Nachalat Ya'akov on Tractate Soferim Chapter 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עת לעשות כו'. כיון דא"א בענין אחר מותר לכתוב וכ"כ בטא"ח סימן של"ד כל כתבי הקודש מצילין האידנא מפני הדליקה וכתב הב"י שם הטעם משום עת לעשות לה' כו':
מפסיקין לר"ח כו'. האי מפסיקין דקתני הכא לאו בחד גווני מיירי אלא הא כדאיתא והא כדאיתא בתענית ומעמדות דא"א שיהיו בשבת אלא בחול דליכא הפטרה וא"כ פירושא דמפסיקין הוא שמפסיק בפרשה כגון אם חלו בב׳ וה׳ מפסיקין מפרשה של השבוע וקורין בעניינא דתעניות ומעמדות. וכל אינך דקחשיב דאפשר שחלו בשבת הוי פירושא דמפסיקין שמפסיק מהפטרה של אותו שבת וקורין ההפטרה מעין המאורע וכן הוא מסקנת הש"ס במגילה דף למ"ד ע"ב וכן הוא להדיא לקמן סוף הלכה ח'. והא דקתני הכא יוה"כ יותר משאר המועדות כתבו תוס׳ שם דמיירי במנחה של יוה"כ שחל בשבת שמפסיקין מפרשת השבוע וקורין בענין יוה"כ והאי מפסיקין דהכא אין הפירוש לגמרי כמו במתני׳ דמגילה אלא שמביא אגב כל הדינין של ר"ח ותעניות ומעמדות כמו שמפרש והולך בפרק זה ובפרק שאחריו ומייתי נמי בכל בבא שמפסיקין בפרשה או בהפטרה:
ר"ח וימי חנוכה כו'. לאו פירושא דמפסיקין הוא אלא בתחלה מביא דין קרייה של ר"ח וחנוכה ואח"כ מייתי כיצד מפסיקין:
לר"ח הוא קורא. כצ"ל אם ר"ח הוא קורא ביום השבת ובראשי חדשיכם וכ"ה גי' האגודה:
שני הפסקות. שני פרשיות פרשת השבת ופרשת ובראשי חדשיכם:
שחל יום ראשון כו׳. תיבת יום ראשון מיותר דה"ה בשארי ימי חנוכה שחלו בשבת נמי דינא הכי:
ויהי ככלות משה. כצ"ל ויהי ביום כלות משה שכן היה מנהגם בחנוכה שחל בשבת היו קורין תמיד ויהי ביום כלות משה ולא כמו שאנו קורין ועיין לקמן פ"כ הלכה י':
לפורים. אריש פרקין קאי דקתני מפסיקין לפורים וקתני הכא בתענית השייכים לפורים נמי מפסיקין ואין מתענים רצופים כמו שהיו מרדכי ואסתר מתענין אלא מתענין פרודין בה"ב ולקמן פ׳ כ"א ה"ב מבואר למה אין אנו מתענין כמו מרדכי ואסתר:
מפני ניקנור וחבריו. מש"ה אין מתענין בי"ג אדר השלשה ימים אלא לאחריו משום דבי"ג אדר הוא יום א׳ מאותן ימים הכתובים במגלת תענית שעשו נקמה בניקנור וחבריו והיה י"ט ואין רשאין להתענות ועיין במסכת תענית דף י"ח:
ועוד שמאחרין בפורענות. ומש"ה אין מתענין השלשה תעניות קודם י"ג אלא אחר הפורים:
מעמדות. מהו מעמדות מבואר במסכת תענית בר"פ בתרא במתני׳ והכי איתא שם אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בנ"י את קרבני לחמי וכי האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג התקינו הנביאים הראשונים כ"ד משמרות על כל משמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים הגיע זמן המשמר לעלות כהנים ולוים עולין לירושלים וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקורין במעשה בראשית עכ"ל וא"כ מבואר אותן ישראלים שהיו בירושלים נקראין אנשי מעמד וישראלים שבאותו משמר שהיו מתכנסין בעריהם נקראין אנשי משמר:[והמעיין היטב בגמ׳ וברמב"ם יראה שאינו כן והעיקר כגירסת הגר"א כאן]:
בכל יום. אינו מדוקדק דהא לא היו מתענין אלא ד׳ ימים בשבוע ובמשנה שבגמ׳ גרסינן ד' ימים בשבוע וכצ"ל הכא:
בשני על מפרשי הים דכתיב וכו׳. מדכתיב בשני יהי רקיע בתוך המים צריך להזכיר ולרצות על הדבר. רש"י:
יקוו המים. וכתיב בתריה ותראה היבשה משמע תהי ראויה ליבשה לכל הולכיה שלא יוזקו מפני חיות רעות. רש"י:
ישרצו המים שרץ. ורש"י הביא נמי סיפא דקרא נפש חיה ואפשר דמדכתיב נפש חיה משמע שיהא ראוין לחיות ומש"ה מתפללין על העוברות והמניקות:
ובמוצאי שבת. היינו באחד בשבת ובגמרא דתענית גרסינן להדיא באחד בשבת:
מפני כבוד השבת. טעם זה קאי על ע׳ש וכ"ה להדיא בגמ׳ והי"א נותנים טעם למה אין מתענין באחד בשבת:
ולאחר נוטלין. כצ׳"ל ולאחר השבת נוטלין אותה ממנו וא"כ כיון שניטלה ממנו נשמה יתירה הוא חלש ומש"ה אין מתענין:
אלא משום דכתיב כו׳. והיינו כדעת הי"א שהטעם הוא מפני איבוד נשמה יתירה ומייתי ראיה מדכתיב ויכפש הוא נוטריקון וי אבדה נפש והכי איתא להדיא במס׳ תענית. ובגמרא שם איתא עוד טעם אחר מפני שהוא שלישי ליצירה ופרש"י שהאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוא חלש דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וא"כ יום ראשון הוי שלישי ליצירה ולכן אין מתענין בו:
בפסח כו׳. כל הלכה זו מתני׳ היא במגילה ופרש" דכל המתני׳ מיירי ביומא קמא ובברייתא מפרש בשאר יומי במאי קורין:
מועדות שבת"כ. שור או כשב:
שבעה שבועות. דכל הבכור:
בחודש השביעי. דשור או כשב:
בקרבנות החג. בפ׳ פינחס כיצד ביום ראשון ויום שני קורא המפטיר בחמשה עשר אע"פ שביום שני הוא אין קורין בו ביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות י"ט בספק חול יום ראשון של חה"מ שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאי ביום הרביעי והרביעי שהוא נוסף בשביל חשה׳"מ הוא קורא את ספיקי היום ומהו הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר כו׳ וע"ש ברש"י במתני׳:
בנשיאים. פרש"י דהוי נמי חנוכת המזבח:
במעשה בראשית. מפורש במס' תענית דף כ"ו ביום א' בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בשלישי יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי ותוצא הארץ ויכולו השמים והתם מפרש טעמא מאי קורין במעמדות במעשה בראשית שבשביל הקרבנות מתקיימין שמים וארץ:
של עצרת. ט"ס הוא וצ"ל של עצירת גשמים ובאגודה גרס ובתענית של גשמים. דאיתא בפ"ק דתענית שהיו גוזרין י"ג תעניות על עצירת גשמים ובשבע אחרונות היו נוהגין בהן כמה חומרות כמו בט׳ באב:
ברכות וקללות. והיינו אם בחקותי ופירש רש"י להודיע שעל עסקי החטא באה הפורענות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה:
נהגו בו העם. ר"ל שהעם נהגו להפטיר דרשו:
שאינו מן המובחר כו'. הטעם שאין מפסיקין בקללות איתא לעיל ריש פ׳ י"ב וע"ש מה שכתבתי:
קורין כסדרן. בענין סדר הפרשיות:
ואין עולין כו'. כשיגיע יום שבת יחזרו מה שקראו בשבת במנחה ובשני ובחמישי:
שנאמר וידבר משה. אכולהו קאי בכל הלכות דלעיל דקתני בכל מועד ומועד מה שקורין ע"ז מפרש הטעם דכתיב וידבר משה כו׳ וכן פירש רש"י במתני׳ דמגילה:
שהן קורין כסדרן. נ"ל דט"ס הוא וכצ"ל שאין קורין כסדרן אלא שמפסיקין סדרן וקורין באלו:
אבל אתה יוכל לומר. כצ"ל אבל אי אתה יוכל לומר בתעניות כו׳ שיבואו בשבת. פירוש דתענית ומעמדות אי אפשר בשבת כדאיתא לעיל דאנשי מעמד לא היו מתענין בשבת. ותענית פשיטא הוא שאין גוזרין בשבת ופורים של י"ד דבני עיירות נמי אי אפשר בשבת:
או בב׳ וה׳. כצ"ל אלא בב׳ וה׳ ר"ל דכל אלו א"א שיחולו אלא בב׳ וה׳ ומפסיקין מסדר השבוע וקורין באלו. והא דקתני בב׳ גבי פורים לאו דוקא דא"א לפורים לחול בשני:
בכה אמר כו׳. נ"ל דכצ"ל כה אמר ה׳ השמים כסאי:
מלפני החודש. ר"ל שבת שלפני ר"ח מפטירין מחר חודש:
עולה ונסכו. להבין הלכה זו אקדים גמרא דמגילה דף כ"א ע"ב בעי מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ר"ח כיצד קורין אותה צו את בני ישראל כו׳ תמניא פסוקי היכי נעבד נקרי תרי תלתא תלתא פסוקי פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין נקרי ארבעה ארבעה פשו להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי חדשיכם הויין חמשה היכי נעביד נקרי תרי מהא וחד מהנך אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים לקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי עכ"ל ופליגי רב ושמואל גבי מעמדות חד אמר דולג ודא פוסק ואסיק הלכתא פוסק. והא דקתני הכא עולת ונסכו תיבת ונסכו מיותר דבלאו ונסכו איכא תלתא פסוקי:
ונסכו ואת הכבש. ט"ס הוא וכצ"ל והשלישי חוזר למעלה עולת ונסכו ואת הכבש. כיון דבפרשת וידבר ליכא תלתא פסוקי לתלתא גברי מש"ה צריך השלישי לדלג ולקרות פסוק אחד מה שקרא הלוי. ואף דלפ"ז איכא למיחש ליוצאין דהא הלוי משייר שני פסוקים מן הפרשה ואיכא למיחש דהיוצאין יאמרו דשני פסוקים אלו יקראו לשלישי וצ"ל דת"ק דהכא ס"ל כדאיתא במגילה דס"ד דיוצאין לא שכיח והאי תנא סבר באמת הכי דיוצאין לא שכיחי ומש"ה מותר לשייר ב"פ סמוך לפרשה. אבל קשה כיון דהאי תנא סבר דמותר לשייר למה צריכין כלל לדלג לקרוא השלישי ב"פ מפרשת וידבר ופרשת ביום השבת. בשלמא במסכת מגילה דלא קאמר הכי דס"ל אין משיירין אבל להאי דס"ל משיירין א"כ לעבוד כנ"ל. ונ"ל ע"פ מ"ש הרמ"א בא"ח סימן קל"ח בשם תרומת הדשן וז"ל פרשה של ב׳ פסוקים מותר לשייר בתחלה ולהפסיק שם עכ"ל וא"כ י"ל דהאי תנא דהכא סבר אף בפרשה של שני פסוקים חיישינן לנכנסין וא"כ א"א למעבד הכי ולסיים עם השלישי פ׳ ביום השבת דהנכנסין בשעה שסיים פ׳ ביום השבת יסברו שלא קראו עם השלישי אלא ב"פ של ביום השבת ומש"ה השלישי מדלג וקורא עד וביום השבת והרביעי קורא וביום השבת ובראשי חדשיכם:
וי"א אין משיירין כו׳. נראה די"א פליגי את"ק וסברי דאין לעשות כן דאין משיירין בפרשה פחות מג׳ פסוקים משום משש יוצאין אלא דקוראין בענין אחר וכמו שאפרש לקמן:
בד"א כו׳. האי בד"א קאמרי הי"א דלעיל ופליגי את"ק במילתא אחריתא דס"ל לת"ק דאין לסיים עם פרשת וביום השבת משום חשש נכנסין וכדכתבתי בהלכה ט׳ סימן ד׳ ע"ז פליגי הי"א ואמרי בד"א בספר של פסוקים אינו יוכל לפסוק עד שקרא ממנו ג"פ. ר"ל בפרשה של פסוקים הרבה אסור להתחיל עד שיקרא ממנו ג"פ כדי שלא יאמרו הנכנסין שאותו שלפניו לא קרא רק ב"פ מהפרשה אבל אם כל הפרשה היא של ב"פ כגון וביום השבת מותר לפסוק שם. והשתא מפרשי הי"א האיך יקרא אלא שיש ט"ס בדבריהם וכצ"ל ומכיון שהוא קורא עולת ונסכו ואת הכבש ופרשת ביום השבת נמצא השלישי קורא ה׳ פסוקים. והיינו כמו שאנו עושין הלוי דולג והשלישי קורא ג"פ מוידבר ופרשת ביום השבת והרביעי קורא ובראשי חדשיכם. ואין להקשות דאכתי איכא חשש נכנסין כשמתחילין עם הלוי מפסוק שלישי יאמרו שהכהן לא קרא רק ב׳ פסוקים כבר תירצו הפוסקים קושיא זו ועיין בהר"א ובמג"א סימן קל"ח ובט"ז סימן תכ"ג ובמהרש"א במסכת מגילה:
אבל צריכין נו׳. שבימיהם היו נוהגין לומר אלו הפסוקים קודם הודו לה' וכן הוא עד היום מנהג ספרדים:
ואמר רבי יוסי כו׳. במסכת שבת (קיח.) אמר רבי יוסי יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרה ופי' רש"י שני מזמורים של הלולים הללו את ה׳ מן השמים והללו אל בקדשו וא"כ קשה למה נקט הכא ששה מזמורים ואפשר דרש"י כתב כן ליישב הלשון גומרים ולכן כתב שני מזמורים אחרונים שהם הגמר אבל באמת ששה הן ובטוא"ח סימן נ"א כתב להדיא שאומרים מתהלה לדוד עד סוף שהן באמת ששה מזמורים:
ואמרו למה הזכיר כו׳. הלשון דחוק ונ"ל שכצ"ל למה אומרים אותו שהזכיר דוד במזמור כו׳ להיות אומרים אותו בכל יום והיינו לפני הארון וכ"כ הטור בסימן נ"א והכי מפורש בדברי הימים א׳ ט"ז שקחשיב שם הלוים המשוררים והכהנים שהיו אומרים הודו לה׳: