[המגרש על תנאי וכו' לכתחילה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת לא תצא. עיין במה שכתב הכס"מ שהר"ן והתשב"ץ תמהו על רבינו דאמאי לא תצא הא כי אינסבא קודם שנתקיים התנאי אשת איש הואי ובזנות בא עליה וקיי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. ומ"מ הטור באה"ע סו"ס קמ"ג כתב כרבינו והט"ז שם תירץ דאיירי שניסת בשוגג שהיתה סבורה שיש היתר בתנאי דאם כמו בתנאי דעל מנת ומשום הכי לא נאסרה על הבועל שגם על הבעל לא נאסרה כשלא נתכוונה לאיסור אלא לינשא בהיתר וטעתה בעיקר הדין ע"כ. ולכאורה הוא נגד מ"ש הרשב"א בתשובה הובא באה"ע סו"ס י"ז גבי אשה שנתקדשה וטעתה וסברה שלא נתקדשה ונשאת לאחר תצא מזה ומזה ולא אמרינן דהוי שוגגת משום שטעתה בדין וסברה שמותרת אלא אמרינן דהוה לה למידק. והיאך כתב הט"ז גבי תנאי דאם משום שטעתה לא נאסרה. נראה דשאני הכא דדוקא התם גבי טעות בדין הקידושין לא חשיבא שוגגת דכיון שנתקדשה הוה לה למידק וכיון שלא חשה לדקדק אי הוו קידושין ונשאת קרינן ביה ומעלה בו מעל. דכהאי גוונא כתב מהרי"ק גבי אשה שזינתה וחשבה שאין איסור בדבר דלא חשיבה שוגגת בהכי דמכל מקום היא נתכוונה למעול מעל באישה וקרינן בה ומעלה בו מעל והובא בשלהי אה"ע ובט"ז יו"ד סי' צ"ט והכא נמי כיון דהוה לה למידק אחר הקידושין ולא דקדקה קרינן בה ומעלה בו. משא"כ גבי גרושין כשגירשה בעלה בתנאי דאם וטעתה וסברה שמותרת לינשא מיד כמו בתנאי דעל מנת לא קרינן בה ומעלה בו דלא הוה לה למידק כל כך בזה שהרי כבר התחילו הגרושין משנתן הגט לידה כמ"ש רבינו לקמן בפרק ט' דין ה' ומשום הכי כשטעתה לא קרינן בה שמעלה באישה דקרא לא איירי בכהאי גוונא שאינו אישה כשהיה ולכך לא הוי מעילה במה שלא דקדקה בדין]:

אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ וכו' לעניין ירושה שאם מתה יירשנה הרי זו ספק מגורשת. וקשה לי הא משמע דלא מבעיא לן בגמרא חוץ מירושתך מהו אי הוי שיור בכריתות הגט ואינה מגורשת רק למאן דאמר דירושת בעל לאשתו הוי מדאורייתא אבל למאן דאמר דאינו מן התורה פשיטא דלא הוי שיור בכריתות הגט כיון דאף בלא גרושין אין יורשה מן התורה ונהי דיורשה מדרבנן לא מצי אתאי תקנתא דרבנן ומפקיע קידושי תורה דשני. וכדאיתא בכמה דוכתין דתקנתא דרבנן לא מפקע איסור תורה בקום ועשה וכדמוכח ביבמות (דף צ') ובנזיר (דף כ"ט) ובמנחות (דף ל"ט) ובנדה (דף מ"ו ע"ב). ושוב ראיתי לבעל פרי חדש בספרו מים חיים שהוכיח מבעיא זו דחוץ מירושתך דקיי"ל ירושת בעל דאורייתא וא"כ קשה דאיך הביא רבינו בעיא זו דלא שייך לפי שיטתו שפסק דירושת הבעל אינו מן התורה כמ"ש בהלכות אישות ובהלכות נחלות. וצ"ל דרבינו סבר כסברת בעל ספר שער המלך דאם מחמת דרבנן הוי שיור תו לא חשיב כריתות מן התורה וכן להיפך אם מחמת תקנתא דרבנן ליכא שיורא ואיכא כריתות גמורה הוי גט מן התורה דאזלינן בזה בתר תקנתא דרבנן. וע"ש שהביא ראיה לזה [מהסוגיא דהמגרש גבי בעיא דחוץ מזנותיך דסלקא דעתין דמתני' בזנות איירי ואפילו הכי קתני הרי את מותרת לכל אדם אלא לעבד ולעובד אלילים הרי זה גט. הא בעובד אלילים איסור ביאתו בזנות אינו אלא מדרבנן ומדאורייתא שרי והוי שיור [ומ"מ] אזלינן בתר דרבנן דאסור ולא הוי שיור. ודלא כנראה מהמשנה למלך דין י"א דאם מדאורייתא כורת הוי גט מן התורה. והנה המל"מ אזיל לשיטתו שכתב בפ"ז דתרומות דבכמה דוכתי אזלינן בכהאי גוונא בתר דאורייתא ולא אמר[ינן] דהקפידה תורה על איסור דרבנן. והנה אין דברי המל"מ שם מוכרחים גם סותר דברי עצמו שכתב בהל' נערה כמו שאכתוב שם בהל' תרומות בעזה"ש]: ונראה שכן הוא דעת רש"י ז"ל שפירש בפ' הזורק (גיטין דף ע"ט) תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה דקידושי שני לא הוו קידושין מן התורה. והקשו עליו התוספות דמן התורה צריכה גט משני שהרי גט גמור היה אותו שגירש בו ראשון ואינו פסול אלא מדרבנן ע"כ. ולכאורה קושיא גדולה היא על פירוש רש"י דכיון דגירש הראשון בגט שאינו פסול כלל מן התורה רק מדרבנן ואיך יפקע קידושי שני. אמנם לפי מ"ש לדעת רבינו אתי שפיר דס"ל דאזלינן בתר תקנתא דרבנן בכהאי גוונא. ואפשר דהיינו משום דאמרינן דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכיון שפסלו גט של ראשון ממילא לא תפסי בה קידושין של שני כמו באשת איש: [אך מה שהקשה בספר שער המלך על מ"ש המל"מ גבי תנאי דאם תלכי לבית אביך וכו' למאן דאמר ספק דאורייתא מן התורה לחומרא הכא נמי מספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון שני והרי היכא דאיכא חזקה לכו"ע בתר חזקה אזלינן והכא נמי איכא חזקה דאיסור דכל זמן שלא נפל או מת היה ודאי אסור וכי נפל או מת מספקא לן ואית לן לומר דאוקמא אחזקת איסור דמעיקרא ובודאי אסור מן התורה. לק"מ דהא גבי ספיקא דדינא ופלוגתא לא אמרינן אוקי אחזקה כמ"ש המל"מ בהל' טומאת צרעת ובהל' עדות. וכן כתבו האחרונים ביו"ד]:

[מי שנתגרשה על תנאי וקדשה אחר קודם שנתקיים התנאי וכו' אם לא נתקיים התנאי ובטל הגט אינה צריכה גט משני. ובהשגות כתב הראב"ד כמדומה לי שהוא מדמה זה הענין לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונתקדשה וכו' ואין הנדון דומה לראיה דלעולם אסורה לראשון דמאן מוכח שלא נתקיים התנאי וכו'. ופירש הלח"מ שכוונת הראב"ד דאע"פ שלא נתקיים התנאי ובטל הגט יש לאוסרה אראשון מפני שהעולם יאמרו שהיו גרושין שסבורין שנתקיים התנאי ונמצא שהוא מחזיר גרושתו משנתקדשה לאחר אבל התם גבי אשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונתקדשה ובא בעלה מותרת לראשון שהרי רואין שבעלה חי ולא ראו גט ודאי יאמרו שמחמת טעות שסברה שמת נתקדשה ואינן כלום. וכן פירש הדרישה הובא בבית שמואל בסי' קמ"ו. ומיהו הב"ש שם תירץ דעת רבינו דמשו"ה אי"צ כאן גט משני ומותרת לחזור לראשון ולא חיישינן שיאמרו שנתקיים התנאי ונתגרשה והוא מחזיר גרושתו משנתקדשה דא"כ עביד איסורא ועל כרחך לא חיישינן להא שיאמרו דעביד איסורא כיון שאינו מוכרח דיש לומר שלא נתקיים התנאי ואינו גט ולא עביד איסורא. ודבריו נראין ליישב דעת רבינו ודלא כבעל המגי"ה הנדפס בספר טורי זהב שהקשה על תירוץ הב"ש דמ"מ תהיה אסורה לראשון שיאמרו שנתקיים התנאי דאי לא היה נתקיים התנאי הרי עבדה איסורא במה שנתקדשה לאחר כל זמן שהיא אגידה בראשון מחמת התנאי ע"כ: ולק"מ דלא מבעיא בתנאי דעל מנת דקושטא דלא עבדה איסורא כלל במה שנתקדשה קודם שנתקיים התנאי דהא מותרת לינשא לכתחילה כמ"ש בריש פרק זה אלא אפילו בתנאי דאם שאסורה לכתחילה ג"כ אין לחוש לזה שיאמרו דמשום שנתקיים התנאי נתקדשה דא"כ הרי עביד השתא איסורא במה שמחזירה אלא יאמרו שנתקדשה בטעות שטעתה בעיקר הדין שבין תנאי דאם לתנאי דעל מנת וסברה שמותרת לינשא אף קודם שנתקיים התנאי באם כמו בתנאי דעל מנת. וכהאי גוונא כתב הט"ז בסי' קמ"ג הבאתיו לעיל. ולפ"ז שפיר יש לדמות זה הענין לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונתקדשה בטעות שסברה שמת ואח"כ כשבא מותרת לו דהכל יאמרו שאין קידושי שני קידושין ולא הוי ראשון מחזיר גרושתו וה"נ הכל יאמרו שאין קדושי שני קדושין שמחמת טעות הנזכר נתקדשה שסברה שמותרת ולא הוי מחזיר גרושתו]: