איש אשר יתן לו האלהים עושר וכבוד ונכסים ואיננו חסר לנפשו וגו'. פירש הרב כלי יקר פ' חיי שרה דלעיל אמר גם כל האדם אשר נתן לו האלהים כי הוא שמח בחלקו אשר נתן לו כבר. והכא קאמר איש אשר יתן לו האלהים כי תמיד מתאוה שיתן לו מחדש והביטה וראה כי כאן יש שתי מדרגות נוספות על הראשון דהכא כתיב וכבוד יתר ועוד ואיננו חסר לנפשו וכו' ועם כל זה לעיל והשליטו לאכול ממנו. והכא אחר כל השבח הזה ולא ישליטנו וכו':

אם יוליד איש מאה וגו' וגם קבורה לא היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל. אפשר לפי פשוטו דהנפלים אין דינם בקבורה ועם כל זה רובם בקבורה שקוברים אותם. וזה שדינו בקבורה ולא היתה לו טוב ממנו הנפל. והרב פנים מאירות בס' כתנות אור פ' ויחי פי' דהנפל אין בו משום בל תלין ומשליכין אותו לבור ומשו"ה אין קוברין אותו בי"ט ולא מלין ראינו אלא מנהג לרחם על הרשעי' דאמרו רז"ל שהקב"ה מעביר הערלות מהנפלים ונותנם ברשעים וז"ש אם יוליד וכו'. ולא השביע נפשו מטובה שלא תקן נפשו ולא נקבר יש לו מעל' דהקב"ה מעביר ערלתו ונותנה לרשעים ובשלמא אם היה נקבר היה טוב מהנפל דאין בו דין קבורה:

כל עמל אדם לפיהו וגו'. אפשר במ"ש המקובלים דתכלית האכילה הוא לברר ניצוצות הקדושה אשר נפלו בדצח"ם וע"י הברכה הוא מזון לנפש. וז"ש כל עמל אדם לפיהו לברר ניצוצות הקדושה וזה לא נהנה בעמלו גם הנפש לא תמצא בברכה ועיין דרוש מהרח"ו ז"ל בפ' כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ומשם באר"ה בפירוש הכתוב הזה ודוק היטב:

טוב מראה עינים מהלך נפש. ביומא (דף ע"ד) אמר ר"ל טוב מראה עינים יותר מגופו של מעשה וכתב הסמ"ג לאוין קכ"ז וז"ל וכן אסור להסתכל וכו' ואומר פרק בתרא דיומא טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה לפיכך צריך מאד ליזהר בדבר עכ"ל והחי יתן אל לבו אם בעל נפש הוא. ואפשר לרמוז ס"ת במה. כמו שאמר רשב"י פ' קדושים דהוו עברי נשי שפירן וא"ל אל תפנו עיין שם: