כיצד ברכת כהנים במקדש וכו' וכשישלימו כל העם עונין ברוך ה' אלהים וגו'. ובס' יד המלך תמה על רבינו דדוקא המברך אומר כך אבל העם עונין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כדאיתא בתענית. ולי קשה טפי דרבינו עצמו כתב כן בהלכות תענית ודברי עצמו סותרין זה את זה. אחרי מופלג מצאתי שכבר הרגיש בזה בספר באר שבע. ונראה ליישב דס"ל לרבינו לחלק בין ברכות דתעניות שאינן קבועות לברכות קבועות כמו ברכת כהנים. דדוקא גבי ברכות דתעניות תניא התם במס' תענית דהעם עונין בשכמל"ו ולא כהמברך אבל בברכות קבועות שבכל יום מודה דהעם עונין ברוך ה' כהמברך. וטעמו של רבינו הוא משום דאיכא התם תנאי דפליגי וס"ל דעונין ברוך ה' אפילו בתעניות וא"כ אי אמרינן דאידך ברייתא דס"ל דעונין בשכמל"ו הוא בכל הברכות יהיה פלוגתא רחוקה ביניהם על כן ניחא ליה לרבינו לומר דלא פליגי רק בברכות שאינן קבועות אבל בברכות הקבועות מודה הך ברייתא לאית דאמרי דעונין בשוה להמברך. ויותר נראה לפי מ"ש בסוטה בתוס' יו"ט דבשכמל"ו לא שייך לומר אלא כשהמברך אומר ברוך ה' אלהי ישראל שכן הוא תקנת עזרא אבל בברכת כהנים א"א לכהנים להוסיף על מ"ש בתורה וכיון שהם לא אמרו ברוך ה' לא היו העונין אומרים בשכמל"ו. אבל מ"מ ברוך ה' נראה לרבינו שהיו עונין דס"ל דבזה לא פליגי ומודו להנך תנאי דס"ל דכך היו עונין וזה דלא כמ"ש רש"י והתוספות בפשיטות בסוטה (דף מ' ע"ב) דגם בברכת כהנים היו העם עונין בשכמל"ו. ומה שהקשו התוס' שם דגם במקדש היו מפסיקין בענייתן הנ"ל ואמאי קתני שהיה ברכה אחת ותירוצם דחוק עיי"ש. אך אתי שפיר לפי מ"ש רבינו כאן וכשישלימו כל העם עונין וכו' ומשמע דקושטא דבאמצע לא היו עונין שום דבר. ומה שהקשה המל"מ על פירוש רש"י בחומש שכתב וישא אהרן את ידיו ויברכם ברכת כהנים יברכך וכו' מדתניא בסוטה (דף ל"ח) כה תברכו בנשיאות כפים או אינו אלא שלא בנשיאות כפים נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים. ואי איתא דויברכם דכאן היה ברכת כהנים אמאי צריך למילף בגז"ש מכאן לברכת כהנים שהיא בנשיאות כפים דתיפוק ליה מדהכא גופה שהיתה ברכת כהנים ונשא ידיו והניח בקושיא. ובחבורי על התורה כתבתי לתרץ ע"פ מאי דאיתא בירושלמי בתענית שם מניין לנשיאות כפים כה תברכו את בני ישראל עד כאן בשחרית. במוסף מניין וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת. ולפ"ז אתי שפיר הא דאיצטריך בסוטה למילף בגז"ש מכאן לברכת כהנים שתהא בנשיאות כפים אף בשחרית דאילו מדהכא דהיה בנשיאות כפים איירי בקרבנות דמוסף וכדי ללמד לברכת כהנים דשחרית דאיירי בפסוק כה תברכו שתהא ג"כ בנשיאות כפים הוצרך למילף בגז"ש].

אין ברכת כהנים נאמרה בכל מקום אלא בלשון הקודש שנאמר כה תברכו את בני ישראל. עיין בכ"מ ולח"מ שפירשו בכוונת רבינו דלאו ממשמעות דקרא יליף דכה הוא בלשון הקודש אלא מגז"ש דשאר קראי יליף לה וכדאיתא בברייתא בסוטה (דף ל"ח) ואני אומר דודאי כוונת רבינו הוא דלשון כה משמע דוקא לה"ק והיינו כר' יהודה דקאמר בברייתא שם לת"ק דיליף בגז"ש מברכת לוים דהוא בלה"ק דא"צ הרי הוא אומר כה עד שיאמר בלשון הזה. וכתבו התוס' דרבנן לא משמע להו עיכובא מכה אלא מככה. והיינו כדאיתא שם בסוגיא (דף ל"ג) דפליגי ר' יהודה ורבנן בהכי גבי חליצה דר"י דריש תרתי כה וככה ללה"ק וגם לחליצה ורקיקה שמעכב ורבנן לא דרשי תרווייהו רק עיכובא לחליצה ורקיקה ולה"ק ילפי מגז"ש מלוים. ובהלכות חליצה פ"ד מבואר דרבינו יליף לשון הקדש מככה והיינו כר"י. וא"כ אזיל כאן לטעמיה דהתם דיליף לה"ק מכה לחוד ושם יתבאר טעמו שפסק כדרשא דר' יהודה ועיי"ש בס"ד. וממ"ש יתבאר לך דיפה עשה הט"ז באו"ח שכתב הלימוד דלה"ק מכה והפמ"ג בא והקשה דזה אינו אלא לר"י. ולפ"ד הו"ל להקשות ג"כ על רבינו בהלכות חליצה אך אתי שפיר כמ"ש.