[וכשמוציאה ממדינה למדינה וכו' אינו יכול להוציאה וכו' מרע ליפה מפני וכו'. כתב הרב המגיד וידוע שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל במשנתינו. אין כלל זה מוחלט שהרי מטעם זה לא הביא הרי"ף הא דרשב"ג כמ"ש הרא"ש וכן בהגהת מהרל"ח לטור אה"ע סי' ע"ה הרגיש בזה אבל לא ראה שכבר הקדימו בזה הרא"ש. וכן הוא בים של שלמה בב"ק ומה שכתב שם דמשום הכי פסק כרשב"ג משום דמפרשינן למילתיה כדשמואל דאמר שנוי וסת תחילת חולי מעיים ג"כ אינו ראיה לדעת רבינו שאינו אלא דמיון בעלמא לדשמואל כמ"ש הר"ן והרה"מ. ומהא דמפרשינן למילתיה אינו ראיה למיפסק כוותיה דעל כרחך צריכין אנו לידע פירוש דברי הראשונים אף דלית הלכתא כוותייהו דכהאי גוונא כתבו [התוס'] בערובין (דף ט') ובע"ז (דף ס"ז) ורא"ש פרק א' דסוכה ושבת ופ' הניזקין. ועיין בכס"מ סוף פ"ד מהל' ע"ז וברא"ש ע"ז (דף ל"ב). אלא נראה שיצא זה לרבינו מהא דאיתא בירושלמי דמו"ק העתיקו רבינו ריש פ"ח מהלכות יו"ט]: