Nachalat Ya'akov on Tractate Semachot Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אם היו אחרים עמו כו׳ ־ הלשון אינו מדוקדק דאם יש אחרים עמו למה צריך לסלקם לצד אחר אבל הרא"ש בפ"ק דמ"ק הביא ברייתא זו בלשון אמר וה׳׳ג שם אם היה בספינה מסלקו לצד אחר ויקרא וגי׳ זו ניחא יותר. וכיוצא בזה איתא במס׳ ברכות דף י"ד גבי החופר כוך למת ע"ש:
חייב בשבת. דהוי כמו אבילות אם אינו קורא ומשו"ה חייב בשבת:
אם יש תפלתו עליו כו׳. בספר קרבן נתנאל כתב הלכה זו וכתב שם שיש ט"ס בהלכה זו וכצ"ל אם היתה חבילתו עליו פטור מפני שזיקת שמירתו עליו ולא זיקת התפלה ופי' הוא ז"ל חבילתו היינו משאוי של עצמות נקרא חבילה ומשו"ה פטור שזיקת החבילה עליו לשמרם. ואם בשביל הנאת עצמו כו׳. במס׳ ברכות דף י"ח גרסינן הכי ואם מתיירא מפני הגנבים או ליסטים מותר. ונראה דגרסינן ואם בשביל הנאת עצמן כלומר בשביל הנאת העצמות:
כיוצא בו הגונב כו׳. בקצת ספרים כל זה אינו וכ"כ דמיותר שאין עניינו לכאן וכבר קתני לעיל נפ"ב ושם פרשתי:
דרך בזיון. כלומר שהוא בזיון למת ובברכות דף י׳׳ח ע"א גרסינן בהדיא הכי לא יהלך אדם בבה"ק ותפלין בראשו וס"ת בזרועו וקורא ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו:
העושה כוך בקבר. לפי שהיו להן מערות ובתוך המערות היו כוכין הרבה שהיו נותנין הארון לתוכו וזהו דקתני העושה כוך בקבר:
אלא פירש למקום כו'. לכאורה קשיא רישא אסיפא דרישא קתני לא יקרא ולא יתפלל והדר תני פירש למקום טהרה וקורא. אמנם כלשון הזה איתא נמי בברכות דף י"ד ע"ב החופר כוך למת בקבר פטור מק"ש כו׳ הגיע זמן המקרא עולה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל הא גופה קשיא רישא אמרת פטור וסיפא חייב ל"ק רשא בחד וסיפא בתרי פרש"י דה"ק ואם הם שנים מניח את חבירו חופר והוא עולה ומקיים מצות ק"ש ותפילין ומתפלל וחוזר למלאכה וחבירו יעלה ויניח הטפילין ויקרא ק"ש ומתפלל עכ"ל וא"כ ה"נ י"ל הכי רישא דקתני לא יקרא מיירי בחד וסיפא דקתני פירש למקום טהרה וקורא מיירי בתרי:
שהיה מקומו שאלו ט"ס הוא וכצ"ל אא"כ יודע שהיה מקומו שאול לו וכ"ה גי׳ הרמב"ן והטעם דאם היה המקום בשאלה אז לא קנה מקומו ומותר לקברו במקום אחר:
במכמורת. כצ"ל נותנו במהמורות וכ׳׳ה לשון הירושלמי פ"ק דמ"ק והוא בור עמוקה והוא לשון הפסוק בתהלים ק"מ במהמורות בל יקומו כ"כ בס׳ ק"נ:
הן באסטן. צ׳׳ל או באסטן והוא כמו דיסקיא שנותנין עצמות לתוכן:
אין מפנין כו׳. כל הלכה זו כתובה בירושלמי [פ"ב] דמ"ק רק התם הגירסא מבוררת קצת יותר וה׳׳ג שם אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מבזוי למכובד ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו ר"ל אם היה נקבר בקבר שאינו שלו ורוצין לקוברו עתה בתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר וכ"כ הטור סי׳ שס"ג:
רי"א כל הישן עמו בחייו כו׳. חסר כאן עיקר דברי ר׳ יהודה אכן גי׳ הרמב"ן היא כן תניא באבל רבתי [כ"ה לשון הטור אבל לשון הרמב"ן בתה"א אינו כן ועי׳ ב"י] אין קוברין ב׳ מתים זה בצד זה אא"כ היה דופן הקבר מפסיק ביניהן כו' ולא המת בצד עצמות ולא עצמות בצד המת ר' יהודה אומר האיש יקבר עם בתו הקטנה והאשה עם בנה הקטן ועם בן בנה הקטן זה הכלל כל שישן עמו בחייו נקבר עמו במותו. ע"כ לשון הרמב׳׳ן וכצ"ל הכא:
קבר שפינהו מותר בהנאה. נ"ל דגרסי׳ איפכא קבר שפינהו אסור בהנאה כוך שפינהו מותר בהנאה דקבר היינו קבר בנין שנבנית למעלה על הארץ וא"כ הוי בתלוש ומשו"ה אסור בהנאה אבל כוך היינו מחובר לקרקע ומותר בהנאה והכי מסקי׳ בפרק נגמר הדין דקרקע עולם אינה נאסרת וכ"כ הטור סי׳ שס"ד קבר אסור בהנאה ודוקא קבר של בנין אבל קרקע עולם של קבר אינה נאסרת כו׳ ואיזהו קרקע עולם כגון החופר כוך בסלע שהיא קרקע שלא נתלש ואינה נראה אלא העפר נקרא קרקע עולם עכ"ל והיינו כמ"ש:
קבר שעשאו לשם חי. ר"ל שעשה בחייו קבר שיקברהו לתוכו כשימות מותר בהנאה אבל לשם מת ר"ל שכבר מת אותו האדם שבנאו הקבר בשבילו ודעתו לקוברו עתה באותו קבר אסור בהנאה ועיין בסנהדרין דף מ"ח ע"ב:
המוציא נסרים לבה"ק. כצ"ל המוצא נסרים בבה"ק לא יזיזם ממקומן וכ"ה גי׳ הרמב"ן והטור סי׳ שס"ג וכתב הב"י הטעם שחיישי׳ שמא הוא ארון שפינה ואסור בהנאה משו"ה לא יזיזם ממקומן: