Nachalat Ya'akov on Tractate Kallah Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כלה בלא ברכה. היינו ברכת חתנים אע"פ שכבר בירך ברכת אירוסין אפ"ה אסורה לבעלה עד שיברך ברכת חתנים בשעת החופה וכ"כ בטאה"ע סימן נ"ה וז"ל האשה משנתארסה אע"פ שהיא כא"א לחייב הבא עליה אינה חשובה כאשתו שהרי אסור לבוא עליה וכתב הב"י הטעם כדאיתא במס' כלה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה עכ"ל:
כנדה. לאו דוקא דהא נדה אסורה מדאורייתא וכלה בלא ברכה אינה אלא מדרבנן וכ"כ הבית שמואל בסימן נ"ה לשיטת הרמב"ם דכתב אירס וכנס לחופה ולא בירך ה"ז נשואה גמורה ובנדה פסק הרמב"ם דלא מהני חופה וכ"כ בשו"ע סימן ס' בשם הרמב"ם א"ו הא דקתני כנדה לאו דוקא. מיהו כתב הב"ש די"ל דרמב"ם סבר הא דקתני כלה בלא ברכה היינו חופה ונקרא על שם ברכה אבל הברכות אינן מעכבן:
מה נדה שלא טבלה כו'. הלשון דחוק דנדה היינו כל זמן שלא טבלה והיאך שייך לומר נדה שלא טבלה אסור כנדה דהיינו הך ואפשר ליישב ע"פ מ"ש תוס' במס' שבת דף י"ג בד"ה בימי ליבונך בשם ר"ת שהיו רגילין לטבול ב' טבילות אחת לסוף שבעה לראייתה שהיא טהורה מדאורייתא בהך טבילה ואחת בסוף ימי ליבון עכ"ל ולפ"ז יש ליישב הלשון מה נדה שלא טבלה ר"ל פעם שנית אע"פ שמדאורייתא טהורה אפ"ה אסורה לבעלה כנדה גמורה שלא טבלה כלל אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה. ולפ"ז מיושב נמי שמדמה לגמרי כנדה דהא נדה שלא טבלה שנית אינה אלא מדרבנן אף כלה בלא ברכה אסורה מדרבנן:
ויברכו את רבקה. במס' כתובות דף ז' ע"ב כתבו תוס' הא דילפינן ברכת חתנים מויברכו את רבקה אסמכתא היא דעשרה לא משתמע מהתם ולא איירי פשטא דקרא בברכת אירוסין:
ומנין שאפילו אלמנה כו'. גם בזה כתבו תוס' שם דאלמנה לאו דוקא דהא רות כשנשאת למחלון וכליון היתה עובדת כוכבים אלא כיון דבעולה הוי חשיב לה כאלמנה עכ"ל וגם בזה צ"ל דאסמכתא היא דהא בברכה זו שבירכו זקנים אינו מרומז ברכת אירוסין ונשואין וכ"כ הרי"ף בח"א:
אסורה כל שבעה. אע"פ שלא ראתה נדה אפ"ה אסורה כנדה דחיישינן שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחיפוהו ש"ז. והיינו כרב ושמואל במס' נדה דס"ה דאמרי הלכה בועל בעילת מצוה ופורש והכי קי"ל בשו"ע יו"ד סימן קצ"ג:
בבית אביה. אם כבר ראתה נדה בבית אביה אסורה לאחר בעילת מצוה דחיישינן שמא ראתה גם עתה אבל אם לא ראתה מעולם לא חיישינן. ונראה דר"י סבר כב"ש דאמר בנדה דף ס"ד ראתה בבית אביה בועל בעילת מצוה. ולפי גי' הס"א דגרסי עד יום שלישי היינו כדעת ב"ה שם בהגיע זמנה נותנין לה ד' לילות וזהו דקאמר עד יום ג' ויום ג' בכלל:
לשתות מיד הכלה. ר׳׳ל לקבל הכוס מידה כדי לחבבה על בעלה שאין עיניה צרה באורחין והשיב דאסור דהוי כאילו שותה מיד זונה:
כל בנות ישראל כו׳. ודרך ארץ הוא להושיט לאורחים בידים ולמה יהא אסור והשיב כל שאין התורה עוברת דרך פיו כלומר מי שאינו ת״ח אין בו ד״א כדאיתא בפ"ג דמס' אבות אם אין תורה אין ד"א כלומר שאינו יודע לשאת וליתן עם הבריות:
השותה בכלה. כלומר השותה מיד הכלה אע״פ שדעתו לחבבה על בעלה אפ"ה אין לו חלק לעוה"ב:
ועשאה כמין זמר. פרש"י בסנהדרין דף קא שקורא בניגון אחר שאינה נקוד בה ועשאה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו:
מביא מבול לעולם. ר"ל חטאו גדול כאילו מביא מבול לעולם ובמס׳ סנהדרין גרסינן מביא רעה לעולם. והטעם פשוט כיון שעיקר קיום העולם על התורה ועתה שהתורה עצמה מקטרגת בוודאי באה רעה לעולם חלילה:
בהלכות הפסח בפסח. במס׳ סנהדרין גרסינן ואם בעלי ש"ס הן יעסקו בהלכות פסח בפסח כו':
ודבר בעתו. נ״ל שכצ״ל שנאמר ודבר בעתו מה טוב ר"ל דבר בעתו הלכות פסח בפסח כו' מה טוב מביא לעולם:
המשגר כוס כו׳. אפשר דרבותא קמ"ל אפ"ה כוס של ברכה אסור שלא מדעת בעלה ומכ"ש בכוס שאינו של ברכה ועי' במס' ברכות דף נא דמשמע דצריך לשגר כוס של ברכה לאשתו אבל באחר שלא מדעת בעלה אסור:
שדעתו רבה עליו. כלומר שדעתו ומחשבתו רבה עליו למשוך אחריה להרגילה עליו ורבי הוסיף לומר שיצה"ר רבה עליו מתוך זה יסיתנו לדבר עברה: