הנושא בתולה שנתאלמנה מן הנשואין כתובתה מאה. ואע"פ שהן בתולות הואיל וחזקת הנשואה וכו'. ונראה בכוונת רבינו דאע"פ שידוע בודאי שהיא עדיין בתולה אפ"ה אין לה אלא מאה הואיל וחזקת הנשואה לאישות ולכך חשיבא כבעולה לכל דבר משנשאת. ויצא לי זה מדתניא בפ"ק דכתובות (דף י"א ע"ב) כנסה ראשון לשום נשואין ויש לה עדים שלא נסתרה אין השני יכול לטעון טענת בתולים ונהי דבהא דקתני לא נסתרה משמע דלא קיי"ל הכי וכמו שביארתי לעיל בפרק י' לדעת רבינו דאיירי בשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל וסברה דמהני מסירה למעט כתובתה מן השני וכריש לקיש דאמר הכי בפרק נערה ואנן קיי"ל כשמואל דסבר דלא מהני מסירה להכי ודייק כן מברייתא אחריתי דמייתי התם בפרק נערה מיהו במאי דקתני דאע"פ שיש עדים שלא היה אישות כשנסתרה עמו אין השני יכול לטעון טענת בתולים וכתובתה מנה קיי"ל כן: ומה שהקשו התוס' בפ"ק (דף י"ב) דאמאי כתובתה מנה הא כיון שיש עדים שלא קרב לה הרי כנסה בחזקת בתולה אתי שפיר ולק"מ לפי מה שכתבנו בכוונת רבינו כאן דהיינו טעמא דהואיל שחזקת הנשואה לאישות לא חילקו חכמים בזה ועשאוה כבעולה נמי לענין כתובה. וכן לכל דבר משוי נשואין כבעולה וכמ"ש ג"כ רבינו לעיל בריש פ"י וכן כתבו התוספות בפרק נערה (כתובות דף מ"ט) וכן הוא דעת רבינו בפרק י"ט דהלכות איסורי ביאה גבי חללה לפוסלה לכהונה וכמ"ש שם. והכי נמי לא חילקו חכמים גבי כתובה: ולפ"ז מסכימים דברי רבינו עם דברי הטור ושו"ע אה"ע סי' ס"ז שפסקו לברייתא הנזכרת דפרק קמא ודלא כהבית שמואל שכתב שם דרבינו לא סבר כהברייתא ודייק כן מדלא כתב דאפילו אם יש עדים שלא נסתרה כתובתה מאה. ולדידי אין זה דיוק כלל דבלאו הכי מבואר כן מדבריו דאיירי בשיש עדים שלא נסתרה בודאי ואפילו הכי היא כבעולה ומלבד זה מבואר כן מדבריו דלעיל בפרק י' ובהלכות איסורי ביאה. וגם הבית שמואל גופיה באה"ע סי' ז' פירש כן דברי רבינו דהלכות איסורי ביאה שזכרתי. וא"כ אמאי לא נפרש כן גם דברי רבינו דכאן: