היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת חייב שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי ולא נתנה תורה שיעור אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לי"ב מיל כו'. והנה שיעור זה למדו מהירושלמי כמ"ש הרה"מ בשם ההלכות סוף פ"ק דערובין וכן הזכירו התוס' בחגיגה (דף י"ז ע"ב) ושם הקשו על זה מסוגיא דש"ס דידן דאמרינן בפרק כלל גדול דידע לשבת בתחומין ואליבא דר' עקיבא ולא קאמר בי"ב מיל ודברי הכל. וגם הרא"ש בערובין דייק כן. וזה כבר תירץ הרמב"ן במלחמות: ומה שהקשו עוד התוס' בחגיגה על דברי הסוברים די"ב מיל דאורייתא מסוגיא דפרק בתרא דביצה (דף ל"ו) גבי אין רוכבין על גבי בהמה דמוקי טעמא שמא ילך מחוץ לתחום ופריך שמע מינה תחומין דאורייתא אלא גזרה שמא יחתוך זמורה אלמא דרבנן לא מודו כלל בתחומין עכ"ד. כבר כתבתי בספרי משכיל לאיתן ליישב זה על פי מה שהוכחתי בחידושי דאף לרבינו וסייעתו די"ב מיל מן התורה אינו רק בשבת אבל ביו"ט מודו דהוי מדרבנן. ולפ"ז אתי שפיר דלא קאמר התם בביצה הטעם דלא רוכבין משום תחומין די"ב מיל דהא קאי אמתניתין דקתני כל אלו ביו"ט אמרו כו' וביו"ט ליכא האי טעמא די"ב מיל. ובזה אתי שפיר דרבינו גופיה נקט גבי רכיבה טעמא דזמורה לעיל בפכ"א ותמה עליו בס' אמרי צרופה וכן בס' עצי לבונה דלמה הוצרך לזה לפי שיטתו דפסק די"ב מיל הוא מן התורה. אמנם לפי מ"ש אתי שפיר דמשום יו"ט הוצרך כנ"ל. וכן אתי שפיר בזה מה שהקשה על רבינו וסייעתו בביאורי הגאון וכן בס' באר יעקב מסוגיא דעירובין (דף מ"ה ע"ב) דקרי למים של עבים שנתקשרו מערב יו"ט ספק דדבריהם דדילמא הני אחריני נינהו והתם הספק שהולכין הרבה וקרי ליה דדבריהם. ולפי חילוק הנזכר בין שבת ליו"ט אתי שפיר דהתם ביו"ט אף בכמה מילין הוי דרבנן. וזה מצאתי ג"כ בס' מנחת אהרן. ועוד יתבאר בהלכות ערובין: ומה שהקשה במלחמות מהא דאמר בערובין (דף ל"ו) אליבא דר' יוסי דתחומין אין להן עיקר בתורה ואי איתא די"ב מיל לכולי עלמא מן התורה א"כ גם לתחום דאלפים אמה יש עיקר בתורה והובא בס' טעם המלך ובשו"ת זכרון יוסף ונתלבטו הרבה בקושיא זו ולא זכרו דכבר יישבו קושיא זו בהגהת הרא"ש סוף פ"א דערובין דכיון שאין שיעור די"ב מיל כתיב בפירוש בתורה חשיב ליה אין לו עיקר וכ"כ ג"כ בהגהת המרדכי בסוף קידושין [ועפ"ז נדחה ג"כ מ"ש בס' טעם המלך בהלכות יו"ט לדעת רבינו דלא מכשר ספק ערוב לעניין אכילה ושתיה דבר שהובא מחוץ לערוב שהוא ספק וכמו שאכתוב בהלכות ערובין. ואפשר דס"ל כמ"ש בנודע ביהודה ריש אבן העזר דהגהות אשר"י לא כתב כן רק לפי הירושלמי דיליף תחומין משבתון אבל לרבינו דיליף מאל יצא יש להם עיקר בתורה. אך לא משמע הכי בהגהת מרדכי דקידושין]. וגם בחידושי הריטב"א הרגיש בקושיא זו ותירץ בשם הראב"ד דאלפים לא הוי מחמת גזרה די"ב מיל דהא רחוקים הן זה מזה אלא משום דאסמכינהו רבנן אגזירה שוה דמקום כו'. כדאיתא בסוף פרק מי שהוציאוהו. ולכך חשיב גזרה דרבנן גרידא וע"ש. וכל זה נעלם ג"כ מבעל נודע ביהודה בחלק אה"ע שכתב דלרבינו איסור תחומין אקרי יש לו עיקר בתורה. ומחמת כן דחה שם דברי המל"מ בפ"ד מהלכות בכורות וע"ש. ולפי מה שנתבאר בחנם דחה דבריו ועוד אכתוב בזה בהלכות בכורות בס"ד: ודע שהאחרונים הביאו ראיות לדעת רבינו וסייעתו מכמה סוגיות בש"ס דידן והוא מערובין (דף נ"ה ע"ב) כמ"ש בס' שער המלך ובס' מעין החכמה. [ואינה ראיה לפי מה שכתב שם הריטב"א דהא דפריך מדתניא שאין נפנין אלא לאחוריהן. הקושיא למאן דאמר תחומין דאורייתא דמתניתא דברי הכל היא ולפי שיטת הירושלמי דג' פרסאות דאורייתא מקשה לדברי הכל]. אך לפי מ"ש מהרש"א שם בערובין על כרחך לא היה מחנה ישראל י"ב מילין מראש לסוף בחנייתם וא"כ על כרחך לא אזלא הסוגיא דשם רק למאן דאמר אלפיים הוא מן התורה ואין ראיה משם לרבינו. [אלא דבס' מעין החכמה כתב דא"כ אין צריך לברייתא אלא דאף אם לא היו צריכין לאחוריהן שמהחונים באמצע שיש להם ו' מיל לכל צד וקשיא לפירוש ראשון דמקשה למאן דאמר תחומין דאורייתא. ומיהו לפירוש מהרש"א על כרחך אי אפשר לומר רק כפירוש ראשון. וצ"ל דקושטא דלא היה צריך לברייתא אלא לרווחא דמילתא מקשה מינה ואגב דביומא מייתי לה, מייתי לה נמי כאן. ובירושלמי קושטא דלא מייתי לה ומקשה סתמא מדהיו צריכין לצאת חוץ למחנה ומשמע ודאי דקאי למאן דאמר תחומין דאורייתא]. ומ"ש עוד שם מיומא (דף ס"ו ע"ב) כבר הקדימו ג"כ בשו"ת שאגת אריה. אלא דלפי מ"ש בחידושי אינו ראיה מהתם דהסוגיא אזלא אליבא דסתם ספרא דהיינו ר' יהודה ואיהו אית ליה תחומין דאורייתא אפילו באלפיים אמה וכמ"ש רבינו עצמו בפירוש המשנה פ"ג דערובין ע"ש. ועוד היה נראה להביא ראיה לרבינו מסוגיא דשבת פרק רבי עקיבא (שבת דף פ"ז ע"ב) [דקאמר דקמיפלגי רבא ורב אחא בר יעקב בשבת דמרה אי אפקוד אתחומין משמע שיש תחומין מן התורה והיינו בי"ב מיל]. ומצאתי אח"כ שהרגיש בזה בשו"ת זכרון יוסף ובס' באר יעקב ומעין החכמה עיין עליהם. [אך מאי דבעו התוס' למימר דאתיא כרבי עקיבא דאמר תחומין דאורייתא על כרחך אי אפשר לומר כן דהא רבא ורב אחא בר יעקב קיימא התם אברייתא דאתיא כר' יוסי דאיהו ס"ל תחומין דרבנן בעירובין (דף ל"ו). וכן רבא גופיה אמר בעירובין (דף מ"ו) דעירובי תחומין דרבנן. ומ"ש הפני יהושע בזה דהכא משמע לתלמודא דר' יוסי כר' עקיבא ס"ל הוא תמוה ובפרט לפירוש רש"י בעירובין (דף ל"ו ובדף פ'). גם מ"ש התוס' דלאו דוקא נקט תחומין אלא כלומר הוצאה שהיו מוליכין עמהן כל אשר להן הוא דחוק. ועוד דאכתי קשה למאן דאמר התם דמשום דאיפקוד (אתחומין) לא נסעו בשבת מרפידים ואי משום הוצאה שהיו מוליכין עמהן כל אשר להן היו יכולין לתקן שיהיו מוליכין על גבי חמוריהן שהיה לכל אחד מהן כדאיתא פ"ק דבכורות ואפי' נאמר דאיפקוד נמי במרה אשביתת בהמה אפילו הכי היו יכולין לעשות כדאמר בריש פרק מי שהחשיך מניחו עליה כשהיא מהלכת ונוטל הימנה כשהיא עומדת. ובזה ניחא מ"ש התוס' במנחות (דף צ"ה) דבשבת לא היו יכולים לנסוע משום איסור הוצאה ואיסור מחמר ולפמ"ש זה אינו וא"כ נסתלקה קושית תוס' שם ארש"י ע"ש רק מחמת תחומין לא היו יכולין לנסוע למ"ד שהוא מן התורה ולדעת רבינו אליבא דכו"ע היה איסור תורה בנסיעת מחנה ישראל שהיה י"ב מיל]. ועוד יש לי להביא ראיה מסוגיא דפרק במה בהמה (שבת דף נ"ג ע"ב) דבעא לאוכוחי דלא גזרינן לאסור לעשות רפואה בבהמה מדתניא היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה ולא גזרינן דילמא אתי לאתויי. ורבינא איירי נמי התם ואיהו גופיה אמר בערובין (דף נ"ט) דתחומין דרבנן. ואי איתא דתחומין לעולם דרבנן הרי לא דמי לרפואה דאיכא למגזר בה משום שחיקת סמנין דהוי מלאכת טוחן דאורייתא משא"כ גבי תחומין דליכא למגזר ביה משום דאורייתא כלל. ושוב ראיתי שהרגיש גדול אחד בזמנינו בקצת מזה והניחה בקושיא. אמנם לדעת רבינו אתי שפיר דקושטא דגם תחומין איכא למגזר שאם יקרא לבהמתו העומדת חוץ לתחום שלו אפשר שימשך אחריה והיא תוציאנו חוץ לי"ב מיל אם תברח ולא יוכל להשיגה ואפילו הכי קתני דקורא לה ולא גזרינן ומשום הכי דייק מינה שפיר לדין רפואה. ואף לפי סברת הריטב"א בשם הראב"ד דאלפים לא הוי משום י"ב מיל היינו דלכתחילה לא הוו גזרי לאסור אלפים אטו י"ב מיל אבל השתא דאסרו אלפים משום דמצאו אסמכתא מגזירה שוה אית לן למגזר ולאסור נמי גבי בהמה לקוראה מחוץ לאלפים אטו י"ב מיל: