המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל וכו' פסולה לכהונה מדבריהן. ועיין בהרב המגיד ולח"מ שנתקשו דמנ"ל לרבינו זה דמפשטא דגמרא משמע דפוסל לכהונה מן התורה דיליף לה מקרא. והנה כבר צידד גם הרשב"א בחידושיו לגיטין (דף פ') לומר כדברי רבינו שאין בגט כזה איסור לכהונה רק מדרבנן. ויש לי להביא ראיה לדעת רבינו והחידושי רשב"א מהסוגיא דפ"ג דמכות (דף ט"ו) גבי הא דפריך אברייתא דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו חייב פירוש משום דלאו שנאמר בו לא יוכל לשלחה הוי ניתק לעשה דכתיב ולו תהיה לאשה ואמאי הוי ניתק הא הוי לאו שקדמו עשה ולא הוי ניתק דהרי יכול לקיים העשה קודם שיעבור על לאו. ואיכא למידק דהוה לן לאוקמא ברייתא דאינו חייב דאיירי באונס שגירש על מנת שלא תהא מותרת לכל אדם אלא לפלוני דלא הוי גט ולכך לא חייב דלא עבר על לא יוכל לשלחה דבכהאי גוונא לאו שלוח הוא בישראל ואפילו הכי בכהן חייב דגבייהו הוי שפיר גט ומצאתי שכן כתב גדול אחד בזמנינו. אמנם לפי דברי רבינו והרשב"א ניחא דלא קאמר הכי דבכהאי גוונא לא הוי גט מן התורה אף בכהן ואמאי חייב ועל כרחך איירי בגט גמור וא"כ בישראל נמי לחייב:

[כל מי שנשאת בגט בטל נאסרה על שניהם לעולם אע"פ שנבעלה בשגגה כדי שלא יאמרו החזיר זה גרושתו אחר שנשאת. עיין משנה למלך והנה רבינו ז"ל על כרחך עומד בשיטת הרא"ש ריש פרק י' דיבמות דאינה אסורה לבעלה הראשון אלא כשיש חשש [שיאמרו] שמא גירש הראשון ונשא שני. ומשו"ה כתב הטור אה"ע סי' קנ"ט שאם שמעה שמת בעלה ונתיבמה ואח"כ בא אם היתה נשואת אחיו אינה צריכה גט מהיבם ומותרת לחזור לבעלה דהתם לא שייך לומר דגירשה בעלה ונשאה אחיו דהא הויא גרושת אחיו והכל יודעים שבטעות נתייבמה משום הכי מותרת לבעלה. וא"כ על כרחך לרבינו נמי אינה אסורה לראשון בכהאי גוונא והיינו דלא נקט רבינו לאיסורא רק באחין שקידש אחד אשה והלך ושמע אחיו שמת ויבם את אשתו לקמן בפרק זה דין ח' דהתם היינו טעמא שצריכה גט מהיבם שמא יאמרו תנאי היו בקידושין ולא נתקיים ובדין נשאה זה וכיון שצריכה גט אסורה לחזור לאחיו כמבואר בגמ' ובפוסקים ובטור שם. אבל בנשאת לאחיו דליכא למימר תנאי היו לו בנשואין קושטא דמותרת לראשון כיון דליכא משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה. וזה דלא כמ"ש הבית יוסף בבדק הבית שם והביאו הבית שמואל סי' ט"ו דלרבינו אף בנשאת לאחיו ונתייבמה בטעות אסורה לחזור לראשון וזה אינו. גם מה שדייקו כן מהרי"ף ליתא כמ"ש הקרבן נתנאל. גם המל"מ האריך בחנם לבקש הנפקותא בין טעמו של רבינו ז"ל לטעם הראשונים דאסורה לראשון משום קנסא דהא נפקותא גדולה לענין נשואת אחיו שנתייבמה בטעות]:

ולעולם יתרחק אדם מעדות מיאון ויתקרב לחליצה. ועיין בלח"מ מה שתמה על רבינו ממ"ש בהל' יבום וחליצה ושם יתבאר בעזה"י:

ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה. והרב פר"ח באה"ע סי' קי"ט תמה על רבינו שהשמיט הא דאיתא בסוף פרק המגרש (גיטין דף צ') אמר ליה רב פפא לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו ופירש"י מי כייפינן ליה לאהדורה או לא אמר ליה מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד והחזר קאי מכלל דבעלמא מאי דעבד עבד. ולפי מ"ש בעל המגיה שבמשנה למלך לעיל בסוף פ"ג לדעת רבינו דס"ל הלכה כמאן דאמר דכל מקום דאמר רחמנא לא תעביד ועבוד מהני וכ"כ הלח"מ בהלכות בכורות שכן הוא דעת רבינו א"כ אתי שפיר שלא הוצרך רבינו לפי שיטתו לאשמועינן דודאי מהני וא"צ לאהדורה. והא דבעא ר"פ מרבא ופשיט ליה מדגלי רחמנא לא הוצרך כן רק לפי שיטתו של רבא גופיה דסבר בפ"ק דתמורה דבעלמא לא מהני אבל למאי דקיי"ל דמהני בעלמא א"צ למימרא כאן. [ועוד יש ליישב לפי מש"כ בחידושי דרבא נמי לא הוצרך לדרשא מדגלי גבי אונס רק למ"ד דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל למאי דקיי"ל דקידושין תופסין בחייבי לאוין פשיטא דמהני גרושין באיסור כמו קידושין]. ומכל מקום נראה שרמז זה רבינו בצחות לשונו שכתב לשון ואין ראוי לו. ולשון זה משמע דלא כייפינן למי שעובר על זה וכדמוכח מדברי הרה"מ בריש פרק כ' מהלכות אישות וע"ש: והנה ראיתי לבעל נודע ביהודה אה"ע סי' פ' ששאל לרבא בתמורה דאי עבד באיסור לא מהני א"כ לבית שמאי כשגירש בלא ערות דבר לא מהני א"כ למה לא מביא זה בברייתא דפ"ק דיבמות גבי לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל וכו'. ונעלם ממנו סוגיא דסו"פ המגרש שזכרתי דמבואר דגם לרבא מהני: