לא יפחות משנים. פי׳ עד שישמע שני תרנגולים:

מי נתן לשכוי בינה. ומפרש הרא״ש והטור סי׳ מ״ו וז״ל פי׳ הלב נקרא שכוי בלשון המקרא והלב הוא המבין וע״י הבינה אדם מבחין בין יום לילה ומפני שהתרנגול מבין וגם בערבי קורין לתרנגול שכוי תקנו ברכה זו לאומרה בשמיעת קול התרנגול:

אדם הבא מן הדרך כו׳. ט״ס יש כאן וכצ״ל אדם הבא מן הדרך ונתייגע הקיז דם ונכנס למרחץ ושתה ונשתכר וישן ע״ג קרקע ושימש מטתו דמו בראשו וכ״ה במס' גיטין ומפרש שם ר׳ יוחנן והוא שעשאן כסדרן:

ובידו אחת. פירוש אם שותה בפיו או בידו אחת דהיינו שממהר לשתות ואינו בודק תחלה ויש לחוש לנימא דהיינו תולעת שבמים ובמסכת ע״ז קרי ליה עלוקה וכ״ה בהדיא שם מפני סכנת עלוקה:

הנימא שירא. נ״ל שכצ״ל הנימא שורה ר״ל הנימא דהיינו תולעת בתוך המים שורה במים ואיכא סכנתא ובמסכת ע״ז קתני נמי הבולע נימא של מים:

כותבי ספרים כו׳. הטעם מבואר במסכת פסחים כ״ד תעניות יתבו אנשי כה״ג עליהן שלא יתעשרו שאם יתעשרו אין כותבין וקאמר נמי שם שאין רואין סימן ברכה ופרש״י מטעם דלעיל שאם יתעשרו לא היו כותבין:

המשתכר בקנים כו׳. משום דנפחן גדול שלטא בי' עינא:

ות״ח יושבין תחת הזית כו׳ אין הבנה לדברים הללו ובפ' מקום שנהגו איתא מקום שנהגו לעשות מלאכה בט״ב עושין כו׳ ובכל מקום ת״ח בטלים ובמסכת תענית איתא נמי כל העושה מלאכה בט״ב אינו רואה סימן ברכה אבל מכל מה שאיתא הכא לא הוזכר מידי ובדוחק נ׳׳ל לומר דהאי מפני הסכנה צ״ל מפני היסח הדעת וה״פ דת״ח יושב תחת הזית או על שלחנו בטל מפני היסח הדעת כלומר שלא יסיחו דעתן מן האבילות:

קוצצי אילנות. פרש״י שקוצצין אילנות טובים למוכרן לעצים והכל תמהין ומליזין עליהן ומתוך כך עין שולטת בהן:

ומגדלי בהמה. כלומר מגדלי בהמה דקה שכל העם צועקין עליהם לפי שהולכין בשדות אחרים:

ותגרי סימטא. פי׳ אותן שמוכרין בשוק והעין שולטת בהן מש״ה בכל אלו אינו רואה סימן ברכה:

הנותן את הקץ. ר״ל המחשב הקץ וכדאמרי׳ בפ׳ חלק (סנהדרין דף צ״ז) תפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו:

בית המדרש בעירו כו׳. נ״ל בתחלה צ״ל בית הכנסת כגירסא הכתובה בגליון וה״ק כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לתוכה חייב מיתה והדר קאמר בית המדרש שיש בו אלף אלפים כו׳ על אחת כמה וכמה והא דקתני הכא אלף אלפים ורבוא רבבות מצות לכאורה קשה דהא אי אפשר לקיים יותר מתרי"ג מצות. ונ״ל ליישב ע״פ דאיתא במסכת סוטה פ׳ אלו נאמרין כמה בריתות נאמרו לישראל ומסיק למ״ד כל אחד נעשה ערב לחבירו א״כ לכ״א נאמרו ת"ר אלף בריתות וא״כ י״ל דלזה כיוונו חז״ל כאן דע״י הלימוד יש בכל אחד כמה בריתות והיינו כמו מצות:

תלמיד בעירו. ר״ל ת״ח ואינו משמשו ללמוד ממנו:

וקובעו לאחוריו. כצ״ל וכובעו לאחוריו לפי שזה מדרך גסות:

יצאו אנשים כו'. לא ידעתי האיך מוכח מהכא דמי שיש בו גסות הרוח הוי כאלו עע״ז ונ״ל שחסר כאן בבא אחת וכצ״ל וכל המעלים עצמו מן הצדקה כאילו עע"כ כתיב הכא השמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע״כ אף כאן ע״כ והכי איתא להדיא במסכת ב״ב דף יו"ד ובמסכת כתובות:

המתהפך משנתו כו׳. במס׳ ברכות גרסי׳ הכי כי פתח עינא לימא פוקח עורים:

התכבדו מכובדים. פרש״י במסכת ברכות אל המלאכים המלווים אותו אומר כן שנאמר כי מלאכיו יצוה לך: