ותצילני מזו ומכיוצא בה כו׳. ר״ל מן האור הזה ומן כיוצא בה לפי שבימיהם היה ניסק המרחץ והאור עובר תחתיו ובירושלמי פ׳ הרואה גרסי' בהדיא ותצילני מן האור הזה:

פרקסו התחתונה. בערוך מפרש שהוא לבוש התחתון וע׳ מ״ש מזה במס׳ שמחות פ' ט':

וכן לענין תפילין. איפכא ה"ל למימר ברישא ה"ל לאשמעי׳ גבי תפילין והדר הל״ל וכן לענין חליצת המנעלים והכי איתא במסכת שבת דילפי׳ קשירת וחליצת מנעלים מתפילין ובתפילין ילפי׳ מקרא דכתיב והיו לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך וכשהוא חולץ חולץ ש״ר תחלה דכתיב ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים:

אינו מתעמל כו׳ במסכת שבת דף קמ״ז איתא הכי סכין ומשמשין בבני מעים אבל לא מתעמלין ולא מתגררין פרש״י סכין שמן בשבת ומשמשין ביד על הגוף להנאה בשבת אבל לא מתעמלין לשפשף בכח ולא מתגררין במגירה דהוי עובדא דחול והרמב״ם פכ״א מהל' שבת כתב שעושה כן כדי ליגע ולהזיע ודבר זה אסור בשבת ע״כ. ועפ"ז נראה דגרסי הכא אינו מתעמל ואינו מתגרר. אבל יש לדקדק למה יהא אסור בשלמא במתני׳ מיירי בשבת אבל ברייתא דהכא דוחק לומר דמיירי בשבת הא סתמא קאמר משמע אפי' בחול ולמה יהא אסור ואדרבה מדברי הרמב״ם בהלכות דעות כתב שהיו עושין כן במרחץ כדי להזיע. ואפשר דכוונת הברייתא דהכא לומר שלא יעשה כן בפני כל אלא בחדר הפנימי.

**ואינו משתבר על השיש.**גירסא דהכא אין לה שחר ובס׳ אגודה גרס ואינו משתין על השיש וגם לגירסת האגודה צריכין להבין מאי טעמא ונ״ל דכוונת הברייתא שלא ישתין במקום שעומד על השיש לעיני כל שזהו מעשה בהמה אלא אע״פ שהוא עומד במרחץ ילך באחד הזויות וישתין מים והא דקתני בתר הכי מעשה ברשב״ג כו׳ ה״פ אע״פ שהיה חלש והיה קשה לו לילך ממקומו למקום מוצנע אפ״ה חלפו לו מן השיש ר״ל הוליכו אותו מן השיש ולא קבל כלומר שלא קבל מעבדיו להשתין על השיש ובאגודה לא גרס כלל הך מעשה דרשב״ג:

וי״א פסול לעדות. זהו לא קאי רק על האוכל בשוק והכי איתא בהדיא בקדושין וקי״ל הלכה כי״א וכן פסק הרמב״ם פי״א מהלכות עדות ובש"ע ח״מ סי׳ ל״ד:

בית הכסא כו׳. בספר אגודה גרס הכי בית הכסא נותן מקום זה שיוצא לזה שנכנס בית המרחץ נותן מקום זה שנכנס לזה שיוצא וכצ״ל הכי ונ״ל לפרש דה"פ אם בא אחד לבה"כ ומצא שם אדם אחד שיושב בתוכו אותו שיושב צריך למהר עצמו כדי ליתן מקום לזה שנכנס לפי שאיסור הוא לעצור הנקבים גם יוכל לבוא לידי סכנה ובבית המרחץ הוי איפכא זהו שנכנס אל ימהר וימתין עד שגמר זה כל מעשה הרחיצה להשתטף עצמו תחלה בפושרין ואח״כ בצונן לפי שאם יצא ועדיין הוא מזיעה סכנה היא לאדם:

ולא ירוק. לפי שהיה המרחץ מרוצף באבני שיש כדמשמע לעיל ואם ירוק עליו נוח לאדם לחלוק וליפול על האבנים והיינו הסכנה. ובפני חבירו אסור בכל מקום לרוק:

ושל בית המרחץ כו׳. ר׳׳ל אם צריך הוא לומר הלכה כדי לפרושי מאיסורא מותר לאומרו בבית הכסא ובית המרחץ אע״ג דקי״ל אסור לאומרו דברים של קודש בבית המרחץ אבל כשצריך לומר לאפרושי מאיסורא מותר כדאיתא במסכת שבת גבי ר״מ שהיה רבי אומר לו כמה דינים שאין סכין ואין מדיחין בשבת בנית המרחץ [וע׳ ירושלמי פ״ג דשבת ופ״ג דע״ז ובהגר״א א״ח סי׳ פ״ה]:

אין שואל ומשיב במקום כו׳. כל הלכה זו עד ואל יניח כולו משובשת ובמסכת שבת גרסי׳ הכי מקום שבני אדם עומדין לבושין יש מקרא ותפלה ואצ״ל שאילת שלום כו׳ מקום שב״א עומדין ערומין ולבושין יש שם שאילת שלום ואין שם מקרא ותפלה כו׳ מקום שב״א עומדין ערומים אין שם שאילת שלום ואצ״ל מקרא ותפלה ופרש״י מרחצאות שלהן ג' חדרים היו לו פנימי להזיע ולשתטף ושם עומדים ערומים אמצעי שיורד לתוכו מן המרחץ ערום ולובש חלוקו והיינו עומדים ערומים ולבושים ואח״כ יוצא לחיצון וגומר לבישתו ונח שם וזהו עומדין לבושין עכ״ל ונ״ל שכצ״ל הכא:

ולא ישאל אדם שלום כו׳. לא ידעתי מהו הסכנה ונ״ל שט״ס הוא וכצ״ל מפני ששמו של הקב״ה שלום כדאיתא בהדיא במסכת שבת דף יו״ד:

דרוס ידך עלי כו׳. כל הלכה זו לא ידעתי לפרשה ובס׳ אגודה ובס׳ ר״ח פ׳ ד״א מביא נמי רוב דברי פרק זה והלכה זו לא גרס ליה:

והקורא שתי פעמים. נ״ל שכצ״ל והרוחץ שתי פעמים [אבל במס' כלה רבתי הגירסא הקורא שמע]:

המתכסה בטלית כו'. ר״ל ששוהה שם אחר שהוא לבוש ועומד במקום שמזיע גוזל הרבים וכמ״ש הרמב״ם פ״ג מהלכות דעות אחר שיזיע גופו ישתטף ויצא וא״כ זהו העומד אחר שהוא לבוש במקום שמזיע גוזל הרבים שהיה אפשר ליכנס אחר במקום המזיע והוא מונע אותו שלא להנאתו מש״ה גוזל את הרבים. וכן הטעם הרוחץ בצונן ומשתטף בפושרין לפי שדרכן היה לרחוץ בפושרין ואח״כ בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן כמ״ש הרמב״ם בהלכות דיעות ואז הוא רפואה לאדם אבל זהו שרוחץ תחלה בצונן ואח״כ משתטף בפושרין ואין לו בהם הנאה ומכלה המים הפושרין שלא להנאתו ומפסיד אותן הוי גוזל הרבים ואיידי דתני הכא גוזל הרבים מפרש מאי תקנתו של גוזל הרבים שיחפור בורות שיחין ומערות והטעם כדאיתא במסכת ביצה כדי שיהיו רבים נהנין מהן ואפשר שגם הנגזל יהנה ממנו והוי כמשיב את הגזילה לבעליהן: