ואם אמר על מנת שאני תנאה צריך להיות יודע לקרות המשנה. בגמ' אפליגו חזקיה ור' יוחנן על מנת שאני שונה חזקיה אמר הלכות ר' יוחנן אמר תורה. ומייתי דתנאי נמי איפלגו בזה דתניא איזהו משנה ר' מאיר אומר הלכות ר' יהודה אומר מדרש ומפרש דר' יוחנן נמי דקאמר תורה היינו מדרש תורה וסבר כר' יהודה. וכתב הרא"ש דהלכה כר' יוחנן דסבר כר' יהודה. וכוונתו דאית לן למיזל בתר פלוגתא דתנאי דהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר ולאו בתר פלוגתא דאמוראי וכמו שפסקו הרי"ף ורבינו הלכה כחזקיה והיינו משום שהיה רבו דר' יוחנן. וטעמא דהרא"ש דאזיל בתר פלוגתא דתנאי הוא משום דאזיל לשיטתו שכתב בפרק קמא דב"ב סי' מ"ב דאי פסק אמורא הלכה בפני עצמו והוא פלוגתא דתנאי בברייתא אמרינן דמסתמא לא שמיע ליה פלוגתייהו ואדעתיה דנפשיה קאמר ואפשר אי הוה ידע פלוגתייהו לא הוי פליג אכללא. ולכך לא אזלינן בתר פסק דאמורא אלא הדרינן לכללא דתנאי איך קיי"ל הלכה כמאן. וכיוצא בזה כתב ג"כ בפ"ג דברכות ובפרק רבי אליעזר דמילה. וכן כתבו התוס' בע"ז (דף ס' ע"א) והסמ"ג והובא בכס"מ בפ"ג מהל' ביאת מקדש ע"ש. והכא נמי מסתמא לא הוי פליג חזקיה אכללא דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר"י. ובחנם השיג על הרא"ש בביאורי הגאון באה"ע סי' ל"ח וכתב בפשיטות דאזלינן בתר מחלוקת אמוראים. ומסתמא לא אמרינן דלא שמיע להו הברייתא עכ"ד. וכבר כתבתי דהרא"ש לשיטתו בכמה דוכתי וגם שאר פוסקים סוברים בעלמא כסברת הרא"ש. ומה שיש להקשות על דברי הרא"ש במסכת ע"ז יתבאר אי"ה בחידושי שם ועוד יתבאר בזה בחידושי למנחות בס"ד: אמנם בנידון דכאן יש לי ליתן טעם אחר לפסק הרי"ף ורבינו שלא פסקו כר' יהודה נגד ר"מ משום דיש להוכיח דר' יוסי ושאר תנאי נמי כר"מ סברי והוא מדתניא בברכות (דף כ"ב) גבי בעל קרי דאסור בדברי תורה. ר' יוסי אומר שלא יציע את המשנה ר' יונתן בן יוסף אומר מציע הוא את המשנה ואינו מציע את המדרש. ופירש רש"י ואינו מציע את המדרש גרסינן מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים וכו'. ולפ"ז משמע דר' יוסי דקאמר סתם ואינו מציע את המשנה היינו הלכות וכן ר' יונתן דאמר מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש מוכח דסתם משנה לאו היינו מדרש אלא הלכות וכדאמר ר"מ בקידושין. ולשון זה דר' יונתן אמר ג"כ רבי מאיר בברכות שם דמציע את המשנה ואינו מציע את המדרש (לפי גירסת רש"י) והכי אמרי אמוראי שם וא"כ כי היכי דר"מ לפי שיטתו בקידושין ודאי שפיר דנקט מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש משום דמשנה לאו היינו מדרש הכי נמי שאר תנאי ואמוראי דנקטי ההוא לישנא דר"מ סברי כוותיה:

[על מנת שאני צדיק אע"פ שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. והקשה הלח"מ דא"כ פסולי עדות מחמת עבירה שהיה בפניהם קדושין נחוש שמא הרהרו תשובה בלבם. ותירץ בס' בני אהובה דגבי עדות שאני דמחמת הרהור לא מתכשרי לעדות דאף חזרת תשובה לא מהני עד שיעידו עליו בבית דין ורמז לסי' ל"ד סעיף כ"ט וסמ"ע וש"ך. ולי נראה דשאני הכא דאמר בפירוש על מנת שאני צדיק ומשום הכי חיישינן שמא הרהר תשובה דאמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואינו אלא גלוי דעת בעלמא משא"כ בעדות כיון שהוא בחזקת רשע אין לנו לומר שמא עשה תשובה מסתמא בלא גלוי דעת כלל]: