חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה מבעוד יום כו' אנשי קטנה אסורים להוציא מבתיהן לחצר שלהן שדיורין של גדולה חשובים כקטנה. קשה לי על דברי רבינו שהעתיק מתניתין דפ' כל גגות כצורתה והרי בפ"ק מותיב מינה למאן דאמר דלחי הנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון כלחי דאמאי קטנה אסורה דלהוי כנראה מבחוץ מחמת כותלי הגדולה שנראים חוץ לקטנה ומוקי לה דאיירי בשנכנסים כותלי קטנה לגדולה ומופלגים ג' טפחים מכותלי הגדולה וא"כ כיון דרבינו פסק בהלכות שבת פי"ז דנראה מבחוץ נידון משום לחי איך העתיק כאן המשנה דחצר קטנה בסתם ולא כתב אוקימתא הנ"ל. ומצאתי שהרגיש בזה בספר עצי אלמוגים. וכתב לתרץ דס"ל לרבינו דלפי האי טעמא דאמרי אמוראי פ' כל גגות דדיורי גדולה מושלים בקטנה תו אין לחלק בין נכנסים כותלי קטנה לגדולה או לא דאנו דנין כאילו אנשי הגדולה דרין ממש בקטנה ואוסרים עליהן ולא דמי הך מילתא כלל לדין נראה מבחוץ דגבי לחי דהוי הטעם משום מחיצה. והא דלא קאמר הגמ' בפ"ק הכי הוא משום דמהדר לאוקמא מתניתין אפי' בנפרצה בשבת ואז אין לומר הטעם משום דיורי גדולה בקטנה דהא דיורין הבאין בשבת אין אוסרים אלא הטעם משום שנפרץ במילואו ולהכי פריך שפיר דלשתרי הפירצה משום לחי הנראה מבחוץ דהוי כמחיצה ולהכי מוקי לה בנכנסים כו' דאז אין להתיר משום גפופי אבל למאי דמפרשי אמוראי טעמא דמתניתין משום דיורי גדולה בקטנה על כרחך איירי בנפרצה מבעוד יום אין לחלק בין נכנסים כו' עכ"ד. ואינו מחוור דאי איתא דלטעם זה אין לחלק תקשי דהוה ליה למימר הכי בפ"ק ומה שכתב דהתם מהדר לאוקמא בשנפרצה בשבת דלא שייך טעם דדיורין קשה דא"כ לא שייך ג"כ טעם דלחי דהא הוה ליה לחי שלא סמך עליה מאתמול דלכולי עלמא לא הוי לחי כדאיתא (בדף ט"ו) וא"כ על כרחין גם בפ"ק איירי שנפרצה מבעוד יום וא"כ אכתי קשה דהיה לו לומר הטעם משום דיורי גדולה בקטנה ומדלא אמר על כרחין שמעינן מינה דלא מהני טעם זה לאסור אי נימא דיש כאן לחי דחשיב מחיצה. והדרא הקושיא לדוכתא על דברי רבינו שלא כתב דאיירי דוקא בנכנסים כו'. אמנם יש לתרץ ע"פ מ"ש הרא"ש בפ"ק דסוכה: