את מחתות החטאים. בש"ס (ברכות י"א) איתא הנהו בריוני דהוי בשובבותי' דר' מאיר דהוי מצערי לי' ובעי רחמי עלייהו דלימתו א"ל ברורי' דביתהו מאי דעתך דכתיב יתמו חטאים מן הארץ מי כתיב חוטאים חטאים כתוב. ועוד שפיל לסיפא דקרא ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלייהו דליהדרו בתשובה. וזה תמוה מאוד כמו שתמהו המהרש"א והרי"ף דמאי קאמר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב הא כמעט בכל המקומות כתיב חטאים ופירושו חוטאים ומקרא מלא דיבר הכתוב את מחתות החטאים האלה חטאים תרדף רעה ועוד הלא בכמה מקומות שקילל דוד את שונאיו יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה וכיוצא בזה הרבה. ועוד קשה פרש"י שכתב וז"ל חטאים כתיב קרי בי' חוטאים ולפ"ז קשה א"כ הוא מסייע לר"מ ועוד הקשה המהרש"א דבשלמא אדם המבקש רחמים על עצמו להחזירו בתשובה ניחא. דאע"ג דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והרי אמרו הבא לטהר מסייעין לו וכיון שמבקש רחמים על עצמו להחזירו בתשובה הרי הוא כבא לטהר אבל לבקש רחמים על חבירו להחזירו בתשובה קשה מה מועיל בקשתו הא הכל בידי שמים חוץ וכו' ולתרץ כ"ז נראה דהנה הרמב"ן בפ' תולדות בפסוק כי ציד בפיו כתב וז"ל כי היא מליצה כי עשו צד בפיו אביו יכנה האיש במעשהו ותדירתו וכמוהו. והכוונה כי המקרה המתדבקת עם העצם עד שלא תפרד ממנו בשום פעם גם המקרה יקרא בשם עצם. ולכן דוד קרא את עצמו בשם תפלה כמו שאמר ואני תפלה. וכן נאמר וכל עולה קפצה פיה ולא נאמר עושי עול ומכנה לאיש בשם עולה. ולפ"ז א"ש דבאמת הא דכתיב בקרא על חוטאים חטאים שהרי ע"פ דקדוק צריך לכתוב חוטאים כגון חטאים תרדף רעה הוא על כוונה זו שהכתוב אינו מקלל כ"א לחטאים פי' אותן שא"א שוב להחטא להפרד ממני. והיינו אותן שמונעין מהם דרכי התשובה ושוב א"א להפרד ממנו בשום אופן. והחטא נתעצם בו מאד עד שנקראין חטאים ולא חוטאין ולכך מקללן ואמר חטאים תרדף רעה יתמו חטאים. ולזה כשביקש ר"מ על הנהו בריוני דלימתו ובדיוני את עתובריוני נקראין אותן שלא הושרשו בחטא שהם לא נקראים אפילו רשעים ולא מינים רק בשם בריוני שפיר אמרה לו ברוריא מי כתיב חוטאים. פי' וכי קלל דוד אותן אשר לא נוכל לכנות בשם חטאים הלא דוד לא קלל רק אותן שמכונים בשם חטאים פי' אותן שהחטא כבר עצמיות בהם וא"א להפרד מהן והן אותן שמונעין מהם דרכי התשובה הן ראוין לקללה משא"כ אותן שמכונים בשם חוטאים שהחטא אינו בהם עצמיות רק במקרה שאפשר להם עדיין בתשובה אלו אסור לקלל דאימר ישובו עדיין וזהו ג"כ פרש"י שפירש קרי בי' חוטאים פי' דרש"י נשמר שלא נאמר דהכוונה כמו שמפרשין העולם דהיינו שגוף העוונות יתמו. ובזה מיאן רש"י משום קושיות מהרש"א דזה א"א לבקש על חבירו כלל. לזה כרש"י קרי בי' חוטאים שהכוונה בכתוב על החוטאים המכונים חטאים. ולכך הקרי חוטאים והכתיב חטאים שאם הי' הקרי ג"כ חטאים היה אפשר לטעות דקאי על עצם החטא אבל עכשיו ניכר שקאי על החוטאים שראוי לכנותן בשם חטאים. והא דאמר ורשעים עוד אינם פי' כי רשעים נקראים אפי' אם לא עבר רק עבירה אחת יכולין לקרותו רשע שאפי' המזלזל בנטילת ידים נקרא רשע. ומבואר בכתבי האר"י ז"ל בקרא דהנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את פי' כשיש רשעים גמורים שמתגברין כח הטומאה בארץ אז לפעמים גם הצדיק נכשל ומצינו דאפי' באמוראים דר' יוחנן הוי יתיב אשערי טבילה ואמר דמיין עלי כי קאקי חיורא. כי מחמת שנתבטל ממנו תאוות היצה"ר והי' במדרגת הרוחניות לא הי' לו השגה כלל בגשמיות ומסתמא הי' אברהם באלף דרגות יותר עד שנשלם ממנו השגת דברים גשמיים. אמנם בבואו למצרים ששם מקום מזוהם וטומאה אין חקר עד שאברהם ג"כ נפל מקצת ממדרגותו ונשקע קצת בדברים גשמיים ולכן אמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. מה שלא הי' לו ידיעה מזה מקודם ומזה נתברר לו שהמקום הוא מקום טומאה וזוהמא עד שאני חושש מפני גודל הטומאה שאני מרגיש בכאן שיהרגו אותי על דבר אשתי. ולזה שפיר כיון דיתמו חטאים שהן בתוקף הזוהמא המונעין הרשעים מלעשות חשובה וממילא הרשעים עוד אינם כי בהתמעט הזוהמא יש מקום שיתנו הרשעים לב לשוב בתשובה. אמנם הא דבאמת בעי ר"מ לבסוף רחמים כי היכי דלהדרו בתשובה קשה קושיות מהרש"א דהא אינו מועיל תפלת אחרים שישוב בתשובה. ונראה דהנה ביומא אמרינן גדול תשובה שמביא רפואה לעולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה שענין רפואה הוא קשה. ולהבין הכוונה נראה דהנה בעל העקידה כתב בטעם הגורל דלהשם ולעזאזל דהרמב"ם כתב דטבע בני אדם משתנים יש שהוא קל לפעמים לכעוס או שהוא מרובה בתאוה. ויש שבטבעו אין לו תאווה ואינו נוח לכעוס וכיוצא באלו הרבה ולפום צערא אגרא וכן הוא בהעונש. ולזה הי' הגורל כעין התנצלות על החטא שכך עלה בגורלו ולזה עיקר מה שאינו שב בתשובה דנהי בשעת עבירה היה מנוצח מהטבע מ"מ הי' לו לשוב ולזה אמר שפיר גדולה תשובה שמביא רפואה פי' שאם עשה תשובה על החטא שעשה מחמת ניצוח טבעו מרפאו הקב"ה שוב מטבעו ולזה אמר שפיר ארפא משובתם אוהבם נדבה דכיון שנתרפא מטבעו הרע ממילא האהבה הוא רק בנדבה מאתו יתברך וזה ענין ההבדל בין חוטאים לחטאים כי חוטאים מורה על שהוא פועל החטא כי חוטא על משקל פועל וחטאים מורה על שרשו שהוא תכונה רעה בנפש כאלו הוא נעדר הפועל ולזה אמרו מי כתיב חוטאים חטאים כתוב וזה אין שייך לומר שיבקש רחמים על אותן שימותו וע"כ הבקשה כמו שפרש"י שיכלה היצה"ר מהם ושיתרפא התכונה רעה מהם וזה אמרה דביתהו כיון שלא קילל דוד רק אותן החוטאים ברוע בחירתם משא"כ אותן החוטאים מצד רוע חומרם אדרבא אבקש רחמים עליהם שיתרפאו מהם א"כ אין לבקש רחמים על אנשים פרטים שימותו דדלמא חוטאים מצד רוע חומרם ולו נתכנו עלילות: