ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות אא"כ הוא רצוף באבנים. עיין בתוס' פרק המצניע ובהגהות [מיימוני] שהקשו על המתיר כיבוד ברצוף מפרק כל הכלים וכבר תירץ בחידושי הרשב"א שגירסא אחרת יש שם לגאונים ז"ל. ועי' מ"ש הרא"ש בספ"ב דביצה]:

מחזירין רטיה על גבי המכה לכתחילה במקדש שאין איסור שבות במקדש. ועי' בתוספות יו"ט בערובין שתמה ע"ד רבינו מסוגיא דפ"ק דביצה דאמר עולא דהטעם דמחזירין רטיה במקדש הוא משום שהתירו סופו משום תחילתו ומפרש התם דמהו דתימא דטעמא מאי משום דאין שבות במקדש ואפילו כהן דלאו בר עבודה קמ"ל התירו סופו משום תחילתו דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא. ואיך כתב רבינו הטעם שנדחה בגמ'. והצל"ח לא זכר דברי התוי"ט והוקשה לו מדנפשיה. אך מה שתירץ בזה דאף לטעמא דגמ' צריך ג"כ לטעם דאין שבות במקדש דלא התירו להחזיר אפי' בכהן דבר עבודה רק במקדש ולא במדינה. ואין זה מספיק לתרץ דברי רבינו דמ"מ היה לו להזכיר ג"כ טעם דגמ' לומר דאף במקדש לא התירו אלא בכהן דבר עבודה ומדלא כתב רק טעם דאין שבות במקדש משמע דאף בכהן דלאו בר עבודה מתיר וזה היפך מימרא דעולא. ובגליון התורת חיים בערובין תירץ דעל כרחך עולא לא סבירא ליה דשרי להחזיר במדינה כשפירש על גבי כלי דא"כ למה התירו במקדש יותר משום תחילתו הא יכול להניחה על גבי כלי וא"כ רב אשי דס"ל דפירש על גבי כלי שרי להחזיר אף במדינה צ"ל דהטעם דהתירו במקדש משום דאין שבות במקדש ע"כ. ואכתי קשה דמנ"ל לרבינו דלרב אשי נמי מותר אף בכהן דלאו בר עבודה דלמא דוקא אליבא דעולא אמר הכי דלא אפשר בהיתר אבל למאי דקיי"ל דמותר בפירש על גבי כלי אימא לא התירו שבות כזה במקדש דאפשר בלאו הכי. אבל זה יצא לרבינו מסוגיא דפסחים (דף ס"ה) דמשמע דס"ל לרבינו דאף שבות שאינו צריך התירו וכן פסק רבינו בפ"א דקרבן פסח ועוד משמע כן בשבת (דף קכ"ד). ועי' מ"ש שם בהל' קרבן פסח ובסוף הל' בית הבחירה. ועולא על כרחך סבר כר' נתן דלא התירו שבות שאינו צריך: