פָּרַח לְבֵין הַקְּרֵבוֹת לבין קנין סתומין העומדת ליקרב ומפרש ואזיל:

כֵּיצַד. שְׁתֵּי נָשִׁים, לָזוֹ שְׁתֵּי קִנִּים סתומת: פרח אחד מכאן ונשאר כאן שלשה ושם חמש פרידות ומכל שתי קנים אינו יכול להקריב אלא שתי עולת ושתי חטאת, וכשמקריב שתי עולת ניתפרשו שתים אחרות לשתי חטאת ונעשו מפורשת ביד כהן לחטאת. ועתה שפרח יעשה משלשה פרידות חטאת ועולה ומחמש פרידות שתי חטאת ושתי עולת, וניפסלו שני פרידות. וזהו פָּסוּל וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ. וא"א בענין אחר שאם יעשה משלשה פרידות שתי חטאת ועולה יהיה ניקבע אותו שפרח לעולה מפורשת והוה עולה שנתערבה בחובה דאין כשר אלא שתי עולת וכן להיפוך לא יהיה כשר אלא שני חטאת. ולכן יעשה משלשה פרידות עולה וחטאת וישאר אותו שפרח סתום כמו שהיה, ויקריב מחמש פרידות שתי חטאת ושתי עולת. ושלש עולת או שלש חטאת א"א דילמא עושה משתי הקנים הסתומים ג' עולת או ג' חטאת, וכשיקריב שתים שתים ממ"נ כשר:

חָזַר מחמש לג' אז יקריב חטאת ועולה מארבע שבכאן וחטאת ועולה מארבע שבכאן או שתי עולת וחטאת אחת בצד זה וחטאת אחת בצד שני או שתי חטאת ועולה בצד זה ועולה בשניה כיון שלא נשאר בכל צד אלא שלש מגופה, וכשהוא מקריב ממנה שתי חטאת ועולה ניקבע אותו שפרח לצד השני לעולה מפורשת ופוסלין כל חטא' ולא יוכל להקריב גם כן שני עולת דילמא עולה שקרב בראשונה בצד הראשון היה מכאן, ושתי עולת גם כן מכאן, נימצא הקריב שלש עולת משתי קנין. ולכן כשפרח מזה לזה ומז' לז' לא יקריב אלא כמבוא', וניפסלו ארבע פרידות. ואף כשהם מעורבת אין פחות משתי חטאת ושתי עולת דזה כשר ממ"נ, בין אם הם משתי קנים או מכל ארבע קנים:

יֶשׁ לָהּ שֵׁשׁ כשפרח מן הראשונה לשניה לא יקריב כלל מן הראשונה, דאם יקריבנה לעולה יהיה ניקבע אותו שפרח לשתי קנים לחטאת, ולא יוכל להקריב בב' קנים אלא ב' חטאת בלי שום עולה. אבל עתה כשנשאר מה שפרח סתום אז מקריב שתי עולת ושתי חטאת. וכן כשפרח מן השניה לשלישת מקריב בשניה אחד חטאת ואחד עולה וישאר מה שפרח לשלישת סתום ויקריב בשלישת שלשה עולת ושלשה חטאת. וכן כשפרח מן השלישת לרביעת יקריב בשלישת שתי עולת ושתי חטאת וברביעת ארבע ארבע. וכן מן הרביעת לחמשית יקריב ברביעת שלשה שלשה ובחמשית חמשה חמשה. וכן מן החמישת לששית יקריב בחמישת ארבע ארבע ובששית ששה ששה. וכן מן הששית לשביעת יקריב בששית חמשה חמשה ובשביעית שבעה שבעה, שכל זמן שיש אחד כאן סתום, הרי אותו שפרח גם כן סתום ולא יפסול במקום שפרח כלל וכלל. ואם חָזַר מן משביעית לששית יקריב שם בשביעית ששה ששה, ובששית חמש חמש, דאם יקריב בשביעית שבעה חטאת וששה עולת יקבע אותו שפרח לששית לעולה ויפסול כל החטאת שבששית. וכן כשפרח מן הששית לחמישת יקריב בששית ארבע ארבע ובחמישת ארבע ארבע דהרי שתי פרידות פרח[ו] מן הששית, אחד לשביעית ואחד לחמישת, ושמא הפרידות יהיו שתיהם עולות, ואם יקריב בששית חמש עולת יהיה שבעה עולת מששה קנים וכן להיפך בחשש חטאת. ולכן לא יעשה בששית אלא ארבע ארבע וכשר ממ"נ. פרח מן החמישת, יקריב שלשה שלשה ולא יותר, שהרי שתי פרידות פרח[ו] ממנה ודילמא הם שתיהם עולת או שתיהם חטאת וכשיעשה כאן יותר משלשה יהיה ששה עולת או ששה חטאת מחמשה קנים, וכן ברביעת יעשה שלשה שלשה. פרח מן הרביעת לשלישת הרביעת יש לה שתים שתים שהרי שתי פרידות פרח ממנה כמבואר והשלישת יש לה שתים. פרח מן השלישת לשניה, השלישת יש לה אחד, שהרי שתי פרידות פרח[ו] ממנה כמבואר והשניה יש לה אחד. פרח מן השניה לראשונה אין לה כלום, ולא לראשונה שכבר בהליכה אין לה כלום. וא"ת למה יקריב בשלישת שתים שתים שתים, שהרי מה שפרח ממנה בשניה לא יקריב? זהו גזירות חכמים דלא פליג דבכל הליכה וחזרה יפסול אחד. פָּרַח וְחָזַר אשלישת קאי עד שביעית, וכיון שפרח מן הרביעית ארבע פרידות בראשונה ובשניה ניפסלו כל אותן שבכאן, דאם יקריב חטאת אחד דילמא כל הארבע שפרחו הם חטאת ומעתה יהיה חמשה חטאת מארבע קנים, וכן בעולת חיישינן להיפוך. ומכ"ש שהשלישת שפרח ממנה ארבע אין לה כלום. והחמישת יש לה אחת הששית יש לה שתים שפרח מהם ארבע ונשאר כשרים אחת ושתים, והשביעית שפרח ממנה שתים בשתי חזרות נשאר לה חמש:

פָּרַח וְחָזַר לא נשאר לששית כלום, שהרי פרח ממנה ששה פרידות ומכ"ש החמישת שאין לה כלום, והשביעית שפרח ממנה שלשה יש לה ארבע. וכמו כן קשיא כיון שנפסל הכל יוכל השביעית להקריב שבעה שבעה, אבל השוו חכמים מדותיהם בכל הליכה וחזרה ליפסול קן אחד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, הַשְּׁבִיעִית לֹא הִפְסִידָה אלא מקריב חמש חמש ולא גזרינן באחרונה כיון שבאחרונה ניפסלו הכל אף שאינה מרוחת עכ"פ לא יפסידה באחרונה:

מְפֹרֶשֶׁת ונתערב חטאת בעולה ודינן שימותו, ולכן, חָזַר, אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הַמְפֹרֶשֶׁת לסתומה כֻלָּן יָמוּתוּ. אבל אם לא נתערבו ביחד ופרח אחד לסתומה, יקריב אותו שנשאר וא' מן הסתומת גם כן יקריב. אם עול' פרח יקריב חטאת הנשאר ושם יקריב עולה אחת עכ"פ דוק ותשכח. ואיני משיג בעניי מאי קמ"ל במשנה זאת:

חָזַר לָאֶמְצַע

חָזַר לָאֶמְצַע הרי חטאת ועולה מעורב יָמוּתוּ:

חָזַר [...] מִן הָאֶמְצַע(יים) לַצְּדָדִין ניפסלו שני הצדדין דמעורב הן:

אוֹ שֶׁפָּרַח לא גרסינן.

ת"ק סבר חטאת עיקר, ובן עזאי אמר הראשון עיקר:

לֹא דהוי חטאת שמתו בעליה: