זכור ה' מה היה לנו. פירש רבינו האר"י זצ"ל כי שם מ"ה מדת רחמים היה בחינת אלהים דין וז"ש מ"ה כלומר שם מ"ה הויה דאלפין היה לנו גימטרי"א אלהים עכ"ד ואפשר בזה לפרש פסוק לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך דכבר נודע מ"ש רז"ל דרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין וז"ש לא לנו ה' לא לנו גימט' אלהים מדת הדין לא לנו ה' כלומר לא תהיה לנו ה' שלא יתהפך רחמים למדת הדין. אלא מדת רחמים כמות שהיא תהיה רחמים. ועוד נבקש לא לנו שאפי' מדת הדין לא תהיה דין כי לנו גימט' אלהים כי לשמך מ' תן כבוד גימט' לב השפעה מחכמה לזיווגו בסוד בתאב"י ותהי לי לאשה כמ"ש בזהר הקדוש על חסדך השפעת החסדים ועל אמתך ת"ת ואז אפילו מדה"ד תהיה רחמים וא"ש ההי"ב ודו"ק:

על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו. פירש הרב מהר"ש אוזידה במ"ש על עזבם את תורתי ודברי תורה הם ענקים לגרגרותנו ולצוארנו ועל צוארנו שביטלנוהו מלהגות וכו' ע"ש ואני עני נ"ל לפרש בסגנון זה כי הנה כתבנו לעיל דבגמרא אמרו שלא ברכו בתורה תחילה ופירש רבינו יונה ז"ל כי לא היו מחשיבים התורה בגדר שתהיה ראויה לברך עליה וכו' ע"ש ושם כתבנו דמלבד שלא היתה מועלת התורה להציל מיצה"ר עוד בה שנענשים על מה שלמדו ונתנו כח לסט"א וז"ש על צוארנו שלמדנו תורה נרדפנו על התורה הגם שהיינו עוסקים בתורה ביגיעה לא הונח לנו שלא היתה חשובה בעינינו ומשו"ה לא בירכו בתורה תחלה ויש להם עונש על התורה שלמדו וזהו שאמר על צוארנו נרדפנו:

עבדים משלו בנו פורק אין מידם. פירש הרב מהר"ש אלגאזי כי אמרו רז"ל היו צריה לראש כל המצר לישראל נעשה ראש והטעם כי האדם בחירי ולכך נעשה המצר לישראל מלך וכתיב לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו ולא יעשה כלה בכח הבחירה שבידו ולז"א עבדים משלו בנו ולא מלכים אשר לבם ביד ה' ואינם עושים כפי רצונם ובחירתם אלא הם עבדים ויש להם הבחירה. על כן פורק אין מידם:

נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. אפשר במ"ש לא לן אדם בירושלם ובידו עון שהתמידין מכפרין וכו' ופירש הרב מהר"ש פרימו במ"ש כי אין אדם חוטא במזיד אא"כ חטא בשוגג בתחלה ולכך כיון שהתמידין מכפרין השוגג א"כ אינן באים לידי עון עכ"ד וז"ש נפלה עטרת ראשנו שהוא בית המקדש ואין כאן קרבנות וא"כ אוי נא לנו כי חטאנו בשוגג ומזה נבא למזיד כי בטלו התמידין המכפרין על השוגג. ואפשר לרמוז כי הקרבנות מגינים עלינו מצרינו כמ"ש פ"ק דמגילה ועתה כי נחרב הבה"מ ואין לנו קרבנות מתעוררים הדינים וז"ש נפלה עטרת ראשנו ונחרב בה"מ ולא יש קרבנות וא"כ אוי נא לנ"ו גימט' אלהים שמתעוררין הדינים ח"ו:

על זה היה דוה לבנו וגו'. להבין התכת הכתובים שמעתי משם הרב המובהק כמהר"ר יהודה הכהן ז"ל (מרבני ירושלם בזמן הפר"ח) כי הנה שתים זו שמענו אשר קונן סילוק הצדיקים באומרו זקנים משער שבתו וגו' וחרבן בה"מ באומרו נפלה עטרת ראשנו. והמקונן הדר מפרש על זה היה דוה לבנו כלומר על זה דסליק מיניה חרבן בית המקדש היה דוה לבנו לבד. אבל על אלה שהוא סלוק צדיקים שאמרת זקנים משער שבתו חשכו עינינו וקשה סילוקן יותר מחרבן בה"מ עד כי חשכו עינינו מרוב הבכי והאנחה ויהיב טעמא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אראה בנחמה אתה ה' לעולם תשב כי שכינה לא זזה מכותל מערבי. אמנם על הצדיקים נוחם יסתר כי היא אבידה עצמית: