Nachal Eitan on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
היו ענביו מרובות מעליו אם ירוקות כשר ואם אדומות או שחורות פסול ואם מעטן כשר ואין ממעטין אותן ביו"ט לפי שהוא כמתקן עבר ולקטן הרי זה כשר. משמע דאף אם נעשו שחורות ביו"ט חוזרות להכשרן על ידי ליקוט. ותמה הכס"מ דבגמרא אמרינן דדוקא בדאשחור מאתמול דהוה דיחוי דמעיקרא לא הוה דיחוי וחוזר ונראה על ידי ליקוט אבל אי אשחור ביו"ט דהוה נראה ונדחה הוי ספק אי חוזר ונראה ורבינו לא חילק בכך. וכתב דאפשר דטעמו משום דאע"ג דנראה ונדחה הוא כל שבידו לתקן לאו דחוי הוא וכדאמר רב אשי בפ' כל הפסולין והכא נמי בידו לתקן הוא כו' דאי משכח הושענא אחריתא רשאי ללקטן לאכילה. ועיין שם שנשאר בתימה על רבינו דלמה לא כתב שצריך שתהיה לו הושענא אחריתא לשיהיה מותר ללקטן לאכילה. ומשמע מדבריו דאילו משום להכשירן אין צריך שיהיה לו הושענא אחריתא אלא אע"פ שאין לו ועבר וליקטן באיסור כשר דחשיב בידו לתקן אם היה לו. וזהו נגד דברי הר"ן שכתב דלא דמי להא דזבחים גבי קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר דהתם בידו לגמרי לתקן דמצוה נמי איכא אבל הכא אין בידו אלא בעבירה דהא אין ממעטין אותו ביו"ט וכיוצא בזה הם דברי התוס' בזבחים: ולי נראה ליישב דעת רבינו באופן אחר והוא על פי מ"ש הר"ן ובחידושי רשב"א בסוכה אהא דתנן אין ממעטין ביו"ט וצריך לומר משום דמתקן מנא ולא שרו ליה משום מתוך שהותרה מלאכה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דכיון דמתקן מנא לא הותר לתקן מנא ביו"ט ע"כ. והנה סברא זו דלא הותר תיקון מנא ביו"ט לצורך תליא בפלוגתא דר' יהודה ורבנן בפ"ק דמגילה (דף ז') וכמה דוכתי גבי מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט אם מותר לעשותן ביו"ט דרבי יהודה מתיר וחכמים אוסרין דדרשי קרא הוא ולא מכשיריו ולדידהו לא הותר תיקון מנא מן התורה ביו"ט אף לצורך דהא תיקון מנא אינו אלא מכשירי אוכל נפש. אבל לר"י דמתיר מכשירי אוכל נפש בשלא היה אפשר מערב יו"ט מתיר ג"כ תיקון מנא כשהוא לצורך אוכל נפש ולא היה אפשר מערב יו"ט וכגון שנתקלקל ביו"ט וכמו שמבואר בסוגיא דביצה (דף כ"ח) דקאמר גבי גריפת תנור שהוסק ביו"ט וסכין שנפגם ושפוד שנרצף ביו"ט באנו למחלוקת דר"י ורבנן. וא"כ כי היכי דמתיר ר"י תיקון מנא לצורך אוכל נפש הכי נמי מותר שלא לצורך אוכל נפש אלא משום צורך היום כשלא הוה אפשר מערב יו"ט דלדידיה הוו מכשירין כאוכל נפש ואמר בהו נמי מתוך כדאמרינן באוכל נפש. [ואף דהר"ן כתב שם דלא התיר ר"י תיקון כלי בדבר שהוא מלאכת עבודה ממש ע"ש בספר פני יהושע שהוכיח מתוס' דשבת (דף צ"ה) דלא סבירא להו הכי. ועוד דגם הר"ן לא כתב כן רק בתיקון מלאכה שעומדת לימים רבים וזה אינו בכאן]. וכן מצאתי שכתב בס' שער המלך בהלכות יו"ט. ולפ"ז על כרחך מתניתין דסוכה דקתני דאין ממעטין ביו"ט איירי דוקא בשאשחור מערב יו"ט שהיה אפשר למעטן מבעוד יום אי נמי אפילו ביו"ט ואתיא כרבנן דסבירא להו דשום תיקון מנא לא הותר ביו"ט. דאילו לר' יהודה דהותר תיקון מנא לצורך אוכל נפש ואמר מתוך כו' ומתיר גם כן לצורך היום הכי נמי מתיר למעט לצורך מצות היום לקיים מצות לולב ואף שמתקן מנא שמכשירו: [וזה דלא כמ"ש בספר פני יהושע פ"ק דביצה דבמכשירין לא אמר כלל מתוך והביא ראיה דאל"כ אין לך מלאכה שאסור מן התורה דכולהו שייכי במכשירין ע"ש. ולק"מ דמ"מ משכחת דאסרה תורה מלאכה שאין בה צורך כלל ובכהאי גוונא לכו"ע לא אמר מתוך במכשירין. ועוד משכחת לה מלאכה שאסורה כשהיה אפשר מערב יו"ט דהכי נמי לא הותר במכשירין גם לרבי יהודה וכן לא הותר כשעושה רק לצורך מחר כמ"ש בשער המלך בשם הר"ן כתב יד ע"ש]: והשתא אתי שפיר דעת רבינו דאזיל לטעמיה שפסק כר' יהודה במכשירין וכמ"ש הכס"מ בפ"ד דהלכות יו"ט שסובר דמן התורה שרו ורק חכמים אסרוהו היכא שאינה צורך אוכל נפש כל כך והיא מלאכה גמורה. ולפ"ז מן התורה ודאי אין איסור למעט משום תיקון מנא לצורך מצוה אפי' היה תיקון גמור וכאן בלאו הכי לא הוה בתיקון ההושענא משום מלאכה גמורה רק שבות מדרבנן וכמ"ש תוס' שבת (דף ק"ג) ובכהאי גוונא היה להתיר מן הדין לגמרי. ובוודאי רק לחומרא בעלמא אמרו שאין ממעטין ביו"ט. ועכ"פ אין להחמיר ולפסול דיעבד כשעבר ומיעטו ולחשבו דחוי משום חומרא זו שאין ממעטין לכתחילה שהיא תרי דרבנן אי משום מלאכה גופה אי משום מתוך. [כיון דמעיקר [ה]דין אפי' לכתחילה היה שרי ומצוה נמי איכא רק לכתחילה משום חומרא בעלמא אין ממעטין משום הכי לא חשוב עכ"פ דחוי מחמת זה להיות נפסל כשלקטו. וכהאי גוונא כתב בחידושי הרשב"א אההיא דעבודה זרה דלא חשוב דחוי כיון דבדיעבד יצא קודם ביטול. והא דאסר כאן לתקן לכתחילה וגבי תיקון דטבילת כלי שנטמא ביו"ט מותר לכתחילה משום שאינו מתקן גמור כמ"ש השאגת אריה סי' נ"ו שאני התם דראוי לתשמיש קודם טבילה לטמא משא"כ כאן: ומ"ש הכס"מ כאן דגרסינן בגמרא (דף ל"ג) תנו רבנן יבשו רוב עליו ונשארו בו שלשה בדי עלין לחין כשר אמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד ורבינו השמיט ברייתא זו ומאי דאתמר עלה וצריך טעם למה. וכ"כ בב"י סי' תרמ"ו. ויש לתמוה על הרב איך אישתמיט מיניה שכבר העתיק רבינו ברייתא זו ומאי דאיתמר עלה לעיל בפרק ז' מהלכות אלו דין ח' שכתב שם וז"ל והדס וערבה אין פחות מג' טפחים ואם היו ארוכין כל שהן כשרים ואפי' שאין בכל בד ובד אלא שלשה עלין לחין כשרין והוא שיהיו בראש הבד. והרה"מ שם הראה מקורו מגמ' הנ"ל. וכן נעלם דברי רבינו הנ"ל למהר"ם בן חביב ז"ל בס' שמות בארץ שכתב ליישב טעם השמטה משום דרבינו לא השמיט ברייתא דיבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשה בדי עלי לחין כשר דכיון דכתב בפרק זה דנשרו רוב [כשר] כל שכן ביבשו ומה שהשמיט מה שאמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד הוא משום דס"ל לרבינו דאינו אלא למאן דפסל נקטם ראשו אבל איהו ס"ל נקטם ראשו כשר על כן השמיט הא דרב חסדא עכ"ד. וזה אינו דכבר הביא רבינו גם מימרא דרב חסדא שיהיו העלין לחין שנשתיירו בראש הבד. ואע"ג דמכשיר בנקטם ראשו פוסל כאן. ונראה דטעמו דלא מכשר אלא כשנקטם רק הראש ורוב עליו קיימים אבל אם אין רוב עליו קיימים רק המיעוט צריך שיהיה עכ"פ הראש קיים דתרי קולי לא מקילין בהדס להכשיר בקטום וגם בנשרו או יבשו רוב עליו. ולפ"ז שפיר אתי הא דרב חסדא לכו"ע ומשום הכי העתיקו לעיל]: