פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו. אף על גב דקיי"ל דבדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד אפילו היכא דנעשה בגופן מעשה כדמוכח בגיטין (דף נ"ד ע"ב) גבי נפלו ונתפצעו ופסקו רבינו בפט"ז מהלכות מאכלות אסורות אפילו הכי הוצרך רבינו כאן להתיר פירות שיצאו חוץ לתחום מטעם שלא נעשה בגופן מעשה לומר דאפי' יצאו מחוץ לתחום י"ב מיל דהוי דאורייתא לשיטתיה לקמן בריש פרק כ"ז אפילו הכי בשוגג יאכלו בשבת. וא"כ הוא הדין נמי כשהוציאן מרשות היחיד לרשות הרבים או העבירן ד' אמות ברה"ר בשוגג יאכל בשבת מהאי טעמא שלא נעשה בגופן מעשה כו'. וכן הביא בס' קרבן נתנאל בפ"ד דערובין שכתב הריטב"א בשם רבינו יונה דלא מיתסר מעשה שבת מפני שנעשה בו איסור העברה ברה"ר או הוצאה והכנסה שלא אסרו במעשה שבת אלא דבר שיש בו מעשה דהיינו שנעשה שום תיקון בגופו והיינו דנקטינן בכל דוכתא מעשה שבת ע"כ (וע"ש דמשמע דאפילו במזיד קאמר וצ"ע). וזה דלא כמו שמשמע מדברי החו"י בסי' תנ"ד דלאותו אדם עצמו שהוציא אסור כדין המבשל בשבת. ולא ירד לחילוק זה של רבינו והריטב"א דשאני המבשל שעשה מעשה בגופו משא"כ פירות שהוציאן כמו שנתבאר. וכ"כ הרשב"א בחידושיו פרק רבי אליעזר דמילה דאפי' לרבי יוחנן הסנדלר לא מתסרי כיון שלא עשה מעשה בגופן. ומיהו מה שתמה שם על המג"א סי' ת"ה ס"ק י"ד ועל רמ"א סי' שי"ח שמיקל גבי שבת ביוצא חוץ לתחום בשוגג מחמת שאין שם איסור דאורייתא והרי יש איסור העברה ברה"ר לא קשה מידי דמשכחת לה תחומין בלא העברה כמ"ש בסמוך:

במזיד לא יאכלו עד מוצ"ש. ועיין בהשגות ובמגיד משנה שהקשה דרבינו גופיה בהל' יום טוב פסק כרב פפא בערובין דאפי' יצאו במזיד וחזרו לא הפסידו את מקומן ותירץ דרבינו מפרש דדברי רב פפא הם בהכרח ביו"ט שאדם יכול להוליכם ברשות הרבים תוך התחום דאי בשבת למה ליה למימר חוץ לתחום אפילו תוך התחום אינו יכול להוליכם ברה"ר. ודברי ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב דאמרי התם בערובין דלעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין איירי בשבת ולכך אסורים באכילה. אך הוקשה לו דא"כ אמאי נקט חוץ לתחום גבי שבת דאפילו תוך התחום אסור מפני שהעבירן ד' אמות ברה"ר. ונדחק לפרש דאיירי שיצאו ע"י גוי אי נמי על ידי ישראל והחמירו בתחומין של דבריהם יותר מבהעברת ד' אמות ברה"ר דאורייתא לפי שדבריהם צריכין חיזוק יותר משל תורה וסיים בצ"ע. וגם זהו סותר דברי התוס' בערובין (דף מ"א ע"ב) דמבואר מדבריהם דבאיסור דאורייתא מחמירין טפי לאסור הנעשה בשבת כגון המבשל בשבת מאיסור הוצאת חוץ לתחום. אבל באמת אין צורך לדחוק בזה דמשכחת שפיר הוצאת חוץ לתחום אפילו בשבת בלאו איסור העברת ד' אמות ברה"ר על פי מ"ש רבינו לקמן בפרק כ"ז דין ח' גבי מודד אלפים וכלתה מדתו בחצי העיר או ששבת בבקעה והקיפוה גוים מחיצה בשבת מטלטל בכולה ע"י זריקה ואסור לילך בה חוץ לאלפיים. וא"כ י"ל דבכהאי גוונא איירו בכולה סוגיא דערובין שיצאו הפירות מחוץ לתחום בשבת בהיתר הוצאה ברה"ר. ולפ"ז אפשר דגם רב פפא איירי נמי בשבת ואכתי מנ"ל לרבינו לחלק בין יו"ט לשבת ואמאי אוסר גבי שבת היכא דלא עבר על איסור הוצאה. ונראה דמכח הכרח אחר יצא לו לרבינו לפרש דברי רב פפא שהן ביו"ט דוקא והוא דקשיא ליה קושיית המג"א שהקשה בסי' ת"ה אהא דרב פפא דמתיר פירות שיצאו מחוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד דמאי שנא מדקיי"ל גבי המעשר והמטביל בשבת במזיד לא יאכל אע"פ שאינן אלא משום שבות דרבנן ומה שתירץ דהתם איירי בדאית ליה פירי או מנא אחריני זה אינו לדעת רבינו כפי מש"כ הלח"מ בפ"ו דהלכות יו"ט דאוסר הפירות והכלים שתיקן בשבת אפילו בדלית ליה אחרינא. [ועוד דדוחק לומר דהכא איירי דוקא בדלית ליה פירות אחרים. ועוד דתקשה מה שהקשה בקרבן העדה דתפשוט הבעיא דפ"ב דביצה]. אמנם אי אמרינן דדברי רב פפא אינן אלא ביו"ט י"ל דמשום הכי קיל איסור תחומין דידיה מאיסור מעשר ומטביל דבהו איכא משום לתא דמלאכה דאורייתא דהא כתב רבינו לקמן בפרק כ"ג דנראה כמתקן דבר וכל מתקן דומה למלאכת מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה דאורייתא אבל תחומין ביו"ט ליכא ביה משום לתא של מלאכה דאורייתא כלל דהא אפילו בשיעור י"ב מיל אינו מן התורה ביו"ט וכמו שיתבאר בעה"י בהלכות יו"ט ומשום הכי לא אסרו בהן אפילו הוציאן במזיד והוחזרו [וכהאי גוונא תירצו התוספות בריש פרק ד' דערובין] אבל בשבת דאיכא גם בתחומין דידיה משום לתא דאורייתא לשיטתו של רבינו שפסק לקמן בפכ"ז דהיוצא חוץ לי"ב מיל בשבת דאורייתא איכא למימר דלא עדיפא מהך דמעשר ומטביל דאסרינן במזיד: [ובזה נסתלק קושית הקרבן עדה דלא פשיט האיבעיא בפ"ב דביצה גבי עבר ואפה בלא עירוב תבשילין ביו"ט דמותר מהא דערובין דלא הפסידו מקומן דשאני התם דלית באיסור תחומין ביו"ט שום דררא דאורייתא אבל באפיה מיו"ט לשבת איכא גזירה דאיסור דאורייתא שלא יבואו לאפות מיו"ט לחול כדמוכח מהא דאמר רב אשי בריש פ"ב דביצה]: