הקנא והתרה. התרה היינו פירושא דהקנא שהוא ל׳ התראה שהזהיר כן לישראל: ר"א אומר. מתני' היא בריש מס׳ סוטה ומייתי ראיה ממתני׳ דהקנא הוא לשון התראה. ואגב דמייתי הך מתני' מפרש טעמא דר"א דאמר בשנים:

בי"ט ובר"ח כו׳. בגמ' דב"ק לא קתני שמשה התקין ביו"ט ובר"ח ובחש"מ אמנם הרי"ף במס' מגילה הביא בשב הירושלמי דמשה תיקן נמי ביו"ט ובר"ח ובחש"מ ומייתי ליה מקרא דוידבר משה כו' וכן משמע בבבלי דקתני במתני' שנאמר וידבר משה את מועדי ה׳ אל ב"י מצותן שיהא קורין כל אחד ואחד בזמנו ופרש"י שם דאכולה מתני' קאי משמע דקאי נמי אי"ט ור"ח וחש"מ דקתני במתני׳ מה קורין בהן וע"ז קתני שמשה תיקן לישראל:

עזרא תיקן כו׳. אין להקשות דבהלכה א׳ קתני משה תיקן לישראל והכא קתני עזרא תיקן. דכבר הקשו במס' ב"ק על הא דקתני עזרא תיקן שיהא קורין בשני ובחמישי והא תניא דנביאים שבדורו תיקנו ותירצו נגמ' דעיקר התקנה היה מימות משה ועזרא תיקן הסדר דמעיקרא הוי קרי חד גברא ג' פסוקים א"נ תלתא גברי תלתא פסוקי ואתא עזרא ותיקן תלתא גברי יו"ד פסוקים. אבל אין לומר הכי דמשה תיקן בשבתות וי"ט ועזרא תיקן בשני וחמישי. ז"א דבהדיא קתני התם דנביאים שבדור תיקנו בשני וחמישי הני נביאים היינו משה וכ"כ הכ"מ על הרמב"ם בהלכות תפלה וכ"כ בהדיא בירושלמי דמגילה משה תיקן לישראל שיהא קורין בתורה בשבת ביו"ט בר"ח בחש"מ כו׳ עזרא תיקן לישראל שיהא קורין שלשה בתורה בשני בחמישי ובשבת במנחה ע"כ:

אין בין יו"ט לשבת כו׳. מתני׳ היא במגילה דף ז ופרש"י אין בין יו"ט לשבת להיות מותר לכתחלה ביו"ט מה שאסור כשבת אלא אוכל נפש אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה ובכרת וזה בלאו גרידא:

אלא שזה כו׳. בשבת יש מיתות ב"ד במזיד וביוה"כ בכרת. ונ"ל ליישב הא דקתני הנהו תרתי אין בין דאין עניינם לכאן. ונ"ל דלקמן בהלכה ו ישיב טעמא על סדר הקרואין בשבת וי"ט ויוה"כ מש"ה קתני ברישא החלוקים שבין שבת וי"ט ויוה"כ וע"ז שייך טעם דלקמן:

אמר ר"י כו'. בסוף מגילה פליגי בזה ר"מ ור"י ואפסק הלכתא כר"י:

ואין מוסיפין. שלא יקשת לציבור שהן ימי מלאכה ושבת במנחה סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילין לדרוש כ"כ רש"י במגילה:

ואין מפטירין בנביא. נמי מהאי טעמא משום ביטול מלאכה:

הפותח והחותם. בגמ' דמגילה דף כב מפרש דכך היה המנהג בימי משנה אבל האידנא כולהו מברכין משום הנכנסין והיוצאין:

ארבעה. הטעם מבואר בגמ׳ כל דטפי ליה מלתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא הלכך בר"ח ובחש"מ דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה וכדמסיים בהלכה זאת זה הכלל כו':

י"ט שאיסור לאו חמשה. יהיב טעמא למה מוסיפין וקורין בי"ט חמשה וביוה"כ ששה ובשבת שבעה ע"ז מפרש ואזיל כיון דכל חדא טפי ליה מילתא מחבריה והכי איתא להדיא במס׳ מגילה דף כב:

הפותח והחותם בתורה. אע"ג דכבר תני ליה בהלכה ה׳ גבי שני וחמישי ושבת במנחה בהפותח והחותם מברך ולמה לי למתני הכא. כבר תירצו תוס׳ בריש פ׳ הקורא עומד בד"ה הפותח וכו'וז"ל דסדא דכל דטפי ליה מלתא מחבריה מברך לפניה ולאחריה מש"ה איצטריך למיתני בכולהו. ואע"ג דהתם במתני׳ קתני תלתא זימנא דהיינו בשני וחמישי. וגבי ר"ח וחש"מ וגבי י"ט ושבת והכא לא קתני רק תרי זימנא. אפשר ליישב דגמ׳ דהכא ס"ל דסגי בתרתי [אין לשונו מדוקדק דמי איכא למ"ד דלא סגי בבבא ראשונה ובבא אחרונה דמתני' אך תנא תני גם בבבא האמצעית בדרך לא זו אף זו כדרך המשניות] כיון דתני גבי שני וחמישי ותני נמי בשבת ויו"ט ויוה"כ אע"ג דטפי ליה מלתא משני וחמישי אפילו הכי אינו מברך אלא הפותח והחותם ממילא ידעינן דגבי ר"ח וחש"מ נמי דינא הכי דהפותח והחותם לחוד מברך לפניה ולאחריה:

אין פורסין על שמע. פרש"י יו"ד בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה הרי אחד מהן עומד ומתפלל קדיש וברכו ומתחיל ביוצר מפני קדושה שיש בה ומאחר שסיים אותה ברכה מתחיל לתפלה מעומד לפי שיש בה קדושה וזהו נקרא עובר לפני התיבה. כ"כ הר"ן במסכת מגילה וזהו נקרא פורס על שמע לפי שלא אמר רק ברכה אחת והוא לשון פרוסה:

לא בעמידה ולא בישיבה. לשון זה לא מצאתי בשום פוסק ואפשר לפרש לפי פירוש הר"ן שכתבתי ומבואר יותר בטא"ח סימן ס"ט וז"ל אין פורסין על שמע פחות מיו"ד פירוש אותן שבאו לבהכ"נ ולא שמעו כו׳ אומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר כו' ויש שמוסיפין עוד לאחר שסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות ואומר קדושה ואתה קדוש עכ"ל ועפ"ז י"ל הא דקתני הכא לא בעמידה ולא בישיבה ר"ל כשאינו אומר רק קדיש וברכו וברכה ראשונה זהו הנקרא פורס על שמע בישיבה שמותר לישב וכשאומר ג"כ ג׳ ברכות ראשונות של י"ח וקדושה זהו נקרא פורס על שמע בעמידה כנ"ל אלא דלפ"ז קשה הא דקתני ואין עוברין לפני התיבה למה לי דהא למאי שפרשתי פורס על שמע בעמידה היינו עובר לפני התיבה ותרתי ל"ל. אכן גם לפירוש הר"ן קשה הך קושיא ובאמת הר"ן הקשה כן ותירץ די"ל דאתא לאשמעי׳ דאם התחילו לפרוס על שמע בי׳ ויצאו מקצתן וסד"א דהוי כגמר התפלה ומותר לגמור בפחות מיו"ד קמ"ל דאפ"ה בעי׳ יו"ד כעובר לפני התיבה. ועפ"ז י"ל לדידי נמי לק"מ אף דכבר קתני אין פורסין על שמע בעמידה דהיינו עובר לפני התיבה קתני משנה יתירה ואין עוברין לפני התיבה לאשמעי' מיתורא כמ"ש הר"ן. ועוד נ"ל לפרש הא דקתני הכא לא בישיבה ולא בעמידה כוונתו ע"פ דקתני לקמן פרק י"ד הלכה ח' המפטיר בנביא הוא פורס על שמע באיזה שמע אמרו בשמע של ס"ת עכ"ל ר"ל שהיה רגילין לומר פסוק שמע ישראל בשעת יציאת ס"ת כדקתני בהדיא לקמן פי"ד הלכה ט' וזהו נקרא פורס על שמע ושם הלכה י"ד קתני וי"א פורס על שמע היינו שיאמר קדיש וברכו כו׳ וכמ"ש רש"י והר"ן במתניתין דמגילה. וא"כ פורס על שמע בישיבה היינו כמ"ש רש"י והר"ן ובעמידה היינו מה שאומר המפטיר בשעת הוצאת ס"ת וכדלקמן [ואינו מחוור דאמאי צריך יו"ד באמירת פסוק שמע ישראל]. ועפ"ז נתיישב לי מה שנתקשה לי ימים רבים במתני׳ דמגילה דף כ"ד ע"א קתני להדיא המפטיר בנביא הוא פורס על שמע. וסתמא דמתניתין היא מבלי חולק עליה ולמה כל הפוסקים השמיטו דין זה הרמב"ם פי"ב מס"ת שהביא כל אלו הדינים והך דינא השמיט וכן הטור [בטור סי' רפ"ד איתא זה] והש"ע כולם השמיטו הך דינא. אבל למ"ש בשס מ"ס הא דקתני המפטיר בנביא פורס על שמע היינו שמע דס"ת ולפ"ז עכשיו שאין אנו נוהגין לומר שמע בשעת הוצאת ס"ת ממילא לא שייך האי דינא ולכן השמיטוהו הפוסקי':

מעמד ומושב. כשנושאין המת לקוברו היו יושבין ז' פעמים לכבוד המת והיו אומרים עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו והרוצה לסופדו יספיד זהו מעמד ומושב ואין עושין זה פחות מי׳ שאין דרך לקרותן יקרים פחות מעשרה:

ואין אומרין קדיש וברכו. אע"ג דתני ברישא אין פורסין על שמע פחות מעשרה ובכלל זה הוי קדיש וברכו י"ל דתני כל גוונ׳ באפי נפשיה:

בשבעה. ר"ל שצריכין להיות שבעה שלא שמעו עדיין קדיש וקדושה אז מותר לפרום על שמע בשכילן כ"כ התוספות במגילה בשס ר"ת וכ"כ הרא"ש והטור בסימן ס"ט ורבותינו שבמערב ל"פ את"ק אלא לפרושי אתא דת"ק סתמא קאמר א"פ על שמע פחות מי׳ וע"ז מפרשי רבותינו שבמערב שצריכין ז' שלא שמעו:

כמנין התיבות. ר"ל מן בפרוע פרעות עד השם והשם בכלל הם ז׳ תיבות וזהו רמז דבעי׳ ז׳ וכתבו תוספות והאי קרא מייד בהכי בפרוע פרעות בישראל שלא עשו מה שמוטל עליהם אז יתנדב העם לברך ה׳:

ברכו ששה הוא. דברכו הוא התיבה ששית שבפסוק משמע בששי מותר לומר ברכו:

ובמקום שיש שם כו׳. הטור בסימן ס"ט הביא הלכה זו בלשון מובן יותר וכ"כ שם הטור וז"ל ותלמידי רש"י כתבו שאפילו בשביל א׳ שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע כו׳ והכי איתמר במסכת סופרים במקום שיש ט' או י' ששמעו קדיש וברכו ועמד א' שלא שמע בין אלו ששמעו ואומר קדיש וברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו עכ"ל ועפ"ז י"ל הא דתני הכא ובמקום שיש שם כו' סתמא דברייתא היא ופליג על בני מערבא דסברי דבעינן שבעה או ששה שלא שמעו וסתמא דכרייתא ס"ל דאפילו א' שלא שמע מותר לפרוס על שמע בשבילו והיינו כתלמידי רש"י שהביא הטור:

לחזנים כו׳. ר"ל אם בין גאולה לתפלה באים לבהכ"נ שלא שמעו קדיש וברכו מותר לחזן להפסיק ולפרוס על שמע. אכן בב"י סי׳ ס"ט כתב בשם המנהיג דדוקא בתפלת ערבית מותר דלא בעינן לסמוך גאולה לתפלת אבל בשחרית אסור להפסיק בין גאולה לתפלה וע"ש אבל ברייתא דהכא ס"ל דאף בשחרית מותר מדקתני בסיפא בג׳ תפלות משמע דת"ק סבר אפילו בין גאולה לתפלה מותר:

דאר"י כו'. קאי אדלעיל דקתני דחזן מותר לפרוס על שמע כו׳ אע"פ שכבר יצא אפ"ה מותר להוציא אחרים ע"ז קאמר הטעם הלואי שיתפלל אדם כל היום:

לאחר עושה שלום. אנשי מזרח ומערב פליגי על ת"ק וסברי שאין להפסיק בין גאולה לתפלה אלא לאחר ש"ע אומרים. והב"י כתב בסימן קל"ג שאומרים אותו לאחר גמר התפלה וע"ש בב"י:

גזירה משום הנכנסין כו'. נ"ל דה"פ ולמה אומרים תיכף לאחר התפלה ולא אחר גמר כל התפלה וכמ"ש הבי בסי׳ קל"ג ועז"ק גזירה כו׳ ר"ל הנכנסין לאחר גאולה ויוצאין לאחר ש"ע קודם קדיש בתרא לכן אומרים אותו לאחר עושה שלום:

ואפי׳ כו׳. ר"ל אם באין בני אדם לאחר קריאת התורה לבהכ"נ אומרים נמי אותו. אבל באגודה גרם הכי ונהגו כו׳ לאחר ג׳ תפלות ולאחר קריאת התורה:

ולענין כו׳. אם בא לפדות קרקע מן ההקדש בעינן ט׳ ישראלים וא׳ כהן ובמסכת מגילה ילפינן מקרא:

וארון וכיוצא בהן. ט"ס הוא וכצ"ל ואדם כיוצא בהן וכ"ה במסכת מגילה ר"ל אדם שאמר דמי עלי דקי"ל שמין אותו כעבד בעינן נמי תשעה וכהן וכ"ה במגילה ובריש פ"ק דסנהדרין: