Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 17; The Wisdom of the Pauper
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בראשׁית נח ולך לךָ
בראשׁית. בראשית ולפי דעתי שהוא סמוך, כמו בראשית ממלכת יהויקים. והנה כן תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע. קרית חנה דוד. והטעם יתברר לך בפסוק השני.
ברא ומצאנו מבנין הכבד ובראת לך, כמו וברא אותהן. וטעמו לגזור ולשום גבול נגזר, והמשכיל יבין. (שטה האחרת) ואין מלת ברא, כאשר חשבו רבים לעשות את שאינו ישנו, והמוכיח ויברא אלהים את התנינים. והנה מצאנו: ואם בריאה יברא, שהוא גזרה שגזר. וככה אמר הכתוב: ולכבודי בראתיו, שהיא נתינת הכח בעצם, אח"כ עשיתיו, שהוא התיקון, ומלת ברא אותהן, לשון חתוך גזרה ע"כ; כתוב: בורא קצות הארץ, כי הקצוות אינם גופות. וככה, ובורא חשך, כי החשך אינו דבר והוא מקרה, ע"ד רבים כן הוא העברת הדבר, ובעל ספר יצירה יקראנו תמורה. אלהים, אחר שמצאנו אלוה, ידענו כי אלהים לשון רבים, ושרש זה מדרך הלשון וכו'. ומדרך התושיה ידענו, כי הדבורים יקראו שפה, בעבור שיראה שממנה יצאו. וכן נשמת האדם העליונה תקרא לב, והלב גוף, והיא איננה גוף, בעבור היות המרכבה הראשונה לה; ובעבור היות כל מעשי ה' ביד המלאכים עושי רצונו נקרא כן. ובפסוק: כי שמי בקרבו, אבאר קצת סוד השם. וטעם אלהי הצבאות כטעם אלהי האלהים. וטעם אלהים כמו מלך. ובני אדם המתעסקים במשפט אלהים יקראו כן. וזה השם תואר ואיננו עצם, לא יבנה ממנו עבר או עתיד. ואל תחשוב וכו' דבר דוד בתחלה על מעשה בראשית והחל מהאור, ואמר: עוטה אור, ואח"כ: נוטה שמים, והוא הרקיע והמים עליו והאש והשלג והרוח. ואמר: יסד ארץ על מכוניה, וזאת היא היבשה. השמים, ולפי דעתי, כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה; כי לא נברא ביום אחד כ"א דבר אחד. בראשון האור. ובשני הרקיע. ובשלישי הצמחים. וברביעי המאורות. ובחמישי ובששי נפשות החיות. והמזמור הנזכר לעד. – והטעם כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה, לא היה בארץ ישוב, כי היתה מכוסה במים, וכן שם אלהים כח הולדתה להיות למטה מהמים. כי לא דבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים, כ"א על עולם ההויה וההשחתה. ורוח אלהים, סמוך הרוח אל השם, בעבור היותו שליח בחפץ השם ליבש המים. אור, וזה האור היה למעלה מן הרוח. וטעם ויבדל, בקריאת השמות. וטעם יום אחד, על תנועת הגלגל, ויש סוד לדרש שיתא אלפי. רקיע, דבר נטוי, וכן וימתחם כאהל. וזה הרקיע הוא האויר, כי כאשר התחזק האור על הארץ, והרוח ייבש מהארץ, נהפך הלהט ונעשה הרקיע. לכן אמר במזמור: נוטה שמים, המקרה במים, והזכיר העבים והרוח ויסד ארץ והיא גבוה על המים, וכן כתוב: כי הוא על ימים יסדה. יקוו המים, כפי דעתי, זו הפרשה דבקה עם אשר עליה, כי הרקיע לא נעשה עד יבשה הארץ, והעד ביום עשות וכו'. והראות דבר נסתר והקוות מפוזר איננה בריאה, וכן טעמו. וכבר אמר אלהים יקוו המים. תדשא, אמר הכתוב: תדשא ישרצו תוציא, והנה שם כח בארץ ובמים לעשות, במצות השם וזהו התולדת. ברקיע השמים. אין גוף למעלה מגלגל המזלות. והנה הכתוב אומר: ברקיע השמים, שיורה שיש שמים למעלה ממנו, וכן שמי השמים, לרוכב בשמי שמי קדם, וקדם במקום הזה איננו מזרח. והנכון בעיני שהשמש והלבנה וכל הכוכבים הם מאורות ברקיע ושם יראו: הגדולים. לא זה גדול מזה. יש לו סוד. ויתן, אל תתמה על מלת ויתן, כי כן כתוב: את קשתי נתתי בענן. והכתוב ועוף וגו' לעד. על פני רקיע. נעשה אדם. דע כי כל מעשה בראשית לכבוד האדם נברא במצות השם. והצמחים, הוציאה אותן הארץ והמים, וכל נפשות החיות. ואח"כ אמר השם למלאכים, נעשה אדם, אנחנו נתעסק בו, ולא המים והארץ, בצלמנו כדמותנו. ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם, כי המדבר אדם ג"כ השומע, ולא יכול איש לדבר דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק ע"ד דמות האדם. ונאמר: פי הארץ, יד הירדן, ראש עפרות תבל. וחלילה חלילה דמות לשם. ובעבור שנשמת אדם העליונה, שאינה מתה, נמשלת בחיותה לשם, והיא מלאה כלו, וגוף האדם בעולם קטן, יהי שם ה' מבורך, אשר בגדול החל ובקטן כלה. וגם אמר הנביא, שראה כבוד אלהים כמראה אדם. והשם הוא האחד, והוא יוצר הכל, והוא הכל ולא אוכל לפרש. ואדם נברא בתחלה בשני פרצופים. והנה אחד וגם היא שנים. והנה בצלם אלהים מלאך. והנה נברא זכר ונקבה. ויברך וביום הזה יתחדש בנשמה כח הכר והשכל. לעשות, השרשים בכל המינים שנתן בהם כח לעשות דמותם. בהבראם בהיות הרקיע ונראתה הארץ, ומלת עשות תיקון, וה"א האדם יש לו סוד, גם תמצא שבט המנשה, וגם יתכן להיותו כן, בעבור שהוא שם נחצב מהאדמה, והנה יהיה שם עצם ושם תואר. ודע כי מהפסוק הראשון עד לעשות הזכיר הכתוב אלהים, ואח"כ הזכיר השם הנכבד והנורא עמו, ומה יקרו דברי קדמוננו שאמרו: שם מלא, על עולם מלא; כי לא היה שם כח מקבל זה השם. ובפרשת שמות אפרש סוד השם ואם הוא סמוך. לא הזכיר הנחש שם הנכבד והנורא, כי לא ידעו, גם האשה הוסיפה על מצות השם, ולא תגעו בו, וגלתה לו סוד הנחש, והנה לא היה האדם שוגג. כי רוח אחד לאדם ולבהמה, שבה יחיה וירגיש בעולם הזה מלבד החלק העליון, שיש לאדם מותר מן הבהמה. הדעת, וזאת הידיעה (והאדם ידע) כנוי למשגל, ובעבור עץ הדעת נקרא כן, גם הנער כאשר ידע טוב ורע, אז יחל לתאות המשגל. כאחד ממנו דבור השם עם המלאכים. הכרובים, ולפי דעתי שהיא מלה כולל לצורות כלם; יפה אמר הכרובים, והם המלאכים הידועים, ובידם חרב יש לה להט, ולה שני פיות, וזה פי' המתהפכת. דע כי כל מה שמצאנו כתוב הוא אמת, וכן היה ואין בו ספק. גם יש לו סוד, כי אמר השכל יצא החפץ, ומהשני העולה למעלה, כי תנועת החפץ לפנים, והצמח אל העליון, גם עלה תאנה לאות, ונקראה שלישי בשם הבחינה, כי בתחלה יש כח בלי מפעל; והמבין זה הסוד יבין איך יפרד הנהר? ומה סוד גן עדן וכתנות עור? גם יורה זה הסוד, שיש יכולת באדם שיחיה לעולם; והמשכיל יבין כי הכל האדם; והאדם כאשר ראה שלא יחיה בגופו ובעצמו לעולם, הוצרך להחיות את המין, על כן אמרה: קניתי איש את ה', ואין שם זכר למלת אלהים, כי הנה נמצא בארץ במין כאשר היא למעלה בעצמים. ומלת טוב כלל, וכן כתוב וירא אלהים את כל אשר וכו', ורע חלק. – וישע, והקרוב אלי שהוא כמו שעו מני כדרך סור הקרבן. וטעם מפניך אסתר, שיש מקום שיקבל כח ותראה בו גבורת השם, ואת הכל מלא כבודו. כי לקח אותו והטעם כאשר כתוב בדברי אסף: ואחר כבוד תקחני. וכן במזמור בני קרח: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה, והמשכיל יבין. בשגם שהאדם בשר והוא יגיע עד עת ויחסר כאשר ינצח העשוי לעושה.
נח ו' י"ח ברית וי"א שברית גבול כרות (ז' י"ט), נשמת שב אל האדם כי לא מצאנו נשמה חוץ מנשמת האדם, ורבים אמרו שנקראת כן, בעבור שהיא מן השמים. ואם הם שני שרשים ימצא כמוהו. עוד כל ימי הארץ לאות כי יש לה קץ קצוב, ומה נכבד דרש סביב שמונה עשר אלף, רק לא ידענו אחד מני אלף. אך בשר כי נפש כל בשר דמו בנפשו. וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת היא הגוף, ומלת בשר גוף, כי הוא מרגיש, כי העצם לא ירגיש.
לך לךָ אל שדי שם ההואר וטעמו תקיף, וכן כקול שדי. והיה שדי בצריך. כי טעמו כטעם ושית על עפר בצר, ושדי על משקל ולבי דוי, ורבים פירשוהו מגזרת שודד ומתגבר ומנצח, וטעם להזכיר השם הזה בפרשה הזאת שירא אברהם וימול, והנכון כי השם הנכבד והנורא נקרא כנגדו, וזה שם התואר כנגד המעשה, כי העולם עומד על אלו שני השמות, והמבין סוד השם יאמין. אברהם אביר המון גוים ושרה שם תואר כלל לא כשרי.
העתקות מקומות קצרות מן ספר שׁמות:
שׁמות ומחשבות השם עמקו. ומי יוכל לעמוד בסודו. ולו לבדו נתכנו עלילות. אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה עליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים; הלא תראה, שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס. והושיע בנות מדין מהרועים וכו'.– שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרית היה מוניוס (מענעס. ?) וכך כתוב בספר עבודת האדמה, הנעתק מלשון (קאָפטיש) אל לשון קדרים (ערבי), גם ככה בספרי חכמי יון (פילא?) אולי למדה בת פרעה לשונו או שאלה (?). – כי יראו המילדות את האלהים. ודע כי זו המלה איננה מן הפעלים העומדים ולא מן היוצאים; כי היא על דרך שיקבל האדם היראה מאחר; על כן יראו מאתה. הוא הנכון, ואחזו דרך קצרה לומר ירא את ה'; על כן מלת נורא איננה בבנין נפעל כמו נולד נשבר ונדכא. והמשכיל יבין (?) – בת לוי ולא דבר נכונה האומר כי תבואת השדה הנזרעת בשדה אחרת תצליח. רק באותו שדה עצמו לא תצליח כראוי; כי עקר איסור ערוה היה, להיות ישראל קדושים. – ואשר כתוב בד"ה דמשה אל תאמן, וכלל אומר לך, כי כפר שלא כתבוהו נביאים, או חכמים מפי הקבלה, אין לסמוך עליו אף כי ישוב דברים שמכחישים הדעת הנכונה, וככה ספר זרובבל וגם ספר אלדד הדני והדומים להם. – (הדבור בסנה יעויין בפנים). – את המראה הגדול, זה אות ראשון כתוב בתורה, שעשה השם על ידי נביאו משה; על כן אמר לו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. – וירא ה' כי סר. גם אלה דברי משה בסוף. ונקרא המלאך בשם הנכבד, כדרך כי שמי בקרבו. ושם אפרשנו. וכך המלאך שנראה לגדעון. ושם כתוב, ויאמר לו ה'. או השם ראה כי סר לראות וצוה את המלאך לקרוא אליו; על כן מלת אלהים (ויקרא אליו אלהים). וזה השם איננו שם העצם. רק שם תואר, כאשר אפרש; והוא כולל כל קדוש שאינו גוף ולא בגוף, ככתוב, להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, שהוא הגוף. – ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל האלהים, כדרך כי ראיתי אלהים פנים ותנצל נפשי; ושער העין משער השמים (אולי כשער) כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות, ואין בכח שער האזנים והאף והחיך והיד, ובעבור יראתו הסתיר פניו. – ויאמר השליח ידבר בלשון שולחו. – וארר בעבור היות השמים נכבדים מן הארץ; והשם מלא כבודו הכל, רק בעבור כי כל הגזרות באות מן השמים, על כן מלת וארד; ועוד כי מעלת המלאך עצומה, ואין יכולת במשה לעלות אל השמים. – ולהעלותו, כנגד וארד, כאשר אני דר במקום עליון, כן אשכנם במקום שהוא עליון על כל הארץ, ואלה דברי המלאך. – (פ"ג י"ג – י"ח יעוין בפנים) – ויאמר (ענין מופת המטה לנחש), דעת חכמי המחקר איך יתכן זה? והוצרכו לומר להסיר היבושת (?) וכל דבריהם רוח, כי הוא דרך מופת, ואינו על דרך התולדות. – כי אהרן יהיה דומה לפה, שיוציא דבור הנשמה שאינה נראית, כמו המלאכים שאינם נראים כי אינם גוף; והנה ידמה משה כמעלת המלאך, וזהו ואתה תהיה לו לאלהים; והנה אין אלהים בכל המקרא רק השם הנכבד או מלאכיו הקדושים, כי על ידם יראו מעשה השם בארץ, או קדושי מטה העושים משפטי אלהים בארץ, ואל תתמה, בעבור שהוא כתוב: ויפגשהו ה', כי מלאך ה' הוא, וכמוהו, וה' הולך לפניהם יומם, ושם כתוב: ויסע מלאך האלהים. כה אמר ה' וזה השם לא שמעו פרעה, על כן הזכיר אלהי ישראל; והטעם עם ישראל ולא יעקב דברו (?) ויאמר מי ה' שואל הוא מי ה' שהוא האלהים.