Nachalat Ya'akov on Tractate Soferim Chapter 11
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[מג׳ פסוקים. מפרש בגמ׳ מגילה דף כ"ד כנגד תנ"ך]:
ולא יקרא כו. הטעם שלא יטעה המתורגמן (מן) המתרגם ע"פ. רש"י במגילה דף כ"ג ע"ב וכל הלכה זו מפורש שם כמתניתין:
ובנביא ג׳. פרש"י אם ירצה ולא איכפת לן אם יטעה דלא נפקא מניה הוראה:
וכגון כה אמר ה' כו'. לשון וכגון ב"פ האחרונים אינו מדוקדק דהא חדא מלתא היא דהני תלתא פסוקי הוי ג׳ פרשיות וכתיבי בזא"ז ובאמת במסכת מגילה ליתא להאי לישגא אלא ה"ג שם כגון כה אמר ה׳ חנם נמכרתם כי כה אמר ה׳ מצרים ירד עמי בראשונה ועתה מה לי פה נאם ה׳. דשלשתן הם בענין אחד סמוכין להדדי רק שהמה ג' פרשיות ומש"ה קורא אחד אחד:
עיר שאין בה כו'. ר"ל שאין בכל היו"ד ב"א אלא א׳ היודע לקרות בתורה וכ"כ בטא"ח סימן קמ"ג בני הכנסת שאי להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב וחוזר ועומד וקורא ויושב אפילו ז"פ וכתב הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל דזהו לפי מנהג הראשון שהיה הראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה לכך צריך לישב כל פעם להכיר שהן שבעה אבל האי דנא שצריך לברך בכל פעם ברכה ראשונה ואחרונה כמו כהן שקורא במקום לוי א"צ לישב עכ"ל ועפ"ז יובן הלכה זו:
מדלגין בנביא. פרש׳"י במגילה מדלגין בנביא מפרשה לפרשה ואין מדלגין בתורה שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב והיינו כדעת ר"י לקמן:
לפי שגוללין כו׳. הגמרא דהכא ס"ל ה"ט דא"מ בתורה לפי שאין גוללין ס"ת ברבים שגנאי לציבור לעמוד שם בשתיקה והא דבנביא מדלגין אע"פ שצריך לעמוד בשתיקה מבואר במשנה דמיירי בכדי שלא יפסוק המתורגמן ובב' עניינים ואפ"ה מותר דלא חיישינן לטעות דלא נפקי מניה הוראה. אבל בתורה בחד עניינא מותר דלא שייך טעמא שלא יעמוד ולמטעי נמי לא חיישינן כיון דחד עניינא הוא אבל בתרי עניינא אסור בתורה אפילו בכדי שלא יפסוק המתורגמן דחייש לטעות כך היא מסקנת הש"ס במגילה וביומא פרק בא לו:
ר"י פתר לה כו׳. הלשון מגומגם קצת אכן הלכה זאת מבוארת יותר בירושלמי פ"ד דמגילה הלכה ה׳ וז"ל אין מדלגין בתורה. ר"י בשם ר"ל שאין גוללי' ס"ת ברבים. ר"י בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה א"ל כדי שישמעו ישראל על הסדר. והכי פירושו דר' יוסי מקשה על הא דקאמר הטעם משום שא"ג ס"ת ברבים הרי שהיתה הפרשה שצריך לדלגה קטנה ואין בה שהיי׳ בגלילה כלל ואפ"ה אסור דהא סתמא קתני אלא דס"ל לר"י הטעם שא"מ כדי שישמעו ישראל התורה על הסדר וכשהן דולגין אין לב השומע פנוי כ"כ ע"כ וזהו כפרש"י במתניתין. ומעתה הא דקתני הכא ר"י פתר לה ט"ס הוא וצ"ל הגע עצמך והי' הקושיא שהקשה בירושלמי. והא דקתני כדי שישמעו כו׳ תירוצא הוא כנ"ל בירושלמי:
והא תנינן כו׳. קושיא הוא דהכא קתני א"מ בתורה והא תנינן במסכת יומא שהכ"ג קורא פ' אחרי מות ואך בעשור שהוא בפרשת אמור והרי מדלג. ע"ז משני שניי׳ היא שהיא סדור' של עולם. ותיבת עולם ט"ס וצ"ל סידורו של יום וכיון שהוא מענין א׳ מותר לדלג והוי כפ׳ חדא:
ותדע לך כו׳. ר"ל בעשור לחודש הכתובה בפ׳ פינחס קורא כה"ג ע"פ כדמפרש במסכת יומא פרק בא לו ובעלמא קי"ל דאסור לקרות ע"פ אע"כ כיון שהכל הוא מע"א מותר לקרות ע"פ וה"נ מותר לדלג זע"ש ביומא למה קורא ע"פ:
ר׳ יוסי כו'. הלשון מגומגם ויש בה איזה טעות. אבל כל הלכה זו מבוארת יותר בירושלמי פ"ד דמסכת מגילה וה"ג שם רבי יוסי מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא בבליית׳ כד תהא חדא אורייתא תהא גולא אחורי פרוכתא. וכד אינון תרתי תהא מוביל חדא ומייתי חדא. וה"פ דר"י צוה לשמש הכנסת אס הוא קורא בתורה ואין לו אלא ספר א׳ והוא צריך לקרות בשני עניינים. תהא גולל אחורי פרוכתא ר"ל תהא גולל לפני הפרוכת ותקרא ואין אתה צריך להכניס׳ לתוך הארון ולהוציא שנית. וכד אינון תרתי. ר"ל כשיש ב׳ ס"ת תהא מוביל חדא ומייתא חדא. כלומר תכניס תחלה הראשונה לתוך הארון ואח"כ תוציא שנית ולא תוציא שני ס"ת כאחד עכ"ל הירושלמי. ומעתה ממילא יובנו הטעיות שנפלו בהלכה זו אבל האידנא לא עבדינן הכי אלא מוציאין שני ס"ת כאחד כמבואר בש"ע א"ח סי' קט"ז וע"ש במג"א:
עד היכא כו׳. נ"ל דקאי אדלעיל דקתני בענין אחד מותר לדלג בתורה וע"ז שואל הכא עד היכא מותר לדלג והשיב כגון פרשת יהוידע הכהן ר"ל כגון פרשה של כה"ג ביוה"כ שאין בה כדי שיפסק המתורגמן וא"כ ליכא טעמא משום טרחא דציבור וגם למטעי לא חיישי׳ כיון שהוא מענין אחד וכגון זה מותר לדלג וכן פרש"י במס' מגילה דפרשה של כ"ג ביה"כ אין בה כדי שיפסיק המתורגמן שהרי סמוכין הן. אכן הא דקתני הכא פרשת יהוידע הכהן הוא דחוק דהל"ל סתם פרשה של כס"ג ובירושלמי דמגילה כתוב נמי בלשון הזה ולא ראיתי לשום מפורש שהתעורר בזה. אבל בירושלמי פרק בא לו איתא נמי הלכה זו ולא כתוב שם האי לישנא. ואפשר לדחוק דקאי אהפטרה של פרשת שקלים במלכים ב׳ סי׳ י"א שמפטירין בתחלת הפסוק בן שבע שנים כו׳ והספרדים מתחילין בפסוק ויכרות יהוידע הכהן ואפשר שבענין זה היה בימיהם מדלגין מפסוק ויכרות יהוידע עד הפסוק בן שבע שנים כו׳ ולפי שהוא בענין אחד מותר ואין בה כדי להפסיק המתורגמן ולדוגמא בעלמא נקטיה דהא בנביא בענין אחד מותר לדלג אע"פ שהוא יותר מכדי שיפסוק המתורגמן:
החזן כו׳. ר"ל שהש"ץ טעה וסיים הפרשה עם הששי צריך לקרות עוד אחד למלאות שבעה קרואים אע"פ שכבר אמר קדיש וכ"כ בטא"ח סי׳ רפ"ב בשם מהר"ם מרוטנבורג:
ובלבד כו׳. ר"ל שנשאר עדיין ג' פסוקים לקרות עם השביעי ואם לא נשתייר באותו סדר ג׳ פסוקים צריך להוסיף על סדר זה מסדר אחרת. אכן בש"ע לא קי"ל הכי אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא ואין צריך לקרות עוד אחד:
ואם היתה הפרשה כו׳. מלתא באנפי נפשיה הוא וקמ"ל אם היתה הפרשה רק של ד׳ או ה׳ פסוקים צריך לקרות׳ כולה לאדם אחד אבל אם יש בה ששה פסוקים מותר לחלק ולקרות אותה פרשה לשני גברא והכי איתא להדיא במס׳ מגילה דף כ"א:
פחות מיו"ד. צ"ל דמיירי שלא קרא רק ח׳ פסוקים דבקראו ט׳ פסוקים א"צ לחזור ולקרות וכ"כ בש"ע א"ח סי׳ קל"ז וראיי׳ מפרשת עמלק אע"כ הא דקתני הכא פחות מיו"ד לאו דיקא אמנם בתוס' במס׳ מגילה כתבו נמי כלישנא דהכא [וע׳ בהגר"א סי׳ קל"ז ס׳יק ו שהעיקר דיו"ד פסוקים לעיכובא]:
ובמה קורין כו׳. נראה דמיירי ביו"ט שחל בשבת ואתא לאשמעי׳ דאין קורין בסדר של י"ט אלא באותו סדר שהיו פוסקין לפני הרגל וכן הוא בש"ע א"ח סי' רצ"ב קורין בשל שבת הבאה ולא בשל יו"ט:
ואם קרא כו׳. ר"ל אם קרא יו"ד פסוקים בלא פסוק המדולג א"צ לחזור ולקרות אבל אם בין הכל לא קראו יו"ד פסוקים צריך לחזור ולקרות על שטתן כלומר שצריכין לקרות כראוי וכ"כ בש"ע א"ח סי׳ קל"ז:
זו בחול. ר"ל דוקא בחול דינא הכי שאם קרא יו"ד פסוקים מלבד פסוק המדולג א"צ לחזור ולקרות כיון דקוראין אותו בסדר בשבת הבאה אבל בשבת אם שכח פסוק א' חוזר וקורא. ובש"ע סיים חוזר וקורא הוא ושנים עמו לפי שאין קורין בתורה פחות משלשה פסוקים:
מפסיק וקורא. הלשון מפסיק אינו מדוקדק כיון דמיירי שכבר התפללו מוסף מה שייך לומר מפסיק ובש׳ע באמת ליתא האי לישנא דמפסיק:
שאין מעמידן כו'. נ"ל דכצ"ל ואין מעמידן תפלת מוסף פעם שנייה. ר"ל שאין צריכין להתפלל עוד מוסף אע"פ שקראו בטעות. אבל בש"ע סי׳ קל"ז כתוב כל הלכה זו והאי לישנא שאין מעמידן כו׳ לא כתוב שם וכן בס׳ אגודה לא גרס ליה: