מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל ט"ו בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת. הרב הכס"מ הראה מקום להמכילתא ופרק ערבי פסחים (פסחים דף קט"ז). והנה לא נזכר שם לימוד רבינו יציאת מצרים משבת בגזירה שוה דזכור את היום ורק נזכרה גז"ש זו דזכירה (בדף קי"ז ע"ב) לעניין לימוד שבת מיציאת מצרים לומר שיזכור יציאת מצרים בקידוש היום. וזה לא זכרו רבינו בפירוש רק בנוסח הקידוש של שבת. ועוד סתם רבינו דבריו בכאן דלעניין מאי יליף לדמות זכירה דיציאת מצרים לזכירה דגבי שבת. אמנם דברי רבינו נובעים מהמדרש רבה סוף פרשת בא וז"ל אמר הקב"ה למשה הזהר לישראל כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לישראל לזכור את יום השבת זכר למעשה בראשית שנאמר זכור את יום השבת כך היו זוכרים הניסים שעשיתי לכם במצרים וזכרו ליום שיצאתם משם שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים ע"כ. הרי מבואר דמדמה ויליף זכירה דיציאת מצרים מזכירה דשבת. אלא דגם דברי המדרש רבה סתומים בזה. ולפי מ"ש השאגת אריה סי' י"ב דנשים פטורות ממצות זכירת יציאת מצרים בכל השנה ורק בליל ט"ו בניסן חייבות י"ל דהיינו דיליף זכירה דהיום הזה דאיירי בט"ו בניסן מזכירה דשבת דהתם נשים נמי חייבות משא"כ מצות זכירת יציאת מצרים דבכל השנה דילפינן מקרא דלמען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך לא מחייבי נשים כמו כל מצות עשה שהזמן גרמא דהכא נמי הוי זמן גרמא אף למאי דקיי"ל דחייבים זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה דכל אחת הוי מצוה בפני עצמה דשל יום ליתא בלילה ושל לילה ליתא ביום וכמ"ש השאגת אריה שם. אך לפמ"ש המג"א ריש סימן ע' דבכל השנה נשים חייבות לכאורה לא איצטריך גבי ליל ט"ו בניסן דחייבות. ומ"מ י"ל דאיצטריך לומר דמצות עשה הוא גם לנשים במנין המצות שחייבות כמו שנמנית למצות עשה באנשים. דאילו זכירת יציאת מצרים דכל השנה הרי אינה באה בחשבון מנוי מצות וכמ"ש בריש הלכות קריאת שמע: