כל דם שתראה היולדת בתוך ל"ג של זכר הוא הנקרא דם טוהר. ועיין במל"מ שכתב דרבינו כולל כל הנשים שיש להן דם טוהר ואפילו לא היו לה דמים טמאים ואפ"ה יש לה דמים טהורין שאינו תלוי זה בזה. והא דאיתא בירושלמי דנדה ילדה וכו' אין לה דם טוהר. הגיה שצ"ל אית לה ונמשך אחריו בס' מרכבת המשנה בחלק השני. וזה לי כמו עשרים שנה שתמהני עליהן איך שנעלם מהן ברייתא ערוכה הובאה בתלמודא דידן בבכורות (דף מ"ו ע"ב) שיצא פדחת ולדה וכו' אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואין מביאה קרבן לידה. וכבר הביאו זה ג"כ התוס' בנדה (דף ל"ו) והר"ן בחידושיו שם. והקשה מינה ללוי דאמר ב' מעיינות הן דמים טמאים וטהורים ולאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה נסתם מעין הטמא ונפתח הטהור. דא"כ אמאי אין לה דם טוהר כיון שנסתם הטמא בימי טוהר ועיי"ש מ"ש. ומבואר מדבריהם דאילו לרב דאמר מעין אחד הוא ודאי לא טהרתו תורה אא"כ שילדה כשהיה לה ימי טומאה. וא"כ לרבינו שפסק כרב לקמן בפ"ו דמעין אחד הוא על כרחך אינו כולל כאן דין זה דודאי אין לה דם טוהר כיון שלא היה לה דם טמא. ומחמת פשיטותו לא הוצרך לבאר זה ודלא כהמל"מ: