מי שהיה נשוי נשים רבות ומת כל שנשאת בתחילה קודמת וכו' ואין אחת מהן נוטלת אלא בשבועה. וכתב הרב המגיד אף שבאו לגבות ממנו וכגון שהן גרושות כולן נשבעות. ופירושו כולן הראשונות לבד מהאחרונה דהיא אינה צריכה לישבע כשבאה לגבות ממנו כשגרשה דהא גרושה אינה צריכה שבועה כמ"ש רבינו לעיל בפרק ט"ז. וכך פירשו הבית יוסף ודרכי משה באה"ע סי' צ"ו:

וכן אם היה עליו שטר חוב וכו' אם הכתובה קדמה גובה האשה בתחילה. ודע דלאו דוקא כתובה דנשואה דאיירי רבינו כאן אלא דגם כתובה דארוסה אם קדמה זמנה לשטר חוב גובה בתחילה. ויש להוכיח כן מסוגיא דפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ב) והעתיקו רבינו בהלכות זכיה ומתנה ובאה"ע סי' ק"ז:

אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה בינה לבין עצמה אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים. ונראה להביא סעד לדעת רבינו מהא דאמרינן בכתובות (דף ק') גבי שליח שמכר וטעה בכל דהו מכרו בטל כאלמנה ומה אלמנה יחידה אף שליח יחיד. וכבר הוקשה להתוס' דאמאי קרי לאלמנה יחידה הא צריכה בי"ד ונדחקו לומר דמשום דסגי לה בהדיוטות קרי לה יחידה. אך לפי דברי רבינו אתי שפיר דקושטא דבדיעבד [מכרה] קיים ביחידה ממש כשלא טעתה. ונראה דכך היא גם כן דעת הרשב"ם ובהכי נסתלקה מעליו קושיית הרא"ש בפרק מי שמת סי' י' ע"ש. והרא"ש אזיל לטעמיה דלא ס"ל כרבינו וכמו שכתב בתשובה סי' נ' אבל הרשב"ם י"ל דסובר כרבינו וא"ש: