כרוב, ושמאלו התמונות וציורם במחשבה יגיע המשיג והמעיין בם, להשגת הכלל והדבקות בו, נראה לנו, שרובו לקח מדברי תשובה אחת, שהשיב רב האי גאון ז"ל בסודות הללו, האבודה בשלמתה מאתנו, אך נשאר חלק קטן ממנה, שהעתיק ר' משה בוטאריל בפירושו לספר יצירה. ואלו היתה מצויה לנו בשלמותה, היתה נותנת אור גדול על עומק שטת החכם, ומאין באתה לו ביסודה. לפי שהנפלא, שהחכם כותב דברים במרוצת לשונו, שנמצאים בלשונם בחלק התשובה המועתק אצל בוטארילו, כמו שנעתקו לפנינו, וידעתי, שר' משה בוטארילו העתיק לקצת בהעתקותיו, אך בלי שום יסוג, והבוחן היטב יראה, שכל העתקות אמתיות, היינו כפי מה שמצאם לפניו בחבורים וגוילים וקונטרסים של מחברים ורובם בעלי חכמת הספירות היותר קדמונים. ונשוב לענין הראיה בזה, כי החכם אומר בפ' תצוה בדברו בסוד האורים ותמים: "ורבנו שלמה אומר: כי האורים והתמים היו כתבי שם המפורש, ואילו ראה תשובת רבנו האי,‏ לא אמר ככה. – ובפרשת תרומה בהקדמתו לסוד המשכן אומר: "והגאון הזכיר, כי שמונה עשר דברים הם במשכן, שהוא עולם אמצעי, וכמוהם בעולם העליון, וככה העולם הקטן". ואין ספק אצלנו, שכונתו על רב האי בתשובתו הנזכרת, והוא מוסיף עוד הדבור: "והנה כל כרוב נעשה לקבל כח העליון". וזה ממש הלשון הבא בחלק המועתק, וזהו כפי שבא בפי' בוטארילו: וכתב רב האי ז"ל וז"ל: ששה צלעות הם (הקרוב שמוסב על באור סוד צלעות המשכן), ר"ל ששה סדרים, ארבע רוחות, ומעלה ומטה, והשביעי היכל הקדש, הוא הארץ אשר כבודו בה. נמצא הוא מקומו של עולם, ומלא כל הארץ מבע"ח וצומח ודומם הוא כבודו של הקב"ה. ומזה ישכיל האדם בעגולה רעיונית (הקרוב שהוא דבור לקוח מלשון מערבי, דומה למה שנקרא אנחנו: רעפלעקְסיאָן). שהעולם לא נפל במקרה; אבל מסדר אחד סדרו באופן התקון, והוציאו מאין ליש. והוא יתברך סדרו על אופן הקשר המציאות זה בזה, ודברי השפלים והנהגתם תלוים בעליונים באמרם ז"ל: אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין לו מזל מלמעלה, שמכהו ואומר לו גדל, שנאמר: אם תשים משטרו בארץ. והנפשות למיניהן נקשרות זו בזו מדרגה אחר מדרגה. והאדם השלם בסוד הבריאה בעבור שהוא משים התבודדותו בחכמה, אפשר שיגיד העתידות; כי מרוב התבודדו נרדמו יצוריו וחושיו, ויגיע עד העלה הראשונה, מרוב חקרו בסודות המציאות, ואז יהיו כחות לבו אורים ותמים, בי זה (לדעתי צ"ל להוסיף כאן בזה) נקשר בסוד מלאכת השמים והנה הדבקו בטוב (אולי חסר כאן איזה דבור). והנה בעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם, על כן היתה צורת הכרובים, ובעבור שהוא למעלה מנבראי מטה, ישים מגמתו להיות ישראל; כי הנכבד שבאדם ישראל. והאדם בדמות עולם קטן, והנה כל כרוב נעשה לקבל כח עליוני, ובהיות הנפש מוכנת לקבל הכבוד, והכבוד מהשפע; אז תתחדש להצורה בדבר המנהיג העליון. ומזה נאמר: כי שמי בקרבו, כי הוא כבוד שקבל הכבוד, והוא איש לבוש הבדים.‏ ומזל ‏ישראל דלי, והוא ממונה על כח הנבואה, וכוכב מזל ישראל שבתי. והנה כבוד השם מלא כל העולם, וכשם שיש מקומות שיראה בו כח המנהיג העליון יותר ממקומות אחרים, בעבור שני דברים: הראשון כפי מתכונת תולדת המקבל, והשני כפי העליון, שהוא משפיע מזיוו על ראש המקבל. כי השפע יבא מפאת החכמה, והיא הנקראת חכמה הקדומה. – וזהו הסוד הנפלא בדרש שאמרו רז"ל: שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה. ועל דרך הסוד הגדול בחכמה הזאת, יתבאר הדרש: כי התורה היא החכמה, והחכמה היא סוד כ"ב חפצים (אותיות התורה), והחכמה לעולם הגלגלים ולעולם השפל. וזהו סוד אלפים שנה, רצונו לומר, שתי קדימות עליונות: קדימת מציאות, וקדימת מעלה. וזהו סוד, אחת רוח אלהים חיים, שתים רוח מרוח. ואלפים מלשון ואאלפך חכמה, ושנה מלשון שנים כמו שנאמר ועל השנות החלום אל פרעה פעמים. – החכמה היתה ראשונה לכל הנמצאים. – כשישים האדם לבו שהוא המרכבה הראשונה, בסוד ההשתלשלות בעץ הדעת, יגלו אליו סודות נפלאים, כי הוא היכל הקדש המכוון באמצע, וזהו סוד הנבואה. עד כאן לשון הרב רבינו האי ז"ל. אמר משה בוטארילו: דברי רבינו האי ז"ל מיוסדים על סודות נפלאים, ובזה האופן הנאמר יושפע הוד על הנבראים, ומכאן ואילך רמ"ב מדבר על דרכו הידוע בערבוב דברים, בהשגת הנבואה, ובשאלת חלום. אמנם עכ"פ יש להקיש מזה, שהיתה תשובה זו בעיקרה על ענין הנבואה ורוה"ק והצפיה במראות, שכתב הגאון על ענין זה ממש תשובה אחרת לספרד לר' שמואל הנגיד, לבאר שאלתו על מאמר: ארבעה נכנסו לפרדס, והביאה בעין יעקב במקום הברייתא הזאת וגם היא יקרה, המשכילים יכירו ערכה, ועל כן נראה לנו שזו המועתקת בקצתה אצל בוטארילו היא הנמשך מתשובת הנ"ל; ועל כן לא הביאה בוטארילו בשם ספר של הגאון, ולא מצאה החביב בשלימות אצל האיש בקאטאלוניא, שהעתיקה מספר הנמצא בביתו, כמו שהוא מעתיק שם מחשבה אחרת להנגיד ג"כ רק איזה דברים בלשון "וזה ממה שכתב לו". ונראה לנו ברור עוד שני ההעתקים האלו שבספר ההוא שבקאטאלוניא נעשו בברצלונא בימי הרשב"א לצורך ידוע נגד חכמי פרובינצה, והשמימו בשניהם מה שלא היה לצרכם. – והנה נראה עוד שבעל אהל יוסף ראה אותה התשובה בשלימותה, והזכיר שהיה כתוב בה, ששם המפורש ושמות המלאכים לא יכלו להגיד עתידות, ואין בהם הצלחה. והכונה על הזכרת השמות בפה בלבד, כמו שהחכם קורא תגר על זה במקומות הרבה. ויש לשער, שלא כתב הגאון במרחק הרב מבבל לאנוסים שבספרד תשובות קצרות, כי אם גדולות בכמות ובאיכות, והיה שולחם דרך אלקירואן שבאפריקא ע"י רב נסים, כמו שספר הר"ר אברהם ז"ל בספר הקבלה.