עיני ה' אלהיך בה (אמרינן בר"ה י"ז) עתים לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהי' ישראל רשעים גמורים בר"ה ופסקו להן גשמים מועטים וכו' הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן. עתים לרעה כיצד הי' ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להן מרובין וכו' הקב"ה מורידן עליהן על הארץ שאינה צריכה להן ופרש"י ביערות ובמדברות. ונראה דזהו פירושא דקרא (איוב כ"ד) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו היינו צי' פי' מדבר גם חם היינו ימות החמה יגזלו מימי שלג שהיו ראוין לירד בימות הגשמים הטעם לזה שאול חטאו ושאול הוא לשון בקשה כלומר שמעיקרא בקשו על הגשמים בר"ה ופסקו להם גשמים ואח"כ חטאו ולכך מורידם הקב"ה במדבר ובימות החמה. ולעבדו בכל לבבכם בש"ס (תענית פ"ק) ולעבדו אמרינן מנ"ל דמדכר גשמים בתפלהומשני דתניא ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה איזהו עבודה שבלב זהו תפלה. וכתיב בתרי' ונתתי מטר ארצכם ולכאורה קשה אמאי קי לתפלה עבודה שבלב הא עיקר תפלה הוא בפה. ועוד כיון דכבר קבעה לתפלה על הגשמים בברכת השנים למה להו לתקן הזכרת גשמים ונראה דהטעם הוא דלא שייך לקרות עבודת המלך במי שבא להתחנן על עצמו לפני המלך ליתן לו מתנת חנם או לעשות לו איזה טובה ולומר על שעה זו שהוא מבקש זהו עבודת המלך רק שזהו נקרא עבודת עצמו אמנם אם מתאווה לעבוד עבודת המלך לאהבתו אותו ויש לו סיבות המניעות אותו מלעבוד עבודתו. ומבקש מהמלך להסיר ממנו סיבות המניעות בכדי שיהי' יכול לעבוד עבודת המלך כי חולת אהבת עבודת המלך בוערת בו לזה ראוי להקרא עבודת המלך ולפי זה כיון שכל תפלתינו שאנו מתפללין על בני חיי ומזוני אינו ראוי להיות שיהי' לשום הנאת הגוף והחומר כי לא לזה ברא אותנו רק החיוב הוא שיהי' עיקר כוונתינו בתפלה על בני חיי ומזוני בכדי שיסור מאתנו הסיבות המונעות אותנו לעבוד עבודתינו ושיהיה אהבת עבודת השם בוער בלבנו וכמ"ש דוד המלך ע"ה לא אמות כי אחי' ואספר מעשה יה לזה ראוי להקר' בתפלה עבודה שבלב כיון שכל עיקר התפלה הוא בשביל שמתאוה בלבו לעבוד עבודת השם וזה כוונת חז"ל (ברכות ד') כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא מ"ט אילימא משום דאתי בא"ב נימא תמניא אפי או משום דאית בי' פותח את ידיך נימא הלל הגדול אלא משום דאית בי' תרתי. וכבר תמהו בזה מדוע בהנהו תרתי יזכה לחיי עוה"ב. ונראה דהנה במזמור זה אין בו שום בקשת צרכיו רק שבחי הבורא ית"ש ואמר פותח את ידיך שעם גודל רוממותו משגיח בשפלי שפלים עד שמשביע לכל חי מקרני ראמים עד ביצי כינים לגודל טובו. וכמאמרם ז"ל סוף קדושין ראית מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסין שלא בצער ואני נבראתי לשמש את קוני וכו' ואילו לא הרעונו מעשינו וקפחנו פרנסתינו לא היינו צריכין לתפלה בבקשת צרכינו כי הוא טוב ומטיב לפרנס אפי' בע"ת השפלים דק מפני שהרעותי מעשי וקפחתי פרנסתי צריכין אנו לתפלה למחול חטאינו ולזה נתקן לומר תהלה לדוד קודם תפלת ש"ע לעורר לבבינו שהקב"ה ברוב רחמיו עם גודל רוממותו משגיח גם על השפלים בבע"ח ואנחנו הצריכין תפלה ועבדות למלאות חסרונינו ע"כ מחמת הרעת מעשים הן. ועיקר התפלה הוא רק מחמת כפרת עוונות והחטאים וממילא כשיתכפרו החטאים יתמלא החסרון וגם מה שאנו מבקשין צרכינו אין העיקר מחמת שרצונינו שנהי' תמיד בשמחה וטוב לב כי לפעמים היסורין הם יותר טובים כממארם ז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין רק עיקר בקשת צרכינו הוא רק מחמת שהיסורין מעבירין לפעמים על דעת קונו לכך מבקשין על צרכינו בכדי שיהי' לבבינו פנוי מטרדת הזמן שלא יבטל אותנו מעבודת השי"ת ומתורתו. והנה מה שנסדר שבתי הבורא בתהלה לדוד בא"ב להורות שאין למלל ולספר שבחי הבורא יתברך אף אם כל הימים דיו. וידוע שא"א לדבר שום דיבור בלתי מהכ"ב אותיות ולכך נסדר באלפא ביתא לומר שאף אם נשבח השי"ת בכל השבחים שאפשר לשבח וע"כ הם תחת הכ"ב אותיות שבחו מי ימלל ומ"מ משגיח אף על השפלים שבעולם ואם אנכי מחוסר מהדברים הנצרכים לעבודת השי"ת ע"כ הרעותי מעשי ויתפלל על הרעת המעשים ואחר כוונת הלב הן הן הדברים כ"א יאמר בכוונה זו תהלה לדוד קודם התפלה בוודאי יפול עליו היראה והכנעה וישוב בלב שלם וכל בקשותיו על צרכיו לא יהי' כי אם על הכוונה הנ"ל למען יהי' מוכן לעבודת הבורא ואז בוודאי יהי' בן עוה"ב:

ומה דאמר בש"ס שם מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בו מפלתן של שונאי ישראל לכאורה תמוה. דמה נשתנה מזמור זה מכל המזמורים הנאמרים בא"ב שכתוב בהן נו"ן – ונראה דהנה חמש גאולות יש לישראל ד' גאולות מד' מלכיות ומלחמת גוג ומגוג קודם ביאת משיח וכנגדן אמר דוד חמשה ספרים בספר תהלים. וכל כפר מתחיל בגלות ומסיים בגאולה הספר הראשון מתחיל למה רגשו גוים. ומסיים ותציבני לפניך לעולם. השני מתחיל היתה לי דמעתי, ומסיים והי' שמו לעולם הספר השלישי מתחיל במאמר אסף כמעט נטיו רגלי. ומסיים אדני נשבעתי לדוד באמונתך וספר הרביעי מתחיל מאמר משה כי כלינו באפך ומסיים וקבצינו מן הגוים. וספר החמישי מתחיל נגד מלחמות גוג ומגוג ומסיים בתהלה לדוד על הגאולה השלימה ולזה אמר בכל המזמור לעולם ועד שלא יהי' אחריו קלקול וגם אמר יודוך ה' כל מעשיך כי אז נאמר ואשפוך רוחי על כל בשר אמן ב"ב וכיון שנאמר על גאולה העתידה שלא יהי' נפילה אחריה לכך לא נאמר נו"ן לרמז שלא יהי' אחר גאולה זו שום נפילה הנאמר בנו"ן והנה השפעת השי"ת מכונה בשם גשם כמאמר הפסוק בישעי' והוא כגשם לנו דכמו שהגשם צריך שיתעוררו העבים מלמטה ואח"כ מתמתקין בעבים דהינו שמקבל שפע רוחני למעלה ואז יכולין להרבות הארץ ולהולידה ולהצמיחה. תדע דממים של מטה אין הזרעים יכולין להתגדל כמבואר בראש השנה. כן א"א שיתעורר השפע בלי אתערותא דלתתא וכמו שהגשם הוא חיי הגופות כמו כן שפעהקב"ה הוא חיי הנשמות ולכך ממשיל שפע הקב"ה לגשם ואמרו חז"ל במדרש כשישראל עושין רצונו של מקום הגשם יורד מן השמים ואם לאו יורד מן הים. וידוע כשהשפע יורד, מן השמים משפיע לזרעים ע"י שפע קדוש עד שמוליד להאוכלין שפע קדושה משא"כ כשיורד מן הים בלבד שאין בהם שום שפע קדושה וידוע כשהקב"ה רוצה להשפיע מדת טובו לעולם אף שישראל עושין רצונו מ"מ צריך לזה מדת נצח וגבורה לנצח מדת הדין כי לעולם מדה"ד מקטרג כי אין צדיק וכו' ולזה קראו אותו גבורות גשמים ולזה מזכיר אותו בברכת אתה גבור שיש בו מדת גבורה ואח"כ שואלין על המטר ואומר שאם ח"ו חטאינו רבו כל כך עד שאין אנו ראוין ח"ו לגבורת גשמים מבקשין שעכ"פ לא יגרום חטאינו ממניעת המטר מכל וכל שלא והיה ח"ו כליה בעולם ולזה אמר שואלין מטר ולא אמר גבורות גשמים:

והנה בש"ס שם אמרו דמ"ט תני גבורות גשמים משום דכתיב מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה והקשו בתוס' שם דלתני כח גשמים או גדולות גשמים. ולענ"ד נראה ליישב דהנה לכאורה קשה להבין דמה נ"מ דהגשמים נקראין גבורות וגם מה ענין גבורה יש בהגשמים ונראה שרצה להורות לנו שלא נאמר שהגשמים באין בשיעור ובזמן שהיוצר הטביע בשעת בריאת העולם ונוכל לחשוב זמן הגשמים כחשבון הילוך החמה ולבנה והמזלות. ולזה אמר שאף שבאמת יכולין לחשוב זמן הגשמים כמ"ש רש"י בשבת גבי היודע לחשוב תקופות ומזלות מ"מ יש גשמים שאין באין לכי חשבון. כי יש ב' מיני גשמים גשמים שבאין מן הים וגשמים באין מן השמים כמש"ל וכמו שמחלק הש"ס גבי טל של ברכה וטל שאינו של ברכה ה"ל יש גשמי ברכה ושאינם של ברכה ואותן של ברכה יורדין מהשמים ושאינן של ברכה באין מהים. והנה הגשמים הבאין מהים הם עפ"י הילוך המזלות החמה אבל גשמי ברכות הבאין מהשמים הן באין מרצון הבורא ולא, עפ"י חשבון הילוך המזלות ולזה בא הכתוב לומר אין חקר כלומר שאין יכול לחקור זמנים עפ"י החקירה הטבעיית ויליף חקר חקר מבריאות בראשית וכמו שבריאת עולם נעשה ברצון השי"ת ולא בהכרת כמו כן הגשמים היורדין מן השמים אין יורדין רק ברצון ולא בהכרח וכבר כתבנו כשהקב"ה רוצה להשפיע מדת טובו בעולם בא ממדת נצח וגבורה כנ"ל ובזה מיושב קושיות התוס' דמש"ה לא נאמר לשון כח וגדולה דזה מורה על כח טבעי ולכן אמר לשון גבורה להורות שבא מרצונו עפ"י ניצוח מדת הדין:

ואספת דגנך בש"ס (ברכות ל"ה) אמרינן אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשות ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך וכבר תמה מהרש"א הא כתיב אצל והי' אם שמוע קרא זה ולפי ענ"ד נראה לפרש בזה דהעולם נידון אחר רובו וכשרובן צדיקים יש ברכה על כל העולם. ואפילו אותן שאין עושין רצונו של מקום נהנין מאותו ברכה וזהו כוונת הש"ס דהא דכתיב והי' אם שמוע היינו הרוב והא דכתוב ואספת דגנך היינו אפילו אותן שאינן עושין רצונו של מקום:

למען ירבו ימיכם בש"ס (ברכות ה') אמרינן אמרו לי' לר"י איכא סבי בבבל תמה אמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי לי' דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו הא דלא אמר שאר מצות ותורה נראה דס"ל כמ"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולמען יאריכון ימיך ליום שכולו ארוך אלא דלפ"ז תקשו קרא דלמען ירבו ימיכם על האדמה וזה ראי' למה שכתבנו בפ' תשא דהא דאמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו ליחיד שאין הקב"ה משדד המזל בשביל זכותי' דיחיד אבל לרבים הקב"ה משדד המזל בעבורם ואמנם ר' יוחנן הוכיח מקרא דאפילו בצבור ליכא שכר מצוה אלא בארץ ישראל דלמען ירבו ימיכם על האדמה כתיב דאף דכתיב בלשון רבים ימיכם, אפילו הכי כתיב על האדמה דוקא. ולכן הוצרך לו לומר דבתי כנסיות כארץ ישראל דמיא ועוד תפלה חשובה מכל המצות כמאמרם משה לא נענה אלא בתפלה: