וצריך להזהר בתגין שבה וכו' לא פסל. וכתב הכ"מ דסובר רבינו דהא דאמר רבא בפרק הקומץ ז' אותיות צריכין ג' זיינין לאו לעיכובא אתמר. אבל הטור כתב ביו"ד דתגין מעכבין והט"ז שם הקשה על הטור מהא דאיתא בריש פ"ב דגיטין מהו דתימא צריך לומר בפני נכתב ואי לא אמר כשר קמ"ל דפסול. אלמא דלישנא דצריך אינו מורה אלא לכתחילה וסיים שזה סיוע לרבינו וכן כתב ג"כ בשו"ת אבן השוהם סי' מ'. ואני אומר דאי כדבריהם הוה להו להביא ראיה לדעת רבינו ותיובתא לדברי הטור יו"ד מדברי התוס' בזבחים (דף ל"ד ע"ב) דשם הוכיחו דהא דאמרינן השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר אינו אלא לכתחילה. הרי דאמילתא דאינו מעכב אמר לישנא דצריך אבל באמת שאין זה הכרע דהא מרא דשמעתא דזבחים הוא רב ואיהו גופיה מצינו דנקט לישנא דצריך אמילתא דמעכב במנחות (דף מ') גבי הא דאמר התם ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן אלמא דלשון צריך משמע הכי והכי וכן משמע בברכות (דף ט"ו) וביבמות (דף ע"ב) וגיטין (דף מ'). וכך מצאתי שכתב הרדב"ז ובס' שער אפרים סי' קי"ג ובסוף ס' חות יאיר דאיכא דוכתא דצריך הוי עיכובא. ואיכא דוכתי דלא הוי עיכובא ותדע דעל כרחך גם הטור לא אמר דזיון מעכב מכח לשון וצריך. דהרי איהו גופיה פי' באו"ח סי' רי"ט אהא דאיתא בברכות (דף נ"ד) גבי ברכת הגומל וצריך לאודויי קמיה עשרה דאינו אלא לכתחילה. ורק מסברא הוא דמסתבר ליה למימר הכי דגבי זיון מעכב וגבי ברכות אין מעכב ודלא כנראה מדברי הט"ז דהטור ביו"ד מלישנא דצריך משמע ליה עיכובא דא"כ יהיו דברי הטור ביו"ד סותרים לדבריו שבאו"ח וכן קשה על מ"ש בס' באר שבע ראיה לדברי הטור באו"ח מההיא דגיטין. וזה כעין שיטת הט"ז על דברי הטור יו"ד דדייק לישנא דצריך. וגם הוא לא הרגיש דלפי פירושו יהא דברי הטור באו"ח סותרים לדעתו ביו"ד. אלא כמ"ש דלישנא לא דייק כלל. ועל כן נראה דטעמו של רבינו כאן גבי זיון דסבר דלא מעכב אינו אלא מכח משמעות הסוגיא דשבת סוף פ' הבונה דאיתא שם נטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין חייב והעתיקו רבינו פי"א מהלכות שבת והרי הזיינין הן בלא זיון וש"מ דחשיבא אותיות בלי זיון מדמחייב משום כותב בשבת. וכ"כ בעל ההגהות בפ"ד מהלכות גירושין ויותר מזה מבואר בדברי המרדכי פ"א דגיטין ועיי"ש.