Nachalat Ya'akov on Tractate Soferim Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלא אשורית. במסכת מגילה מפרש הש"ס הטעם שאין כותבין תו"מ אלא אשורית דכתיב והיו הדברים האלה משמע בהוייתן יהא דהיינו אשוריתכמו שנכתבו בתורה:
לא התירו כו'. פרש"י לא התירו לכותבם לשון אחר חוץ מלשון הקודש אלא יונית. ושם בגמ׳ מפרש טעמא דרשב"ג דכתיב יפת אלהים ליפת כו׳ יפיפת של יפת באהל' שם:
אע"פ שאמר רשב"ג כו׳. כל הלכה זו קשה להולמה חדא דלישנא לא מתיישב דקתני אע"פ שאמר רשב"ג כו׳ לא הודו לו חכמים מאי הלשון אע"פ ועוד דזהו הפלוגתא בהלכה הקודמת ופשיטא שלא הודו לו חכמים ועוד דמאי מייתי ראיה ממעשה שהביא האיך מוכח מהאי מעשה שלא הודו לו חכמים. ועוד הא דקאמר לקמן ואף חכמים עמדו בדבריהם דתנן כל כתבי קודש מצילין אותן מפני הדליקה כו׳ האיך מוכח מזה דחכמים עמדו בדברי׳ וא"ל מדקתני אע"פ שכתובין בכל לשון מצילין אותן מפני דליקה ש"מ דמותר לכותבן בכל לשון. ז"א בפ׳ כל כתבי דייק ממשנה זו להיפך מדקתני אע"פ שכתובין בכל לשון משמע דאתי׳ דוקא כרשב"ג דלרבנן מאי אע"פ דהא ניתנו לכתוב בכל לשון אע"כ דמתני׳ אתיא כרשב"ג ואתא לאשמעי׳ אע"פ שאוסר רשב"ג לכותבן בכל לשון אפ"ה מצילין אותן מפני הדליקה וא"כ דמתני׳ אתיא כרשב"ג האיך מוכח מזה דחכמים עמדו בדבריהם. וגם מהירושל׳ דרישא פ׳ כל כתבי מוכח להדיא כמ"ש דאיתא התם על המתני׳ דכל כתביהקודש מצילין אותן מפני הדליקה למי נצרכה לרשב"ג אע"פ דאמר רשב"ג אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית מודה הכא שמצילין אותן מפני הדליקה מעשה בר"ג שהיה עומד ע"ג הבנין וכו' עכ"ל הרי מפורש דמתני׳ דכל כתבי לא אתיא אלא כרשב"ג. לכנ"ל דצריכין להגיה איזה תיבות בהלכה זו וכצ"ל אע"פ שאמר רשב"ג אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית מודה לחכמים שמצילין אותן מפני הדליקה שאמר רבי מעשה ברשב"ג שהיה עומד כו׳. ומדאמר ליה לשקע תחת הנדבך לגונזו ש"מ דס"ל דטעונין גניזה אע"פ שהיה כתוב תרגום ולא אשורית וממילא דמצילין מפני הדליקה. וזהו ממש כגירסת הירושלמי שהבאתי דמייתי ראיה מהאי מעשה דמודה רשב"ג דמצילין אותן מפני הדליקה. ותו גרסינן הכי ועוד דתנינן כל כתבי קידש מצילין כו׳. וזהו ראיה אחרינא דמודה רשב"ג לחכמים דמצילין מדקתני אע"פ שכתובין בכל לשון ע"כ דאתיא כרשב"ג ואפ"ה קתני דמצילין אותן מפני הדליקה. וע"פ הגה"ה זו עולה הלכה זאת שפיר מכל צד ומסכים כשיטת הירושלמי. אמנם בבבלי ריש כל כתבי פליגי אמוראי אליבא דרשב"ג אי מצילין אותן מפני הדליקה אי לא וע"ש:
ואמר לבנו. כצ"ל ואמר לבנאי וכבר כתבתי זאת פ"ה הלכה ט"ו:
בין שקורין בהן. פרש"י כגון נביאים שמפטירין בהן בבהכ"נ. ובין שאין קורין בהן כגון כתובים:
ואעפ"כ. כצ"ל ואע"פ שכתובין בכל לשון והכי איתא להדיא במתני׳ ריש פ׳ כ"כ:
מפני ביטול בהמ"ד. פרש"י דמשכי לבא ובשנת היו דורשין דרשה לבעלי הבתים שעסוקין במלאכה כל ימות החול ובתוך הדרשה היו מורין להם הלכות איסור והיתר וטוב להן לשמוע מלקרות בכתובים:
אע"פ שיש בתוכן מעות. דמפני כבוד הספר מותר להציל אפילו המעות שבתיק:
למבוי שאינו מפולש. בפרק כ"כ דף קי"ז איכא כמה אוקימתי מאי הוי מבוי מפולש ואיזהו אינו מפולש ואסיק רב אשי שלש מחיצות ולחי אחד זהו מבוי שאינו מפולש שלש מחיצות בלא לחי זהו מבוי מפולש:
אלא מן המנחה ולמעלה. הכי איתא בירושל׳ פ׳ כל כתבי והטעם שהתירו מן המנחה ולמעלה לפי שאז לא היו רגילין לדרוש וליכא תו ביטול בה"מ וכ"כ ביפה מראה. אבל בבבלי משמע דתיכף אחר אכילת שחרית מותר לקרות בהן דאיתא שם דף קט"ז ע׳ב בזמן בית המדרש אין קורין בהן אבל שלא בזמן בהמ"ד קורין בהן. ופרש"י שלא בזמן בהמ"ד לאחר אכילה לא דרשו. משום שכרות. ונ"ל דהבבלי וירושלמי ל"פ אהדדי זמן אכילת שחרית היה נמשך בימיהם עד שש ומחצה וזהו זמן מנחה גדולה:
שונין ודורשין. שונין פרש"י בגון מדרש שיר השירים וקהלת:
צריך דבר כו׳. פי׳ צריך לעיין בפסוק מביא ורואה בו. רש׳י שם:
שמסורגלין. ר"ל שנכתבין בשירטוט אפ"ה אסור לקרות בהן:
ברכות שכתבו כו׳. ר"ל מטבע הברכות שטבעו חכמים כגון י"ח ושאר ברכות. רש"י:
עניינות הרבה. ר "ל שכתוב בהן עניינות מפרשיות שהיו כותבין בקמיעין פסוקים ללחש כגון כל המחלה וכגון לא תירא מפחד לילה. רש׳יי פרק כ"כ:
כשורפי תורה. פרש"י לפי שלא יצילום בשבת מפני הדליקה והוי כשורפי תורה:
לבודקו. לידע אם אמת הדבר:
מפני מה אמרו לו. נ"ל שכצ"ל מ"מ א"ל. וקאי על רבי ישמעאל מ"מ אמר לו גדול עונה האחרון מן הראשון ומשני מפני עניינות של תורה שכתובין בהן ואסור לאבדן בידים והוא היה מאבד אותן בידים ולכן גדול עונש האחרון:
דתני רשב"י כו׳. בירושלמי פ׳ כ"כ איתא על הא דתני מפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בהמ"ד. הדא אמרה שהמשנה קודם למקרא. פי׳ הואיל שאסרו לקרות בכתובים משום ביטול בהמ"ד ש"מ דמשנה עדיף ממקרא. ודא מסייע לההיא דתני רשב"י העוסק במקרא מדה ואינה מדה כו׳ עכ"ל הירושלמי ולפ"ז יובן הלכה זו וקא אריש פרקין בהלכה ב׳ דקתני ומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בהמ"ד ע"ז קתני דתני ר"ש בן יוחאי כו׳ והיינו ממש כשיטת הירושלמי:
על מנת שקרא ושנה. הנהו ד׳ תיבות ליתא בירושלמי ואפשר ליישב דאיתא לקמן בהלכה ט' ולא שיהא דולג כו׳. והיינו דקתני כאן אע"פ דאמרי׳ העוסק בש"ס אין מדה גדולה מזו אבל בתנאי ע"מ שקרא ושנה תחלה אבל לא שידלג במקרא ובמשנה כדי לבוא לש"ס וכדלקמן בהלכה ט':
לעולם הוי רץ למשנה. הלכה זו מבואר במס׳ ב"מ דף לג ובירושלמי פרק כ"כ. ויען דלישנא של הלכה זו היא ממש כלשון הירושלמי אלא שיש בה איזה טעיות לכן אציגה לשון הירושלמי ופי׳. והכי איתא שם לעולם הוי רץ למשנה יותר מהש"ס דר"י בר אבין אמר עד שלא שיקע רבי בו רוב משניות אבל שיקע בו רבי רוב משניות לעולם הוי רץ לש"ס יותר מן המשנה עכ"ל. והנה בירושלמי איכא נמי ט"ס בסיום הלכה צ"ל לעולם הוי רץ למשנה יותר מן הש"ס. וה"פ הא דקתני העוסק בש"ס אין לך מדה גדולה מזו מייד קודם שקבע רבי רוב הלכות במשנתו. אבל בתר שקבע רבי רוב משנתו כלומר לאחר שסידר המשנה אמרו הוי רץ למשנה יותר מהש"ס ובמס' ב"מ משני הש"ס בענין אחר וע"ש אמנם הכוונה אחת היא אלא שיש בהן שינוי לשון:
כקונדיטין. יין ודבש ופלפלין ומצעו לשון זה כמה פעמים במדרשות:
בלא הש"ס לעולם. דכולהו איתנהו ביה דבלולה במקרא ומשנה כדאיתא בסנהדרין דף כ"ה:
ועוד נמשלה התורה כו׳. כל זה איתא בילקוט פ׳ יתרו ושיר השירים וכן דרך המדרשים להביא על ענין אחד כמה משלים כדי לחזק הענין:
אבל אשרי אדם. ר"ל באמת ומצינו לשון זה כמה פעמים בש"ס:
ולא שיהא דולג. ר"ל שידלג במקרא ובמשנה ולא ילמדנה על נכון רק כדי לבוא לש"ס דא"כ מאימהני ליה הש"ס אלא ילמד בתחלה מקרא ומשנה על נכון ואח"כ יבוא לש"ס. וזהו שסיים על מנת שילמוד מקרא וכו׳. והרא"ש סוף פרק ב׳ דב"מ הביא הלכה זו בשם מדרש וגם התי"ט בהקדמה שלו לספר פלפלא חריפתא הביאה בשם מסכת סופרים ופירשה בשני אופנים וע"ש:
חמר ספן קדר כו׳. הלכה זאת איתא במשנה דסוף מסכת קדושין אמנם בירושלמי הוסיף בה דברים והלכה זו היא כלישנא דירושלמי. והטעם שלא ילמד את בנו חמר ספן כו׳ מפורש במשנה שם שאומנותן אומנות לסטים. פרש"י כשלנין בדרכים הם נכנסין ולוקטים עצים מן הכרמים ופירות ועוד שנשכרין לאחר ומעבירין על תנאם:
Donkey driver, sailor, potter, etc.: This law appears in the Mishnah at the end of Tractate Kiddushin, but the Jerusalem Talmud adds further explanations, and the phrasing of this law here aligns with the Jerusalem Talmud. The reason one should not teach their son to be a donkey driver, sailor, etc., is explained in the Mishnah there: these professions often lead to theft. Rashi explains that when they travel on the roads, they take wood from vineyards and fruits. Additionally, they are sometimes hired by others and do not fulfil the conditions of their contracts.
קדר. פי׳ בעל קדרות שמוליך ממקום למקום:
Potter: This refers to someone who carries pottery from place to place.
והספנים רובן חסידים. וקשה דת"ק דר"י אמר דאומניתן לסטות ור"י אמר משמו דרובן חסידים. וראיתי במהרש"א בח"א שכתב באמת לפרש"י צריכין לומר דר"י שאמר משמו פליג על ת"ק וכתב עוד ולולא פירושו נראה דחמר גמל ספן לאו משום גזילה הוא אלא משום שמלאכתן בדרכים רחוקים חוץ מביתם והטעם שאומנותן אומנות לסטים לא קאי אלא על ארועה וחנוני ברועה שמרעה בשדות אחרים וחנוני שמלומד באונאה שמטיל מים ביין וצרורות בחטים והשתא ר"י משמו לא פליג ומלתא באנפי נפשה היא עכ"ל. ודע שחסר כאן בבא אחד דבמשנה קחשיב ברישא נמי גמל והכא לא קחשיב וכן בסיפא קתני והגמלין רובם כשירים והכא לא קתני. וטעם דרוב גמלין כשירים פרש"י לפי שהולכים במקום גדודי חיות ולסטים יראים לנפשם ומשברין לבם למקום והספנים שפורשין למקום סכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלים:
Most sailors are pious: There is a difficulty here, as the first Tanna (Tannaitic authority) states that their professions lead to theft, yet Rabbi Yehudah says in the name of Rabbi Meir that most sailors are pious. I saw in the Maharsha in Chiddushei Aggadot that he writes, according to Rashi, we must say that Rabbi Yehudah, quoting Rabbi Meir, disagrees with the first Tanna. He adds: "Without Rashi's explanation, it would seem that donkey drivers, camel drivers, and sailors are not associated with theft, but rather their work takes them on long journeys far from home. The statement that their profession involves theft applies only to shepherds and shopkeepers—a shepherd grazes flocks in others' fields, and a shopkeeper is accustomed to deceit, such as diluting wine with water or mixing pebbles with grain. Thus, Rabbi Yehudah’s statement does not contradict the first Tanna but stands as its own matter." End of his words. Note that a clause is missing here—since in the Mishnah, the list begins with "camel driver," but this is not mentioned here. Additionally, the Mishnah concludes that most camel drivers are upright, but this is not stated here. Rashi explains that most camel drivers are upright because they travel in dangerous places with wild animals and robbers, which makes them fear for their lives and turn their hearts to God. Similarly, sailors face danger when traveling far and live in constant fear, more so than camel drivers.
טוב שברופאים לגיהנם. פרש"י שאינו מתירא מן החולי ואינו משבר לבו למקום ופעמים שהורג נפשות ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא:
The best of doctors goes to Gehinnom (purgatory): Rashi explains this is because they are not afraid of illness and do not humble themselves before God. Sometimes, they may cause death, or they may have the means to heal a poor person but refuse to treat them.
והכשר שבטבחים כו'. פרש"י ספיקי טריפות באות לידו וחס על ממונו ומאכילן ובתי"ט כתב לפי שטבח הוא אכזרי והיא מדת עמלק:
The most upright of butchers: Rashi explains that butchers often encounter cases of questionable "treif" (non-kosher meat due to defects). To protect their financial interests, they may sell it regardless. The Tosefot Yom Tov adds that butchers are often cruel, which aligns with the trait of Amalek.
רוב ממזרים פקחים. פי' ביפ"מ שדומין לאביהם שהם בעלי ערמות לפתות הנשים ולהסתיר מעשיהם מבני אדם:
Most mamzerim (children born from forbidden relationships) are clever: The Tosafot Yom Tov explains that this is because they resemble their fathers, who were cunning in seducing women and concealing their actions from others.
רובן של עבדים נאים. כתב ביפ"מ שצ"ל גאים וטעמא דאין הגיאות נמצא אלא בביזוי משפחה:
Most slaves are attractive: The Tosafot Yom Tov writes that this should read "arrogant," explaining that arrogance often arises from a degraded family background.
ביישנין. פי׳ הי"מ שהן מיוחסין ולכן הן ביישנים דומין לאביהם:
Bashful people: The Tosafot Yom Tov explains that these are people of distinguished lineage, and therefore, they are bashful, resembling their ancestors.
דומין לאחי האם. כתב היפ"מ יתכן דזהו לפי שאשה אוהבת אותם ולעולם מחשבתה בהם וכשדמיונה בהם בשעת תשמיש ידמה הוולד להם שציורה פועל בו כמ"ש הטבעיים:
They resemble the mother’s brothers The Tosafot Yom Tov suggests that this is because a woman loves her brothers, and her thoughts are often focused on them. During intimacy, if her imagination is occupied with them, the child will resemble them. This aligns with natural philosophy, which states that imagery during conception influences the child.
דתני רשב"י. נ"ל שצ"ל תני רשב"י הכשר שבעובדי כוכבים כו׳ וכתב היפ"מ נ"מ שאין להאמין בו. והא דקתני בשעת מלחמה נ"ל דאז צריך ליזהר עצמו ביותר שיוכל ליתן אמתלא לדבריו שכוונתו היה להרוג אחד מהשונאים. אכן ברש"י פ׳ בשלח על הפסוק ויקר שש מאות רכב ובמכילתא הובא דברי ר"ש ולא כתב שם בשעת מלחמה. ואחרי כתבי מצאתי בספר בחיי על התורה שכתב כמו שפרשתי:
Rabbi Shimon bar Yochai taught: It seems this should read: "Rabbi Shimon bar Yochai taught: The most upright among idolaters..." The Tosafot Yom Tov comments that the practical implication is not to trust them. The mention of "during war" may mean that one must be especially cautious then, as the idolater can easily justify their actions by claiming they intended to harm an enemy. However, in Rashi’s commentary on the verse "And he harnessed his chariot" (Exodus 14:6) and the Mekhilta, Rabbi Shimon's statement does not mention "during war." After writing this, I found in the commentary of Rabbeinu Bachya on the Torah that he explains as I did.
הטוב שבנחשים כו׳. ונ"מ אע"פ שהוא בן תרבות אין לבטוח בזה וכן כשירהשבנשים אין להאמין בהן כדאשכחן בבנתה דרב נחמן בפרק השולח עיפ"מ:
The best of snakes: The practical implication is that even if it is a trained snake, one should not trust it. Similarly, even the most upright woman cannot be trusted, as seen with the daughter of Rav Nachman in Tractate Gittin (according to the Tosafot Yom Tov).
אשרי מי כו׳. כתב היפ"מ משום דקאמר בכמה מהכשרים שהן רעים קאמר דאשרי מי שעושה רצון המקום כי קשה למצא זה אי נמי לפי שאמר מן רעות הנשים אמר אשרי מי שעושה רצון המקום שניצל ממנה כאמור טוב לפני אלהים ימלט ממנה
Fortunate is one who fulfils the will of God: The Tosafot Yom Tov explains that this is stated because several "upright" individuals mentioned above are described negatively. It concludes by saying, "Fortunate is one who fulfils God’s will," as it is rare to find such a person. Alternatively, it may refer to those saved from the evil of women, as it says, "He who pleases God shall escape her" (Ecclesiastes 7:26).