ושלחה שיהיה ענין הגט שהוא המשלח אותה וכו'. וגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. מה שהניח הלח"מ בצ"ע על הרב המגיד לקמן בפ"ד שנראה מדבריו שם דרבינו פסק כר' יהודה דאמר בפרק המגרש דצריך לכתוב ודין וכו' וכאן נראה דפסק כרבנן. כבר הרגיש בזה התוס' יו"ט בגיטין ותירץ ע"ש:

[אם כתב לה איני בעליך וכו' אין זה גט שנאמר ושלחה ולא שישלח את עצמו. לאו דוקא כתב דהוא הדין כשאינו כתוב בגט אלא שאמר הכי בשעת נתינה כמ"ש הב"י סי' קל"ו. ודע שהב"י שם הביא שכתב ר' ירוחם בשם יש מפרשים שאם היה מדבר עמה בתחילה על עסקי גיטה מהני נמי כשאמר לה בשעת נתינה הני לישני וכן הביאו בשו"ע שם דהוי ספק מגורשת וכן פסק בס' עצמות יוסף. והבית שמואל דחה סברא זו בלי טעם וראיה. ואין זה נראה דהא על כרחך גם הר"ן ס"ל הכי שכתב בפ"ב דגיטין דאין לי עסק בך אינו שייך באשה אלא בעבד שגופו קנוי וכן כתב השלטי גבורים שם משמע דאי הוה שייך האי לישנא באשה הויא מגורשת והשתא תיפוק ליה דהא בעינן ושלחה ולא שישלח את עצמו ואי אמר אין לי עסק בך הרי הוא משלח את עצמו ממנה אלא שמע מינה דאף אי משלח עצמו ממנה מהני מיהת כשהיה מדבר עמה על עסקי גיטה ומשו"ה איצטריך לאשמועינן דמ"מ לא מהני האי לישנא באשה שאין גופה קנוי. וא"כ ש"מ דסבירא להו להר"ן והשלטי גיבורים דאי היה מדבר עמה על עסקי גיטה מהני הני לישנא. ואפשר דסבירא ליה להב"ש כמ"ש בס' עצמות יוסף דאין לי עסק בך משמע אלא שתהא לעצמך ומשום הכי לא הוי כאמר איני אישך שמסלק עצמו ממנה אלא כמשלחה לעצמה. ועל כן לא מהני האי לישנא אלא משום דאין לי עסק בך אינו שייך באשה הא כשאמר אין לי רשות בך מהני דמשמע אלא תהא לעצמך ע"כ. אבל אין דבריו מוכרחין די"ל דהר"ן איירי בעסוקין באותו ענין: ומה שהקשה בס' המקנה דמה מהני עסוקים באותו ענין כיון דילפינן מקרא וכן הקשה בחידושי מהרי"ט. לדידי לק"מ די"ל שלא הקפיד הכתוב בזה אלא היכא דבעי ושלחה דהיינו שיאמר לה מידי אז בעינן שישלח אותה ולא את עצמו משא"כ כשהיו עסוקים באותו עניין שאין צריך כלל שילוח אלא אפי' נתן לה בשתיקה מהני בזה לא הקפיד ובאיזה לשון ששילחה נמי שפיר דמי]:

אם נתן לה בתורת שהוא שטר חוב וכו' אינו גט ואם אמר לה אח"כ הרי הוא גיטך הרי זה גט. מה שהקשה הלח"מ כאן על דברי הרשב"א שהביא הרב המגיד בפ"ג דאישות כבר נתבאר שם בארוכה בעזה"י:

[אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה הרי זה גט פסול. ובהשגות א"א מכלל דכתב סופר ועד אחד אינו פוסל לכהונה וזה אינו כלום אפשר דלשמואל אם נשאת הולד כשר ולדעת רב אפילו ריח גט אין בו וכו'. ויש להביא סעד לדעת רבינו ז"ל מהסוגיא דריש פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ה) דקאמר התם דלמאן דאמר בעד אחד בכתב ועד אחד בעל פה מצטרפין מפרש מתניתין דהתם דתנן פשוט שכתב בו עד אחד ומקושר שכתוב בו שני עדים פסול קמ"ל דשנים במקושר הוי כעד אחד בפשוט מה התם פסולא דאורייתא וכו' וא"כ מדקרי ליה פסולא דאורייתא לפשוט שכתוב בו עד אחד שמע מינה דכתב סופר ועד הוי גט בטל ומשו"ה אינו פוסל אפי' לכהונה. וכבר הרגישו התוס' ז"ל שם בזה דהיאך קרי ליה לעד אחד בפשוט פסול דאורייתא למאן דאמר בפרק המגרש דכתב סופר ועד כשר בדיעבד ותירצו דסוגיא דגט פשוט הוא למאן דאמר דכתב סופר ועד פסול ומאן דאמר דסבירא לן דכתב סופר ועד כשר סבירא ליה דמתניתין דפשוט שכתוב בו עד אחד פסול קמ"ל דעד אחד בכתב ועד אחד בעל פה אין מצטרפין. וא"כ על כרחך רבינו לשיטתו שפסק בפ"ד מהל' עדות דעד אחד בכתב ועד אחד בעל פה מצטרפין על כרחך צ"ל דמתניתין קמ"ל דמקושר דומיא דעד אחד בפשוט דהויא דאורייתא. ואף שהתוס' שם כתבו ליישב ההיא סוגיא דפרק גט פשוט נמי למ"ד דכתב סופר ועד כשר מ"מ הוא דחוק כמבואר למעיין שם והמחוור בפשטא דסוגיא הוא כמ"ש. ומזה סעד לדעת רבינו ז"ל]: