ותן שכר לפסיעותך. ר״ל שילך לדבר מצוה ולגמול חסד וכיוצא בה ובזה יהיה שכר טוב לפסיעותיך: וכן כיוצא בה. הלשון הזה מגומגם ומצאתי בספר אחד דגרס הכי כיוצא בה אם הקלת במצוה אחת סופך שתקל במצוה אחרת:

ואין לך בצערך. גם בזה מצאתי בס׳ הנ״ל הגי' יותר נכונה וכצ״ל ואין לך שכר בצעריך ר"ל אפילו אם תצער עצמך על זה אין לך שכר לפי שאתה גרמת לך לפי שהקלת במצוה אחת:

מעבירים אותך כו׳. כדאיתא נמסכת אבות כל המבטל תורה מעושר סופו לבטלה מעוני והיינו שלא ברצונך:

תחלת נדרים כו׳. שמא יעבור על נדרו ואז נקרא כסיל כדכתיב בקהלת כאשר תדור נדר לא תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים ופירש״י כסילים היינו מי שנודר ואינו משלם:

הלוית ע״מ לתבוע. ר״ל כשם שאם הלוית הלוית בודאי ע״מ לתבוע כך אם לוית תהא דעתך ע״מ לשלם ובספר אחד ראיתי שמהפך הנוסחא ותני ברישא אם הלוית הלוית לתבוע ואם לוית לוית ע״מ לפרוע ולגירסא זו מתיישב היטב לפרש כאשר פרשתי [וע׳ במס׳ כלה רבתי פ״ה]:

הוי מחשב כו׳. כצ״ל הוי מחשב להפסיק החשבון:

קנה לעצמו. ר״ל אם קנה שם טוב קנה עצמותו דאם אין שם טוב היו כלא היו כ״כ התי״ט פ״ד דמס׳ אבות וע״ש פי׳ אחר:

נשים עצמך בתורה. כצ״ל ושים עצמך ולבך בתורה יותר מכל סחורה:

חמש עשרה מדות כו׳. בכלל קחשיב ט"ו ובפרט אינן רק י״ד ואפי׳ אם נחשוב שואל כענין ומשיב כהלכה לשתים אפ״ה אינן רק י"ד אכן מצאתי בספר אחד דקחשיב נמי מרבה לשמש ומרבה בישיבה ולפ״ז יש לומר דשואל כענין ומשיב כהלכה נחשוב חדא ואפ״ה הוי ט״ו וכן מוכח מפרק ה׳ דמסכת אבות גבי שבעה דברים בחכם דקחשיב שואל כענין ומשיב להלכה כחדא ומפרש הרע״ב מתוך שהתלמיד שואל כענין אז הרב משיב כהלכה כדאמרינן בעלמא [שבת ג:] כי קאי רבי בהאי מסכת לא תשיילי׳ במסכת אחריתא:

ומוסיף על כל פרק דבר. כצ"ל ומשיב על כל פרק דבר.

דורשין אותה. כצ"ל דורסין אותה ואם כל הבית נסתר היא במקומה עומדת ובא ללמד על מדת הענוה שיהא דומה כאסקופה התחתונה שהיא קיימת לעולם.