Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foundations of the Torah Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נזדמנה לו טבילה של מצוה וכו'. ועיין בלח"מ שכתב דרבינו ס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה היא. וכן נראה לי עיקר ודלא כמ"ש הב"י באו"ח סי' תקנ"ד ובס' שער המלך בהלכות אלו דרבינו ס"ל טבילה בזמנה מצוה. דכן משמע בדברי רבינו בהדיא בספר המצות מצוה ק"ט דטבילה בזמנה לאו מצוה היא. ועפ"ז יתיישבו נמי דברי רבינו בהלכות עבודת יוה"כ פ"א ה"ד שפסק בשבעת ימים שלפני יוה"כ מזין עליו מאפר הפרה בשלישי להפרשתו ובשביעי שהוא ערב יוה"כ. וכתב הכ"מ דכיון דר' יוסי ור' חנינא סברי הכי הילכתא כותייהו ובלא"ה הילכתא כר' יוסי לגבי ר' מאיר דאמר שמזין עליו כל שבעה. וקשה לי על דברי הכ"מ דבגמרא אמרינן דכלהו הני תנאי סברי דטבילה בזמנה מצוה אלא דפליגי אי מקשינן הזאה לטבילה דר"מ סבר מקשינן ור' יוסי ור' חנינא לא מקשי. וא"כ לא היה לו לרבינו לפסוק כר"י ור"ח אלא כר"מ דמקיש דהא מצינו דחכמים בפ"ק דקדושין (דף כ"ה) ס"ל כוותיה דמקשינן הזאה לטבילה לעניין אברים שבגלוי ורבינו גופיה פסק כוותייהו בפ' י"ב מהל' פרה אדומה ולפ"ד הכ"מ יהיו פסקי רבינו דהל' עבודת יוה"כ ודפרה סותרים זה את זה. אך כל זה רק לפ"ד הב"י והשער המלך שזכרתי דרבינו ס"ל טבילה בזמנה מצוה וע"כ טעמו בהל' עבודת יוה"כ הוא משום דלא מקיש הזאה לטבילה. אבל לפ"ד הלח"מ דרבינו ס"ל דטבילה בזמן לאו מצוה היא אתי שפיר שכתב שלא היו מזין עליו כל ז' רק בג' ובז'. ואינו סותר כלל למ"ש בהלכות פרה דמקיש הזאה לטבילה דהא הכא לענין בזמנה טבילה גופה נמי לאו מצוה היא. ואין נפק"מ לדידיה במאי דמקשינן: גם מ"ש בס' שער המלך כאן לתרץ ע"פ שיטתו מ"ש רבינו בפי"א דפרה דאם עבד הזאה בשמיני שפיר דמי. והוא נגד הא דאיתא בקידושין (דף ס"ב) דממעט חיטוי בשמיני מוהזה ביום השביעי. ותירץ דהסוגיא דהתם קאי למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה דלדידיה ליכא אף בשמיני דא"כ לא לכתוב ביום השביעי. אבל למאי דפסק דטבילה בזמנה מצוה איצטריך ביום השביעי לגופיה וחיטאו יתירא אתי לאשמועינן דאף בשמיני שפיר דמי ע"כ תורף דבריו. ולדידי אין זה מוכרח דהרי וחיטאו לכו"ע לאו מיותר לרבות שמיני דהא איצטריך להא דאיתא בקידושין (דף כ"ה) דמקשינן הזאה לטבילה לענין אברים שבגלוי אי נמי איצטריך למ"ש רש"י ותוס' בשלהי עירובין (דף ק"ד ע"ב) דדוקא הראוי לחיטוי מטמא טומאת מת למעט כלי חרס עיי"ש: [ובהכי אתי שפיר מה שתמה בס' שמות בארץ ארבינו שהשמיט הא דאמר רבא הנודר הנאה ממעיין אסור לטבול בו בימות החמה דאיכא ג"כ הנאה לגוף מלבד המצוה. ולפמ"ש י"ל דרבא לטעמיה דס"ל טבילה בזמנה מצוה כמו שהוכיח בסדר הדורות סדר תנאים ואמוראים אות ריש משבת (דף קכט ע"א) גבי עובדא דברתיה דרב חסדא עיי"ש. ולשיטתו איצטריך לאשמועינן. אבל רבינו לטעמיה דס"ל דלאו מצוה א"כ ליכא רבותא. ובס' שער המלך תירץ דסמך אמ"ש בהל' נדרים הנודר מאשתו עיי"ש והוא דחוק אלא כמ"ש]: