א. בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וגו'. פירש הרב מהר"י אשמועינן רבותא בעת ההיא שבאו לגלגל הגם שהיו חלושים חולשא ראורחא עכ"ז ציוה ה' למולם כי הוא הנותן כח לעשות חיל והוא שבח ישראל שלא עיכבו לאחר המילה ונזדרזו לקיים מצותו יתברך.

ב. כי ארבעים שנה הלכו וגו' אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת לנו וגו'. אפשר במ"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד פ' וארא לחד סברא דמה שנשבע הקב"ה לתת הארץ היינו כי ממ"ש לזרעך אתן יש לפרש לזרע כשר. אמנם אם היה הקב"ה מפרש לכל זרע אף פסול הקולות יחדלון וא"כ לזה נשבע הקב"ה דהשבוע' משוי ליה כמפרש כמ"ש מהריב"ל בח"א דאם לקח כסף בעד קרקע שמכר ונשבע אף שלא כתב השטר השבועה משויא ליה כמפרש אי בעינא בכספא איקני. ושם כתבתי בעניותי כמה צדדין. אמנם כפי צד זה אפשר לפרש פסוק זה אשר נשבע ה' לבלתי הראותם את הארץ וכי תימא מה צורך לשבועה הלא הם פשעו וזרע פסול לא מיקרי זרע לז"א כב יכול מוכרח לישבע שקדמה שבועה לאבות ושבועה משוי ליה כמפרש אפי' זרע פסול לכך כ"י נשבע עתה. ושבועת האבות תתקיים בנו וז"ש לתת לנו. ומעיקרא יודע תעלומות נתכוון לנו אך הכל סתום לכך נשבע. א"נ אפשר דהכונה אשר נשבע להם לבלתי הראותם רהשבועה הוצרכה שלא יראוה וכו' וכי תימא מה נועיל בשבועה אחר שכבר נשבע הקב"ה והשבועה משוי ליה כמפרש אפי' זרע פסול לז"א אשר נשבע לאבותם לתת לנו דהוא מקיים השבועה בנו והגם שאין אנו כדאים מצד השבועה נזכה בה. ועוד אפשר לומר במ"ש הרב קנה חכמה בפירוש פ' וארא אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם במ"ש בגיטין דף מ' אתן לא קנה וכתבו הפוסקים דאם נשבע קנה וז"ש אשר נשאתי נשבעתי מסיבה שההבטחה לתת ואתן לא קנה עכ"ד. ובזה אפשר לפרש פ' וכרות עמו הברית לתת לזרעו שהוא אתן ותקם את דבריך כי צדיק אתה ונאמן במאמרו. וז"ש אשר נשבע לתת לנו ואתן לא קנה לכך נשבע כמדובר.