עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובות שלה [וכו'] היה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך. וכל מי שהיה נהנה באחד מכל אלו היה חייב שתים אחת משום לא תביא ואחת משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם. הרב כ"מ הראה מקור לדברי רבינו מדאיתא בסוגיא דמכות (דף כ"ב) דאם היה נהנה מאשירה חייב שתים מלא ידבק ומלא תביא. וה"ה לנהנה מכל מילי דמשמשיה. ובאמת אין מאשירה ראיה לשאר מילי דשאני אשירה דאותה גופה היו עובדין. וכמ"ש הרמב"ן בספר המצות ולא זכרו הכ"מ. אך יש להביא ראיה לדעת רבינו מכמה דוכתי דמצינו דדרשינן קרא דלא ידבק בידך מאומה על כל מילי דהרי בפ"ק דע"ז (דף י"ב ע"ב) מייתי קרא דלא ידבק לענין איסור הנאה מריח דוורד והדס של שימוש אשירה ושם (דף ל"ד ע"ב) מייתי לה לאסור פרש עגלי עבודת כוכבים. וכן קרא דולא תביא תועבה איירי נמי בתקרובת דהא סיפא דקרא דכתיב והיית וגו' דריש ליה בהדיא אתקרובת בתמורה (דף ל'). והא ודאי דהא דדרשינן ולא תביא לאיסור הנאה אסיפיה דכתיב והיית סמיך דאיירי באיסור הנאה דדרשינן מיניה בקדושין (דף נ"ז) כל שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו לאסור חליפין עיי"ש. ובזה מתורץ קושיית הפר"ח שהקשה דמנ"ל דלא תביא אשירה איירי בהנאה דאימא כפשטיא שלא יביא לביתו. ולפי מ"ש אתי שפיר דאסיפא סמיך דוהיית איירי בהנאה. וא"כ כי היכא דמצינו דוהיית איירי נמי בתקרובת. ה"נ רישא דולא תביא איירי ג"כ בתקרובת וכמ"ש רבינו. ועל פי מ"ש י"ל מה שהקשה בשו"ת נודע ביהודה במהדורא תנינא חלק יו"ד סי' ע"ח דסוגיא דע"ז (דף ל"ד) סותר הסוגיא דתמורה (דף ל') דהתם מייתי לאסור הנאה מקרא דמשמע מיניה איסור לאו. ואילו בתמורה מייתי מקרא אחרינא דכתיב והיית ובזה ליכא לאו רק איסור עשה הוא דשמעינן מיניה. ולפי מ"ש אין בזה סתירה כלל דקושטא דגם מוהיית שמעינן לאו דארישא. דקרא דכתיב ביה לאו קאי והיית למימר דכל מה שאתה מהווה מאשירה אתה עובר בלאו דלא תביא ליהנות ממנו ובשניהם הוא עובר. וסוגיא אחת מהסוגיות מלמדת על חברתה והעד על זה הסוגיא דמכות דקחשיב לשניהן וכמ"ש רבינו:

עבודת כוכבים של נכרי אסורה בהנאה מיד וכו' ושל ישראל לא נאסרה בהנאה עד שהיתה נעבדת שנא' ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר שהן עבודתה. ועיין בלח"מ שהוקשה לו בדברי רבינו דבגמ' פרק רבי ישמעאל איתא דרבי עקיבא דדריש קרא דושם בסתר לומר דאין נאסרה עד שהיתה נעבדת לא מפיק מיניה דאשירה היתה טעונה גניזה אלא מקרא דכתיב לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' מה מזבח טעון גניזה אף אשירה טעונה גניזה. ומ"ד דשל ישראל אסורה מיד דריש ושם בסתר לומר שטעונה גניזה וקרא דלא תטע לך אשירה אצל מזבח מבעיא ליה לכדריש לקיש דאמר המעמיד מעמיד בארץ ישראל דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה ובמקום ת"ח כאילו נוטעו אצל מזבח. ומשמע דר"ע לית ליה דרשא דר"ל דאיהו דריש קרא דאשירה אצל מזבח לטעון גניזה. ור"ל דריש למעמיד דיין שאינו הגון. וא"כ רבינו שפסק כאן כר"ע איך כתב בהלכות סנהדרין להך דר"ל. ותירץ דרבינו סובר דתרתי ש"מ ור"ע אית ליה דר"ל עיי"ש. ונראה להביא ראיה לדעת רבינו דיש להוכיח דריש לקיש גופיה נמי כרבי עקיבא ס"ל. והוא מדאיתא בסוטה (דף ל"ז) דריש יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל וכו' ארור האיש וגו' בארור סגי ליה פרש"י בתמיה כופר בעיקר הוא והא לא קשיא רק אליבא דר"ע דלדידיה איירי קרא בעובד פסל. אבל אליבא דר' ישמעאל לא קשיא בארור סגי ליה דהא לא איירי כלל רק בעושה ולא עבדה וא"כ לאו כופר בעיקר הוא. ולפ"ז דמוכח דדרשא דיהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל ס"ל כרבי עקיבא מסתמא דר"ל רבינו נמי כוותיה ס"ל. וא"כ ש"מ דתרווייהו איכא למשמע מקרא דאשירה אצל מזבח. וכמ"ש הלח"מ לדעת רבינו ז"ל:

פירש כוס אחד מן התערובות ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותרין. עיין בכ"מ שהקשה דבהלכות מאכלות אסורות גבי רימוני בדן של ערלה אוסר רבינו תערובות השני וכאן מתיר. ותירץ דמדינא בב' תערובות סגי וברימוני בדן החמיר להצריך ג' תערובות מפני שהן דבר שאפשר שיהיה להן מתירין אם יתפרדו הרימונין וראיתי לבעל מגי"ה שבס' משנה למלך בפ"ז דמעילה שהקשה על דברי הכ"מ כאן מדאמר בזבחים (דף ע"ד ע"ב) אבל תרומה דיש להן מתירין הוה אמינא דחמיר וכו' לענין דאינה ניתרת בתערובות בנפל אחד לים. ואיצטריך דר"ל התם דניתרת וא"כ משמע דלא מחמירין בתערובות בדבר שיש לו מתירין טפי מבהכא. ולדידי לק"מ דהא באמת תרומה לא הוה דבר שיש לה מתירין מטעמא דמסקינן בפרק הערל (יבמות דף פ"ב) למאן אי לכהן משרא שרי אי לישראל לעולם אסור. ולא קאמר בזבחים רק דהו"א דתרומה חשיבי דבר שיש לו מתירין וכדקס"ד דרב אשי מעיקרא בפרק הערל ואיצטריך דר"ל לאפוקי ולומר דלא חמירא מהך דהכא. משום דבאמת לא הוי תרומה דשיל"מ. אבל דבר שיש לו מתירין ממש גם למי שנאסר קושטא דחמיר טפי. ושוב ראיתי בדברי הריטב"א בחידושיו לפרק הזהב דמבואר משם דפירש ההיא דזבחים כדפרשתי. ובזה נסתלקה קושיית בעל מגיה הנזכר. ומה שהקשה הפר"ח על דברי הכ"מ ממ"ש הרב המגיד בפ"א דיו"ט דאף בדבר שיש לו מתירין מתיר רבינו ספק ספיקא. וגם זה אינו מוכרח לדחות דברי הכ"מ כאן דלא דמי לנידון דהרה"מ שם בהלכות יו"ט. דאיירי בספק ביצה שנולדה ביו"ט או בחול ונתערבה דמתיר רבינו התערובות אע"ג שיש לה מתירין למחר. דהתם כל עיקר איסורא דביצה אפילו ודאי נולדה ביו"ט אינה אלא מדרבנן משא"כ ברימוני בדן דערלה דעיקר איסורייהו הוה דאורייתא מחמיר אפי' בספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין. ועוד דאפשר דספק ספיקא דשני תערובות גרע מספק ספיקא דגבי ביצה ספק נולדה ביו"ט שנתערבה דהתם כיון דלא ידעינן אימת נולדה הרי לא איתחזק איסור ודאי כלל מעולם. משא"כ בהך ספק ספיקא דשני תערובות דאיתחזק איסור ודאי מיהא בתערובות הראשון. ומשו"ה אפשר שיחמיר בו רבינו בדבר שיש לו מתירין טפי מבתערובות דספק ביצה: