Nachal Eitan on Mishneh Torah, Eruvin Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכמה שיעור האוכל שמשתתפין בו כו' י"ח גרוגרות שהן כששה ביצים. המג"א סי' תפ"ו הקשה על דברי רבינו הללו דא"כ הוי ביצה כשלשה גרוגרות ואמרינן בפ' המצניע דגרוגרת גדול מזית וביומא איתא דבית הבליעה מחזיק כביצה ואם כן הוא מחזיק יותר מן שלשה זיתים ובכריתות מוכח דבית הבליעה אין מחזיק שלשה זיתים ולרבינו כיון דמחזיק כביצה הוי יותר מג' זיתים. זהו תוכן דבריו. ומ"ש דבפ' המצניע איירי בזית קטן ולענין איסורים זית בינוני בעינן והוא אינו מחזיק שלשה בינונים רק קטנים. ובס' עצי אלמוגים הקשה עליו דמוכח בפ' המצניע דאף כזית בינוני שהוא שיעור לאיסורים הוא פחות מגרוגרת גבי הא דקאמר נימא מדלענין יוצא בכזית לעניין שבת נמי בכזית ויוצא ודאי בכזית בינוני דוקא מחייב. ובעצי אלמוגים הנזכר תירץ דסוגיא דכריתות סברא כריש לקיש בזבחים (דף ע"ח) דאיסורין מבטלין זה את זה. ולפ"ז אי הוה איירי דאכל ג' מיני איסורין דהיינו כזית דם וכזית חלב וכזית פיגול על כרחך אי אפשר לחייבו דאי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו אלא א"כ שאכלן בלא לעיסה דאז לא נתערבו ולא נתבטלו אבל ע"י לעיסה נתבטלו. וכיון שלא לעסן משום הכי קאמר התם דאין בית הבליעה מחזיק ג' זיתים והא דאמר ביומא דמחזיק כביצה שהוא כג' גרוגרות שהן יותר מג' זיתים איירי ע"י לעיסה שמחזיק יותר כיון שנתרכך עכ"ד. ואני תמה דאי איתא דלא מצי לאשכוחי ג' זיתים אלא בכהאי גוונא שבלע בלא לעיסה הו"ל לשנויי באכילה כדרכה קמיירי באכילה שלא כדרכה לא קמיירי וכדמשני באכילה אחת קמיירי בב' אכילות לא איירי. אבל באמת גם באכילה ע"י לעיסה כדרכה מצי איירי שיתחייב שלש חטאות. וכי תימא דירבה מין על חבירו ויבטלנו זה אינו דעד כאן לא אמר ר"ל בזבחים דאיסורין מבטלין זה את זה אלא בשכולן מין אחד של בשר דאילו בחלב ודם וכהאי גוונא שאינן מין אחד אין אומרים שירבה מין על חבירו ויבטלנו ברוב כדין יבש ביבש דהיינו דוקא במין במינו אבל בשלא במינו לא שייך דין ביטול ברוב כמ"ש הפוסקים וכן משמע בסוגיא דזבחים גופיה במסקנא. וא"כ נדחה תירוץ ספר הנזכר. אלא י"ל על פי הא דאיתא בסוף פרק גיד הנשה דגבי איסורים בעינן כזית מלבד מה שבין השינים. ועל פי זה אפשר דהיינו טעמא דקאמר בכריתות דאין בית הבליעה מחזיק ג' זיתים דכיון דצריך ליתן בפיו בשעת לעיסה יותר מג' זיתים כדי שישאר ג' זיתים לבלוע לבד מה שישאר בין השיניים וכולי האי אין מחזיק בית הבליעה וכי קאמר ביומא דשיעור אכילה בבת אחת הוא כביצה היינו עם מה שנשאר בין השיניים דהתם לאו לעניין אכילת איסור איירי אלא באכילה בעלמא של היתר וא"כ גם מה שבין השיניים הוי שפיר בכלל אוכל הנאכל בבת אחת כדרכו וקאמר שהוא כביצה ושפיר יכול לבלעו דהרי נתמעט ונשאר בשיניו וכן משמע בתוס' שבת (דף י"ד) משא"כ בכריתות דאיירי באיסור שצריך שיבלע ג' זיתים שלימים וכולי האי אין מחזיק בית הבליעה:
עוכלא תבלין. בס' קרבן נתנאל תמה דאיך כתב רבינו דמערבין בתבלין הא לא הוו אוכלין לענין שיהיו נקחין בכסף מעשר כמ"ש בפ"ז דהלכות מעשר שני וגם אין מטמאין טומאת אוכלין כמ"ש בפ"א מהלכות טומאת אוכלין. ונראה ליישב דאין סתירה בדברי רבינו ע"פ מה שכתבו התוס' ביומא (דף פ"א) ובנדה (דף נ') דשני מיני תבלין יש דאותן שאין נאכלין להנאת עצמן אלא מפני הטעם שנותנין במאכל אין חייבין במעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין אבל אותן תבלין שנאכלין להנאת עצמן חייבים במעשר ומטמאים טומאת אוכלין. ולפ"ז אתי שפיר דהתם בהלכות טו"א איירי רבינו בהדיא באותן שאין נאכלין להנאת גופן רק מחמת הטעם שנותנין בתבשיל. ובהכי איירי ג"כ בפ"ז דמעשר. אבל בכאן איירי רבינו באותן תבלין שנאכלין להנאת גופן ודבר הלמד מעניינו הוא דאיירי כאן בדברים שאוכלין פת בלפתן ויש בגופן הנאה. ובתבלין דכהאי גוונא קאמר דמערבין דהוו אוכל.. ואח"כ מצאתי כן בס' שיח יצחק וספר עצי אלמוגים ועוד כתב שם דגבי מעשר פטר רבינו בפלפלין בכל ענין דהא פסק כרבנן דפטרי מערלה והוא הדין ממעשרות. ולפ"ז צריך לומר דמ"ש רבינו בפרק י"א מהלכות מעשר דין י"ב ובפרק י"א מהלכות מעשר שני דין ט' דתבלין חייבין במעשר לאו היינו פלפלין אלא שאר דברים שנקראים תבלין כגון בצל וקפלוט וכמ"ש בפירוש המשנה בערלה. והן נאכלין להנאת עצמן. אמנם נראה דאין ראיה מערלה למעשר דגבי ערלה שאני דממעטינן מקרא דכתיב עץ מאכל אבל מ"מ לגבי מעשר אפשר דחשיב אוכל כי היכי דחשיב אוכל לעניין ברכה כשהן רטובין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה כמ"ש רבינו בפ"ח דברכות והכי נמי י"ל דחשיב פרי לעניין מעשר. ועכ"פ מדרבנן יש לחייבו דלא גרע מכמה פירות של מינין גרועין שאין נאכלין אלא על ידי הדחק שחייבין במעשר וכמ"ש רבינו בריש הלכות מעשר וכן משמע מפירוש רש"י שפירש בפרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ד) אהא דקאמר דתרומת תבלין דרבנן פלפלין וזנגביל. והיינו ברטיבי דחשיבי אוכל כנזכר לעיל. והוא הדין דמטמאין טומאת אוכלין והיינו דתנן בפ"א דמסכת טבול יום הקצח והפלפל טמאין בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטומאות. ועוד יתבאר בזה בהלכות מתנות עניים אי"ה: [ודרך אגב מדכר דכירנא מילתא דתמיה לי טובא. מה שראיתי להרב הכסף משנה שכתב בפ"ז מהלכות טומאת אוכלין שאינו יודע למה השמיט רבינו שם מאי דשנינו במשנה דפרק א' מטבול יום התיאה והחלתות והאלום טהורין בטבול יום. ואני איני יודע דלמה היה לו לרבינו להעתיק משנה הנ"ל כיון שכבר כתב בפ"א מהלכות הנזכר התיאה והחלתות וכל כיוצא בהן אין מקבלין טומאה לעולם. והוא משנה בפ"ג דעוקצין. וא"כ חולקת היא על חכמים דפרק א' דטבול יום דלא מטהרי להו רק מטומאה קלה דטבול יום ולא משאר טומאות וא"כ לרבינו שפסק כמתניתין דעוקצין אין לו מקום לדברי חכמים דמתניתין דטבול יום כלל]:
קב תמרים וקב גרוגרות. בס' עצי אלמוגים הקשה דאיך פסק רבינו כרב יוסף דאמר הכי בפרק בכל מערבין ויליף דסגי גבי תמרים בקב מדקיי"ל גבי גרוגרות דמערבין בשיעור קב ותמרים עדיפי מגרוגרות ומייתי ראיה מדתניא גבי אכל תרומה גרוגרות ושילם תמרים תבוא עליו ברכה אלמא תמרים עדיפי. אך אביי דחה שם דברי רב יוסף דטעמא דקתני תבוא עליו ברכה הוא משום דאכל מידי דלא קפץ עליה זבינא וקמשלם ליה מידי דקפץ עליה זבינא ולעולם גרוגרות עדיפי מתמרים ולענין עירוב בעינן טפי מקב. וכן פירש רש"י שם. וגם לדברי רבינו בהלכות תרומות צריך לומר סברא זו דאביי דלא משום דעדיפי תבוא עליו ברכה דהרי פסק שם דלא משלם האוכל תרומה כפי מדה שאכל אלא לפי דמי שווייה וא"כ אין ראיה לשיטתו דתמרים עדיפי ומנא ליה דסגי להו בקב לעירוב כמו בגרוגרות. ויש לי ליישב דעת רבינו דבלאו הא דרב יוסף איכא לאוכוחי דסגי לתמרים בשיעור גרוגרות מסוגיא דגיטין פ' התקבל (גיטין דף ס"ה ע"ב) דאיתא התם גבי אמר לשליח ערב לי בתמרים וערב לו בגרוגרות בגרוגרות וערב לו בתמרים תני חדא ערובו ערוב כו'. ומוקי לה רבה כרבי אליעזר דאמר מראה מקום הוא לו לשליח בכהאי גוונא ואינו מקפיד כשמשנה בדבר שאין בו פסידא למשלח. וא"כ מוכח דשיעור תמרים לעירוב הוי כשיעור דגרוגרות דאי איתא דשיעור דתמרים טפי מגרוגרות לא שייך לומר מראה מקום הוא לו כשאמר לו ערב בגרוגרות ועירב לו בתמרים. דהרי יש לו פסידא בזה שעירב לו בתמרים שהיה צריך להוסיף על השיעור של גרוגרות דסגי בקב ודילמא לא ניחא ליה לערב רק בשיעור קב ולא בדבר שצריך יותר מקב אלא שמע מינה דקושטא דגם לתמרים סגי בקב כמו בגרוגרות. ובשלמא הא דלא אמר דקפיד לערב בגרוגרות דוקא ולא בתמרים משום דקפיץ עלייהו זבינא דהא מ"מ תמרים עדיפי ואין לנו לומר דקפיד המשלח מסתמא שלא לערב בתמרים מחמת קפיצת זבינא עלייהו דמסתמא לא קיימי לזבינא. אבל אי איתא דצריך שיעור יותר בתמרים ודאי שייך קפידא ולא מראה מקום אלא א"כ בשיעור שוה: