נברא ושט שלו אטום או שהיה חסר מטיבורו ולמטה וכו' אינו ולד ואין אמו טמאה לידה. בגמרא דנדה (דף כ"ד) מפרש הכי ר' יוחנן הא דקאמר רבי התם כדי שינטל מן החי וימות אין טמאה לידה דהיינו כשחסר עד מקום טיבורו. ותמה הכס"מ דבגמרא משמע דמאן דאמר הכי ס"ל טריפה חיה וגם ס"ל דניטל הירך וחלל שלו לא הוי נבילה רק טריפה ולכך לא מטהר בניטל עד ארכובה ונקביו אא"כ עד הטבור וא"כ כיון דקיי"ל דטריפה אינה חיה וקיי"ל דניטל הירך וחללו הוי נבילה כמ"ש רבינו בהל' שחיטה הו"ל לפסוק כאן עד הארכובה כשחסר הולד אינה טמאה לידה והניח בצ"ע. עוד תמה על רבינו דאמאי השמיט הא דאמר רבא בנדה (דף כ"ג) ושטו נקוב אמו טמאה לידה. ומ"ש דרבינו לא פסק כרבא אלא סבר דאינה טמאה לידה אינו מחוור דא"כ אמאי נקט רבינו ושטו אטום אינה טמאה לידה הו"ל למנקט ושטו נקוב דהוי רבותא טפי. ושוב ראיתי שהשיגו בשו"ת חכם צבי סי' ע"ז וגם דבריו דחוקים. וכן מ"ש בס' כרתי ופלתי בסי' נ' לחלק לדעת רבינו בענין טריפה אינה חיה בין טריפה שניטל מן החי ובין טריפה שנברא חסר דאז חיה. לא משמע כן בסוגיא דנדה דהא רבי נקט לשון נטילה מן החי אפ"ה קאמר ר' יוחנן דסבר טריפה חיה. ועוד דבניטל הירך וחללו נראה דאף בנברא חסר הוי נבילה וכמו שהוכחתי בהלכות שחיטה: אלא נראה דהעיקר הוא מ"ש הב"ח בסי' קצ"ד דרבינו מחלק בעניין טריפה אינה חיה בין אדם לבהמה דדוקא גבי בהמה פסק בהל' שחיטה דטריפה אינה חיה אבל גבי אדם סבר דחי. והכס"מ גופיה כתב חילוק זה בהלכות גרושין ושם הארכתי בזה. וכן ניטל הירך וחללו לא הוי נבילה רק בבהמה ולא באדם ותדע שהרי לא זכר רבינו דין זה בהלכות טומאת מת. ושוב מצאתי און לזה מדברי השאילתות פרשת אמור שהעתיק דין ניטל הירך נבילה וסיים וגבי אדם כדאמר ר' יוחנן כל שטיבורו חתוך. מבואר בהדיא דגבי אדם לא חשוב מת בניטל הירך. [ודע דבגליון השאלתות כתב אהך דר' יוחנן שאינו יודע מקומו ונעלם ממנו הא דנדה כנ"ל]:

הפילה יד חתוכה ורגל חתוכה הרי חזקתה מולד שלם ומצטרפין לרוב איבריו. וכתב הרב המגיד שלא נתברר לו למה לא הזכיר רבינו הא דאמרי רב חסדא ורבה בר רב הונא בגמ' (דף כ"ח) דאין נותנין לה ימי טוהר דאימור הרחיקה לידתה. ונראה דטעמו של רבינו מבורר שסמך עצמו על מימרא דר' יוחנן (דף י"ח) דקחשיב הך דמפלת יד חתוכה בג' מקומות שהלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי וא"כ משמע דסבר דיש לה ימי טוהר וכן פרש"י שם. ושוב ראיתי שכן כתב בס' סדרי טהרה. אך הקשה שם דמנ"ל לרש"י ורבינו לפרש כן דלר"י יש לה ימי טוהר. ואישתמיטתיה מ"ש הר"ן דלר"ח ורבה דחיישי לשמא הרחיקה לידתה אין לה ג"כ ימי טומאה בודאי דשמא עברו כבר. וא"כ מדקאמר ר' יוחנן דיש לה ימי טומאה בודאי ש"מ דלא מספקא ליה בשמא הרחיקה לידתה כלל וא"כ יש לה ימי טוהר נמי: ומ"ש עוד הרב המגיד שצ"ע כוונת רבינו במ"ש ומצטרפין לרוב איבריו ועיי' בנודע ביהודה מהדורא תניינא חלק יו"ד סי' קכ"א מ"ש בזה. ול"נ על פי מ"ש הר"ן בחידושיו אהא דאמר דמפלת יד חתוכה אמו טמאה לידה ודאי דאיירי דהשתא היא ודאי ריקנית וא"כ אמרינן שכבר השלימה להפיל רוב איברי הולד דאל"כ נהי דחזקת היד היא מולד שלם מ"מ יש לחוש שמא עדיין לא יצא רובו ואינו לידה. וז"ש רבינו המפלת יד חתוכה וכו' מצטרפין לרוב איבריו כלומר דאין מועיל מה שחזקת היד מולד שלם אלא משום דמשלים לרוב איבריו עם מה שכבר הפילה. וזה לא שייך אלא בשעכשיו היא ריקנית ולא כשאפשר שעדיין בה וכנ"ל: