Nachalat Ya'akov on Tractate Kallah Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולא היה נותן כו׳. שלא היה נותן כפי מה שאמדוהו ולא עביד כדבעי למעבד אבל חלילה לומר שלא היה נותן מתנות כלל וכן מוכח ממעשה שהביא:
והביא ספר תהלים. בספר מנורת המאור סימן ק"צ כתב בשם מס׳ כלה בזה הלשון והביאו לבית המדרש והביא תינוק וספר תהלים בידו והניחו לפניהם והיה קורא והולך עד שהגיע אצל הפסוק פזר נתן כו׳. ונ"ל מש״ה היה רוצה ר"ע שדוקא התינוק יקרא הפסוק ולמה לא הראה הוא בעצמו את הפסוק אלא שכוונת ר"ע היה להראות שע"י המעות שילם שכר מלמדים ללמוד עם התינוקות ומהממון הזה עשה את כל הכבוד הזה שזה ללמד בהן כל התינוקות כדי שיהא ר"ט שמח על שמעותיו הצליחו ועשה פרי למעלה ושורש למטה כדי שיתן לב מכאן ולהבא לפזר ממונו לצדקה:
קציעות. תאנים ששטחן בשדה להתייבש:
הכהו מכה רבה. לפי שהאריס לא היה יודע שהוא ר׳ טרפון בעל השדה לפיכך הכהו:
וכ"כ למה. פירוש למה לא הגיד לאריס שהוא בעל השדה ומשני שלא רצה להשתמש בכתר תורה. וקשה דאף אם לא היה ר"ט ת״ח כיון שהוא בעל השדה היה מניח לו וא"כ לא היה משתמש בכתרה של תורה ואפשר ליישב דהאריס גופא לא היה יודע שהשדה הוא של ר"ט שהושכר ע"י אריס אחר לעשות היום בשדה זו ואילו היה אומר לו שהוא בעל השדה לא היה הפועל מאמינו והיה מוכרח לומר לו שהוא ר"ט וא"כ היה מניחו בשביל כבוד תורתו אף שלא היה בעל השדה וא"כ היה משתמש בכתרה של תורה ומש"ה שתק ובמס׳ נדרים ס"ב ע"ב הובא מעשה זו קצת בע"א וע"ש:
אלו הן חפצי אשתו. קאי אדלעיל דקתני מה יעשה אדם ויהיו בנים עשירים יעשה חפצי אשתו וחפצי שמים והיה מפרש לעיל מהו חפצי שמים והשתא הדר לפרושי ואלו הן חפצי אשתו:
יפתה אותה. כלומר שיפייס אותה תחלה בדברי ריצוי קודם תשמיש כדי שלא תהא מחשבתה על אחר:
ישמחנה בשעת כו׳. פי׳ הב"י באה"ע סימן כ"ה אם רואה שהיא מתאוה לו יוסיף לה על עונתה וזהו ישמחנה בדבר מצוה:
ימשמש במעשיו. בעירובין דף י"ג ע"ב פרש"י ימשמש במעשיו כגון אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד שהרי שכרה עתיד לבוא ואם באתה לידו עבירה יחשב שכרה שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד לפרע ממנו:
אין ת"ח רשאי כו׳. לכאורה נראה דתיבת למשמש במעשיו מיותרים דמה"ת לומר שאין ת"ח רשאי למשמש במעשיו ובאמת בגמרא דבבא בתרא ל"ג ליה אלא אין ת"ח רשאי ליתן מעותיו לצדקה אלא אם כן ממונה עליו כו׳:
מעות פורים כו׳. הכי איתא במס׳ ע"ז ופרש"י מעות פורים שגביתי מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים ותנן אין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו. נתחלפו לי במעות של צדקה וסבור הייתי שהן של צדקה וחלקתי לעניים שלא לסעודת פורים ואני פרעתי משלי של פורים. ל"א מעות שלי לסעודת פורים נתחלפה לי במעות של צדקה וסבור הייתי שהן של צדקה וחלקתים לעניים ולא חזרתי ליפרע מארנקי של צדקה עכ"ל:
שמא נתחייבתי מיתה לשמים. במס׳ ע"ז לא גרסי ליה ונ"ל ליישב גי׳ דהכא ע"פ מה שפי׳ הרב מהר״ם אלשיך על המתני' עבירה גוררת עבירה לפי שמכל מצוה נברא מלאך טוב ומכל עבירה שאדם עושה נברא מלאך משחית ומקטרג וזהו מסיתו לבוא לידי עבירה אחרת וא"כ כשעשה אדם עבירה בשוגג מסתמא כבר עשה עבירה כזו שהיה מסיתו לזו משו"ה היה מתירא רחב"ת שמא נתחייבתי מיתה לשמים שכבר עשיתי חטא כזה ועי"כ באתי לידי כך שנתחלפו לי:
אתה הוא שגזרו כו׳. שהיה סבור שהוא אדם אחר שנגזר עליו לפי שהאש היה מתרחק ממנו לפיכך שאל אתה הוא שגזרו עליך כו׳:
קום לך. נ״ל שהקסטינר אמר כן לר״ח שיברח וינצל מן המיתה אע"פ שעי״כ אפשר שהמלכות יהרוג הקסטינר ע"ז אמר וכל מה שהמלכות רוצה לעשות עמי יעשה:
אלא סוף המקום כו׳. כי כן המדה וכן מצינו בפרעה אע"פ שאמר הקב"ה לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ להם אפ״ה נענש פרעה דמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב וה״נ אע״פ שנגזר עליו מיתה מן השמים אפ"ה המקום יפרע דמי מקסטינר:
ונפל על פניו. כלומר שנפל על פניו לתוך האש:
וכיון אבד. נ"ל דהאי תיבת כיון פירושו מהרה ר"ל שנשרף מהרה כמו יעשנה בדפוס ויקבענה כיון במס׳ פסחים דף ל"ז ע"א וכמו ואחד פותח כיון במס׳ תמיד פ"ג משנה ו':
מיד יצאה בת קול כו׳. לפי הגירסא דהכא לא ידעינן על מה ולמה זכה הקסטינר לחיי עולם הבא ואי משום שהפיל עצמו לאש מאי קעביד אדרבה לכאורה הוי כמאבד עצמו לדעת דאפילו ב"נ מצווין על חובל בעצמו. אכן מבואר יותר במס׳ ע"ז דשם איתא שהקסטינר הרבה בשלהבת כדי שר"ח ב"ת ישרף מהרה ולא יהיה מעונה ביסורין כל כך והתנה עמו מתחלה שאם ירבה בשלהבת יביאהו לחיי עוה"ב ור"ח הבטיח לו שיביאנו לחיי עוה"ב וא"כ א"ש שיצא ב"ק ואמר ר"ח וקסטנירו מזומנין לחיי עוה"ב לאשמעינן דגדולים צדיקים במיתתן שהם גוזרין גזירה והקב"ה מקיימם ע"ד שנאמר ותגזר אומר ויקם לך:
הנותן שלום לרבו. פי' שנותן לו שלום כשאר כל אדם ואינו אומר לו שלום עליך רבי ומורי. רש״י במס׳ ברכות דף כ"ז:
שהאיר עיניו במשנתו. פרש"י בב"מ דף ל"ג שהודיע לו טעם משנה אחת שלא הבין מתחלה:
ואם היה סומא. פי׳ אם היה רבו סומא לא יאמר לו שקעה חמה שהוא קצת גנאי לרבו שהוא צריך להודיע לו ששקעה חמה נשמע מיניה שהוא סומא או הלשון שקעה חמה משמע נמי ששקעה מאור עיניו שמאור עיניו של אדם דומה לחמה וא"כ נראה שקורא לרבו סומא אלא יאמר לו סליק תפלתך שיחלץ התפילין וממילא יבין ששקעה החמה דקי"ל לילה לאו זמן תפילין הוא: סליק מסכת כלה. בעזרת האל נורא עלילה. והנערץ בסוד קדושים רבה. יחזקני לפרש מסכת דרך ארץ רבה.