Nachal Eitan on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'. משמע מלשון זה דדוקא איש מישראל חייב במצוה זו אבל לא אשה וכ"כ רבינו בהדיא בס' המצות. והשאגת אריה בסי' ל"ה תמה על רבינו דמניין לו זה דאף דמשמע מדברי הרא"ש דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה מ"מ אין לפטור את הנשים דהא הן נמי חייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן כמ"ש באו"ח סי' מ"ז. ואי אתינן למפטר להו משום שאינן חייבות במצות עשה שהזמן גרמא. א"כ יכולנו לפטור את כל העולם שהרי הרבה מצות אין נוהגין בישראל אלא בכהנים עכ"ד. ואני אומר דמשום הא לא אריא דשפיר מצינן למפטר נשים ממצות כתיבת ס"ת מפני שעיקרה כדי ללמוד בה הוא והן אינן חייבות בתלמוד תורה. וכך מצאתי שכתב להדיא בסוף ס' החינוך. ומה שטען בעל שאגת אריה דמ"מ חייבין הן ללמוד מצות הנוהגות בהן. ואי נפטור להו משום שאינן חייבות בלימוד מ"ע שהזמן גרמא א"כ לפטרו נמי אנשים ישראלים שאינן חייבין במצות הכהנים. ולדידי אינה טענה כלל דודאי לא דמו נשים לישראל דנהי שאין מצות כהנים נוהגות בישראל מ"מ קבלו עליהם ערבות בעד הכהנים וכדמוכח בסוטה (דף ל"ו) שקבלו ישראל ערבות בעד כל התרי"ג מצות. וא"כ י"ל דמשו"ה הן חייבין בלימוד מצות הכהנים כדי שידעו במה נתחייבו ונשתעבדו כערב משא"כ בנשים שלא קבלו עליהן ערבות כמ"ש הרא"ש בברכות (דף כ') וכן משמע ממ"ש התוס' בקידושין (דף ע' ע"ב). וא"כ לא שייך לומר בהן שחייבין ללמוד מצות שאין נוהגין בהן ושפיר איכא למפטרינהו מטעם זה ממצות כתיבת ס"ת כמ"ש. ועוד יש לי להביא ראיה דמצינו חשיבות לאיש מחמת לימוד מאשה מדברי התוס' שכתבו בפ"ק דקידושין (דף כ"ד) אהא דאיתא בתו"כ אם גאל יגאל איש ממעשרו לרבות את האשה. דס"ד דהואיל דכתיב ביה במעשר למען תלמד ליראה ודרשינן מיניה בספרי גדול מעשר שמביא לידי תלמוד כששוהה בירושלים והו"א דאשה דלאו בת לימוד היא ליתא בדיני מעשר להכי איצטריך לרבויי ע"כ. ואי איתא כדברי השאגת אריה תקשי דאכתי אמאי איצטריך לרבויי אשה דהא היא ג"כ הויא בת לימוד במצות הנוהגות בה ואין חשיבות בלימוד דאיש יותר מבלימוד דאשה דבאיש ג"כ איכא בישראלים מה שאין נוהג בהן. אלא מדאמרינן דלמען תלמד שייך באיש טפי מבאשה איכא למשמע נמי לנידון מצות כתיבת ספר תורה דהוי נמי טעמא משום לימוד דשייך טפי באיש מבאשה וטעמא כדאמרן. ומה שהקשה השאגת אריה בסי' ל"ו על דברי הרא"ש והאחרונים דסברי דטעם מצות כתיבת הס"ת הוא כדי ללמוד בה דא"כ אם יש לו ס"ת בכל עניין שיהיה כיון שיכול ללמוד ממנה קיים מצוה זו וא"כ אמאי אמר רבה (בפ"ב דסנהדרין) אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו הרי יכול ללמוד מס"ת זו שהניחו לו אבותיו. ומדמצוה לכתוב משלו הוכיח דמצות כתיבה הוא מצוה בפני עצמה ולא תליא בלימוד. ואין דבריו מוכרחין ונראה שלא ראה מ"ש בס' החינוך בזה והילך לשונו. צוונו האל ב"ה שיהיה לכל אחד ואחד מבני ישראל ס"ת מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חבירו. ואע"פ שהניחו לו אבותיו. למען ירבו הספרים בינינו ויוכל להשאיל מהן לאשר לא תשיג ידו לקנות וגם למען יקראו בספרים חדשים כל אחד מישראל פן תקוץ נפשם בספרים הישנים שהניחו להם אבותיהם עכ"ד. הרי דכבר הרגיש בקושיית השאגת אריה ותירצו בטוב. גם מ"ש השאגת אריה בסי' ל"ה דילפינן ספר תורה ממצות מזוזה דנשים חייבות ואע"ג דפסלן קרא מלכתוב בעצמן וכדדרשינן וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה דמזוזה אבל במזוזה חייבין והוא הדין לס"ת. ואף זה אינו מחוור דלא דמי כלל חיוב מזוזה לחיוב ס"ת דמזוזה אין חיוב כתיבתה על בעל הבית רק לקבוע אותה על מזוזת ביתו ויכול לקנות הכתובה כבר וקיים שפיר המצוה בקביעותה. ומשו"ה לא תליא חיוב קביעותה בראוי לכתוב ושפיר חייבה רחמנא לנשים לקובעה אע"ג דאין ראויין לכתוב. אבל גבי מצות ס"ת עיקר המצוה היא הכתיבה ואינו יוצא בלקיחתו הכתובה מאחר וא"כ כיון דקיי"ל דנשים אין ראויות ופסולין לכתיבת ס"ת איך אפשר שיהיו חייבות במצות כתיבתה ואיך יקיימו אותה. וגם אם יצוו לשליח לכתוב לא הוה השליח כמותן כיון דאין יכולין לכתוב בעצמן וכדאיתא בנזיר (דף י"ב ע"ב) לא משוי אינש שליח אלא במילתא דמצי עביד וכו'. ועוד דטפי אית לן למילף ס"ת מתפילין דנשים פטורות מדכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך ואיתקש תורה לתפילין וכדמוכח בפ"ב דמכות (דף י"א) דפליגי תנאי אי איתקש לעניין מה שאינו מפורש גבי תפילין אלא מהלכה למשה מסיני כגון לתופרן בגידין אבל לדבר המפורש בתפילין משמע דלכו"ע איתקש וא"כ איתקש נמי למפטר נשים דילפינן גבי תפילין מדאיתקש לתלמוד תורה בפרשה ראשונה וגם בפרשה שניה וכדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף ל"ד ע"א). ומילתא דהיקשא הוי כמפורש בקרא וכמ"ש רש"י בסנהדרין (דף ע"ג). וכיון דהוי כמפורש בתפילין דנשים פטירי אית לן למילף מינייהו לס"ת בהיקשא כנ"ל. [ועפ"ז יש ליישב מה שהקשה שם בשג"א על דברי רבינו דלא חשיב לה הגמ' בפ"ק דקידושין (דף ל"ד) בהדי תלמוד תורה ואינך דהוו מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים פטורות. ואי איתא דנשים פטורות מכתיבת ס"ת הו"ל ג"כ למחשבא דלאו זמן גרמא היא. ולפי מ"ש אתי שפיר דלא חשיב רק מאי דפטירי ולא מאי דפסילי].
שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. [וקשה הא חומשין כותבין ודלמא חומשין קאמר ותורה כולה מנ"ל. וראיתי שהרגיש בזה בשאגת אריה סי' ל"ד וכבר הקשה בס' פנים מאירות והניח בצ"ע גם בס' מעשה רוקח הקשה כן ותירוצו צ"ע ועיין מה שתירץ בס' מעין החכמה. ולי נראה דס"ל לרבינו דמן התורה ספרים נכתבים בכל לשון וכמ"ש הטורי אבן לרבן שמעון בן גמליאל במגילה דקיי"ל כוותיה וס"ל דיוצא לדידיה גם כתיבת ס"ת בזה. ודלא כמ"ש הטו"א שם. וכה"ג כתב הטו"א שם למ"ד דכותבין מגילה להתלמד דאינו אלא בלשון הקודש. והשתא דייק שפיר דכתבו השירה היינו כל התורה דמשמע בכל לשון וחומשים אסור בכל לשון]. והנה הטורי אבן בפ"ק דמגילה (דף ח') הוכיח מדברי רבינו דהא דקיי"ל שאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכמ"ש רבינו ג"כ לקמן בפרק זה איסור תורה הוא דאי איתא דאינו אלא מדרבנן מצות כתיבת ספר תורה מן התורה מניין אלא ודאי דאין כותבין מגילה איסור תורה הוא עכ"ד. ולדידי אינה הוכחה דשפיר איכא למימר דכתיבת פרשה אחת אין בו איסור תורה כלל רק דרבנן אסרוה. ואפ"ה יליף שפיר מצות כתיבת כל התורה מדכתיב כתבו השירה דעל כרחך פשיטא דלאו היינו שירה לחוד דהא אין כותבין את התורה פרשיות. ונהי דאיסור זה אינו מן התורה אלא מדברי סופרים מ"מ אי איתא דקרא שירה לחוד קאמר דמצוה לכתוב איך אסרוה רבנן דהא קיי"ל דאין כח ביד חכמים לאסור לעולם דבר המפורש בתורה למצוה. וכמ"ש הלבוש והט"ז באו"ח בהלכות שופר. וגדולה מזו כתב הט"ז ביו"ד סי' קי"ז דכל המפורש בתורה להיתר אינם יכולים חכמים לאסרו אלא דבהא איכא דפליג אבל היכא דמפורש למצוה לכו"ע אינם יכולים לגזור להיפך ולאסור וכמ"ש בספר שער המלך בהלכות יסודי התורה. ונראה דגם דעת רבינו כן הוא וכמו שיתבאר בהלכות יו"ט בס"ד. ובזה נדחה הוכחת הטו"א כאן. ואדרבא בהיפך יש לי להביא ראיה דלכתוב מגילה לתינוק להתלמד אין בו איסור תורה רק מדרבנן ממ"ש רבינו בהלכות אבות הטומאה פ"ט דין ח' הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בו ואע"פ שאינו רשאי הרי אלו מטמאין את הידים. וכן הוא בתוספתא הובא בר"ש פ"ג דידים. ועל כרחך שמע דומיא דהלל קתני שאינו רשאי מדרבנן אבל מה"ת רשאי ומשו"ה מטמא את הידים כיון דמה"ת ניתן לכתוב דאי איתא דאיכא איסור תורה בכתיבת פרשת שמע לחודיה לא הוה לה לטמאות את הידים כיון דלא ניתן לכתוב מה"ת.