אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך אם לא בירך חוזר ומברך. הכ"מ לא הראה מקור לזה רק נתן טעם לדבר משום דברכת המזון דאורייתא. והנה הדבר מבואר להדיא בירושלמי ריש ברכות רבי זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ומה שהקשה בס' נשמת אדם דאיך פסק רבינו שיברך מספק הא איהו סבר דהמברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא מן התורה וכדמשמע מדבריו לעיל בפ' א'. ובסוף הלכות שבועות. וא"כ לא מצי אתי ספק דמצות בהמ"ז ודחי ספק איסור לא תשא דאורייתא וכדאמרינן בשבת גבי מצות מילה דספק ערל שאינו דוחה שבת. ומ"ש הפמ"ג סי' ס"ז דספק מצוה דוחה ספק איסור אכתי תקשי ממילה. אמנם נראה דלק"מ דלא דמי ספק מצות בהמ"ז לספק ערל דהתם לא איתחזק שום חיוב למול הספק ערל שנולד כך בספיקו כגון שנולד מהול דהוי ספק שמא ערלה כבושה היא. וכה"ג דאין ידוע אם הוא בר חיוב כלל וכדאיתא בשבת (ריש דף קל"ה) ועיי"ש בתוס'. משא"כ ספק דברהמ"ז יש לו לגברא חזקת חיוב שהרי בר חיוב הוא וגם נתחזק בחיובו משאכל וספק אם ברך ונפטר ובכה"ג ודאי דאתי ספק חיוב דיש לו חזקה ודחי לספק איסור דברכה לבטלה שלא היה שום חזקה מעיקרא לאיסור זה. ושוב ראיתי שכ"כ ג"כ בשו"ת זכרון יוסף דטעם רבינו כאן הוא משום שיש כאן חזקת חיוב לגברא. ויש להביא ראיה לחילוק הנזכר מדברי התוס' דבשבת שם כתבו דאף בלאו קרא שמעינן דספק מילה אינה דוחה שבת. ובפ"ק דחולין (דף י"א) בסוגיא מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא כתבו דאין לפשוט מכל הקרבנות דדחו שבת ולא חיישינן שמא תמצא טרפה ותפסל וחילל שבת דאיכא למימר דמספק נמי אמר רחמנא דלידחי שבת. והיינו משום דלמצות קרבן איכא חזקת חיוב לגברא שנתחייב בודאי ולכך מצי דחי לספק חילול דטריפה דלא נתחזק איסורו. ובס' מחנה ארון הקשה אהדדי דברי התוס' דשבת ודחולין וכן בס' מעיין החכמה. ולפי מ"ש אתי שפיר דאין בדברי התוס' סתירה כלל וכ"ש דאתי שפיר לפי שיטת רבינו בהלכות איסורי ביאה ובהלכות כלאים והלכות טומאת מת דכל ספק איסור שאין לו חזקה אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן. ולפ"ז ודאי דאתא חזקת חיוב דמצוה דהוי דאורייתא ודחי לספק איסור שאין לו חזקה שאינו אלא מדרבנן. וכה"ג מצינו בשלהי ראש השנה (דף ל"ד ע"ב) גבי שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין ופריך פשיטא הא דאורייתא והא דרבנן ומשני לא צריכא דאע"ג דהא ודאי והא ספק. הרי דספק מצוה דאורייתא דוחה אפילו לודאי דרבנן. ואע"ג דיש לחלק דהתם הוי ביטול מצות ברכות דרבנן בשב ואל תעשה מ"מ ספק איסור אפילו בקום ועשה נדחה מפני ספק קיום דחיוב עשה כשיש לו חזקה לחיוב כמ"ש. ועוד יתבאר בזה אי"ה בהלכות קרבן פסח. [וכן יש ללמוד ממ"ש הפר"ח ביו"ד סי' ק"י אהא דתניא גבי כהן לה יטמא אודאי ולא אספק דאיצטריך היכא שהיה חזקה להיתר טומאה משמע דאי לאו קרא היה דוחה ספק חיוב לספק טומאה. וכ"ש לדעת רבינו דספק איסור שלא היה לו חזקה אינו אלא מדרבנן וא"כ אתי ספק חיוב דאורייתא ודחי לדרבנן. וכהא דשלהי ראש השנה ושבת (דף קכ"ח)].