ולקוחין אלו מצות עשה של תורה הן. ועיין בכס"מ שהוקשה לו על מ"ש רבינו דלקוחין דארוסין הן מצות עשה והרי ארוסין בלא נשואין אינן אלא התחלת המצוה ולא גמרה כיון דאסור עדיין להיות עמה. ולק"מ דהיינו שדקדק רבינו בלשונו וכתב דמצות עשה של תורה הן דנהי דאסור להיות עמה אינו אלא מדברי סופרים וכמ"ש לקמן בפ"י. ומ"מ מן התורה מותר והוי גמר מצוה: ומה שכתב שקידושין של כסף מדברי סופרים. פירש הרב המגיד דסבר רבינו שכל דבר שאינו מפורש בתורה אלא שחכמים דרשוהו ופירשוהו מקרי דברי סופרים. אע"פ שדינו דין תורה. אין נקרא דברי תורה אלא א"כ שאמרו בו בביאור שהוא מן התורה. ויש להביא ראיה לזה מדמצינו במתניתין דמנחות (דף ס"ח) התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור ומפרש רב נחמן בר יצחק דריב"ז מן התורה אוסר ומאי התקין דרש והתקין. הרי דקרי תקנה לדרשא דאורייתא כמו לדבר דרבנן: וכן יש להביא ראיה מדאיתא בפרק הנזקין (גיטין דף מ"ט ע"ב) מפני מה אמרו הנזקין שמין להן בעידית. ושם (בדף נ"ט) תנן אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון וכו' והוקשה למהר"ם שי"ף ז"ל הלשון אמרו דמשמע מדרבנן והרי נזקין בעידית מדאורייתא וכן כהן קודם מדאורייתא. אבל לדעת רבינו אתי שפיר דנהי דהוו מן התורה מ"מ רבנן פירשוהו דין עידית שהן דמזיק וכן להקדים הכהן בקריאה. ומשום הכי שפיר שייך לשון אמרו כמו בדברי סופרים: וראיתי לבעל התוס' יו"ט בפ"ה דכתובות שכתב בפשיטות דלא מקרי אמור בתורה משום שיש לדבר סמך ודרש מן המקרא. והביא ראיה מדתנן בפ"ג דחולין וסימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים. ואע"פ שדרשוהו מן נשר ותורים כדאיתא שם בברייתא בגמרא ע"כ. ולפי דבריו יש ראיה לדעת רבינו מהא דחולין. אך מה שהחליט הדבר דלא מקרי כלל אמור בתורה דבר הנלמד מדרשא זה אינו דודאי אשכחן דקרי ג"כ אמור בתורה לדרשא. וכי היכי דאשכחן שאמרו בביאור על דבר הנלמד מדרשא שהוא מן התורה וכמ"ש הרה"מ הכי נמי אשכחן דקרי אמור בתורה. והכי מבואר מדברי התוס' בפ"ק דר"ה (דף ה' ע"א) והביאו ראיה מדתניא התם אמרה תורה נסכו מים לפני בחג. והוא אינו מפורש בתורה רק מדרשא ואין הצדוקין מודין בו. וכן יש להביא ראיה מדאיתא בשבת (דף קי"ט) ולקדוש ה' מכובד זה יום הכיפורים אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה: