כי לא לפניו כו'. והני כולהו מסתמא יש בהן חנופה ובמסכת סוטה ילפינן מקרא זה שאינן רואין פני שכינה וע״ש:

האמתנין כו׳. לפי הענין נראה דכל הנהו הם בעלי זרועות וחמסנין. ובפסוק האימים לפנים ישבו בה מתרגם האמתנין:

יהי דרכם כו׳. ופסוק זה אמר דוד נגד שונאיו כדכתיב לעיל מיניה יבושו ויכלמו מבקשי נפשי כו׳ והם היו בעלי מדות הרעות הללו ועל זה אמר יהי דרכם חשך כו':

ומזילי הרבים. שמזלזלין רבים בפני כל ועי״ז באו לידי מחלוקת לכן יהיו כקרח ועדתו:

עוצרי פירות. במסכת ב״ב גרסינן אוצרי באל"ף ופרש"י שקונין בשוק לאצרם ולמכור ביוקר וגורמין שתתייקר השער ואיכא הפסד עניים. ומפקיעי שערים. מוסיפין על השער:

מקטיני איפה. שמוכרין במדה קטנה:

ומגדילי השקל. פרש"י נעמוס שמקבלין המעות בשקלים גדולים אבל במסכת ב״ב איתא דמגדילי השקל היינו מלוי ברבית אמנם פי' זה מתיישב על הקרא דעמוס אבל גמרא דהכא א"א לפרש כן דהא תני נמי מלוי ברבית. אע"כ צ"ל כמו שפרש״י בעמוס:

נשבע ה׳ כו׳. ופסוק זה מכל הנהו דקחשיב לעיל מיניה כתיב לאמר מתי יעצור החודש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל כו׳ וכתיב בתריה נשבע ה' בגאון יעקב כו׳:

המשחק בקוביא כו׳. אין הטעם שוה בכולם במשחק בקוביא ודומיהן הטעם לפי שהמעות בא לידו באיסור מש"ה לא יזכה לירש אותו ממון לבניו ולבני בניו. ובמעות הבאות ממד"ה צ״ל כדפרש״י בפסחים פרק מקום שנהגו דקחשיב ד׳ פרוטות שאין בהן ברכה וחד מינייהו מעות הבאות ממד"ה ופירש"י שמשלח ספינותיו על הים תמיד במקום סכנה ולאו כל יומא מתרחיש ניסא. גבי כהן ולוי שלוו על חלקם. היינו שלוו מן ישראל כשיפריש תרומות ומעשר שלו יזכה הוא בהן למוכרם בשביל הלוואתם והטעם דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות ואיכא נמי קצת גזל:

ההוגים ביונים. ר"ל שמתעסקין לגדל יונים או שהוא לשון דבור שמדברין כיונים וכל זה דרך גיאות וכן כולם וכענין שנאמר קורץ בעיניו מולל ברגליו:

המשיא אשה לבנו קטן כו׳. בסנהדרין דף עו ילפינן מרישא דקרא דכתיב למען ספות הרוה את הצמאה ופרש"י זקן וילדה זאת צמאה לתשמיש וזקן שבע וכן גדולה לקטן:

והעושה טובה כו׳. בסנהדרין ל״ג ליה אלא במקום דקתני הכא והעושה טובה למי שאינו מדעת קתני התם והמחזיר אבידה לעובד כוכבים:

הגבאין והחרמין. פרש"י בב"ק דף קיג בעלי מריבה ושם לא גרס פורטין ובמקום פורטין גרסי׳ התם הרגין וכן במסכת נדרים בהדי נודרין להרגין ולחרמין:

הונך ועזבוניך כו׳. פסוק הוא ביחזקאל ויש כאן כמה טעיות וכצ"ל הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך ופסוק זה מדבר הכל בנפילת צור שהיה כולו גזל וחמס:

הנעלבין. אותן הנעלבין מיד אחרים ואינן עולבין את אחרים:

עושין מאהבה. עושין המצוה מאהבת המקום ולא ליטול שכר ולא מיראת פורענות:

האוהב את אשתו בנפשו. צ״ל כנפשו וכ״ה במסכת יבמות ובסנהדרין:

והמכבדה יותר מגופו. פי׳ מכבדה בתכשיטין נאין ופרש"י לפי דזילותא דאיתתא קשה מגברא:

סמוך לפרקו. ר"ל בעוד שהוא קטן:

והנושא בת אחותו. פירש"י גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מאחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו:

אז תקרא כו׳. פרש"י לעיל מניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק העני ומבשרך אל תתעלם היינו אוהב שכיניו שהן כקרוביו ומקרב את קרוביו ונושא בת אחותו:

המנדין בצדק. הלשון הזה מגומגם ומצאתי בספר ר"ח דף שיג ע"א סוף שער ג׳ מפרק דרך ארץ שגרס הכי המתגיירין בצדק וגי׳ זו נכונה:

ונוחין לתשחורת. במס׳ אבות פ"ג משנה י"ב על הא דאמר רבי ישמעאל הוי קל לראש ונוח לתשחורת פירש הר"ע מברטנורה תשחורת לאדם בחור ששעריו שחורות וה"נ יש לפרש הכי שמשפיל עצמו לכל אדם אפי׳ לאדם בחור שעדיין שערות ראשו שחורות:

בשביל ד׳ דברים חמה לוקה. במסכת סוכה פרש״י לא שמעתי טעם בדבר. והמהרש"א בח"א כתב ונראה במקצת מהם יש לתת טעם כי האב״ד דומה לחמה שמאיר לכל בתורה וע״כ משה שהיה אב״ד אמרו בו פניו כפני חמה ועל נערה כו׳ דהיינו שהיה ברור לכל כשמש צעקתה ולא היה מושיע לה עכ״ל מהרש"א:

המאורות לוקין. פי׳ חמה ולבנה:

כותבי פלסתר. שטרות מזויפין ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה:

מגדלי בהמה דקה. מחריבין את הארץ שאינן יכולין לשומרן:

קוצצי אילנות טובים. אפילו הם שלהם שמשחיתין הן ונראין כבועטין בברכתו של הקב״ה שמשפיע טובו:

יורדין לטמיון. פרש"י שנטממין וכלין מאליהן ובמשפטים רבה כתב המ״כ שהוא לאוצר המלך:

עושקי שכר שכיר. עושק לגמרי גוזל שכרו:

כובשי שכר. שמדחהו בלך ושוב:

לעולם היה מתגרה כו׳. הלשון דחוק ובגמרא גרסינן הכי מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז שנאמר עוזבי תורה כו׳ ואם לחשך אדם לומר אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה מי שלבו נוקפו אומר כך פרש"י הירא מעבירות שבידו אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים אל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה עכ׳׳ל וכצ"ל הכא:

אין ישיבה למעלה כו׳. מכאן עד סוף הפרק הובא בילקוט ראובני פרשת נשא על פסוק ובבוא משה ואפס קצהו הוזכר במסכת חגיגה דף י"ב ובמ"י ריש יחזקאל. והמאמר הזה הוא כבוד אלהים הסתר דבר וכן אחז"ל במופלא ממך אל תדרוש לכן אקצר נפי׳ המאמר רק נ״ל ליישב למה הביא על קרא דהאזינו שמים מקרא דדוד שנאמר ישת חושך סתרו ומה בא ליישב בזה ונ׳׳ל שבא ליישב בפסוק האזינו שהוא לשון רבים ובארץ קאמר ותשמע לשון יחיד. ובאמת בילקוט פרשת האזינו הקשה קושיא זו מש"ה הביא קרא דדוד ישת חושך סתרו דשם מוכח דיש כמה וכמה מחיצות סביבות כסא ככודו מש"ה כתיב בשמים האזינו לשון רבים כנ״ל ואם שגיתי אתה ה׳ הטוב בעד יכפר:

שוכן על ערבות בשבעה כו׳. נ״ל שכצ"ל רוכב על ערבות בשביעי:

אין מתרחק מדבר כלום. כלומר אע״פ שערבות הוא רקיע השביעי כדאיתא כהדיא במס׳ חגיגה דף י״ב אפ״ה קרוב הוא לכל קוראיו כדמצינו שדיבר עם משה מבין שני הכרובים: