הכותב. פרק זה ופרק שאחריו המה מעט הכמות ורב האיכות מאד מאד כי מהם יוצאין כמה דינים לענין כתיבת וקריאת התורה וכן בנביאים וכתובים. אכן המה סתומים וחתומים כנותן ספר חתום אל איש היודע ספר ואומר לו לא אוכל לקרא כי חתום הוא. כן המה שני פרקים אלו כי כל דבריהם המה ברמז הרומ"ז על האר"ש ואינו זוכר רק תיבה אחת מכל פסוק ומי כהחכם יודע פשר דבר להבין כוונתו מתוך תיבה אחת. וגם אנכי לא מחכמתי ומבינתי נודע לי רק אחר החקירה והיגיעה רבה במסורה גדולה וקטנה ובמסורה רבתא מצאתי כל אחד על מקומו גם נמצאו בשני פרקים הללו טעיות רבות עד כי חדל לספור. לכן הוכרחתי להאריך קצת בפרקים הללו ואודיע מקום כבוד של הפסוקים הבאים בפרקים אלו ואברר ואלבן להיות ברורות כשמלה ולהרים המכשלות ולסקל מהם כל הקמשונות וה׳ יורני בדרך אמת:

הכותב צריך לעשות שיעור כו'. אין לפרש הא דקתני צריך לעשות שיעור היינו שצריך להניח ד׳ שיטין כמו בין ספר לספר. דהא פרשת ויהי בנסוע היא סתומה כמ"ש הרמב"ם בהלכות ס"ת וכ"כ הרמ"ה הלוי בספרו מסורת סיג לתורה. אלא הא דקתני הכא צריך לעשות שיעור בתחילת ויהי בנסוע כוונת הברייתא על נוני"ן הפוכין והכי איתא במסכת שבת ת"ר ויהי בנסוע הארון פרשה זו עשה לה סמניות למעלה ולמטה לומר שאין זו מקומה. פרש"י שאינה ראויה לכאן דלאו בהלכות מסעות משתעי לעיל מיניה. והיכן מקומה אמר רב אשי בדגלים. פרש"י בדגלים היתה ראויה לכתוב בפרשת במדבר סיני ורבי סבר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפ"ע. פרש"י לא זהו השם כל טעמי הסמניות דמקומה הוא דפרשה זו בתחלת מסע שנסעו מהר סיני איירי כדכתיב לעיל מני׳ ויהי בחודש השני בשנה השנית בעשרים לחודש ע"כ. וא"כ הא דקתני הכא שהיא ספר בפ"ע היינו כדעת רבי בגמרא:

וי"א שמקומה בנסיעת דגלים. היינו כדעת הת"ק דשם דסבר מש"ה עשה לה סמניות לומר שאין כאן מקומה אלא מקומה היא בנסיעת דגלים. והנה בכל הש"ס לא מצינו מה הן הסמנים שצריכין להיות רק ע"פ המסורה מצינו שהשמטות הן בנוני"ן הפוכין וכ"כ האור תורה. ועיין בשו"ת רש"ל סימן ל"ו ובתשובת מהר"ם לובלין סי׳ ע"ה בענין נוני"ן הפוכין היכן מקומן וגם בצורת הנו"ן יש מחלוקת והרבה דיעות. והעיקר הוא שמקומה הוא בפיסקא שקודם ויהי בנסוע ואחד לאחר פרשת ויהי בנסוע קודם פרשת ויהי העם כמתאוננים וכ"כ הא"ת להלכה וכן נוהגין סופרי זמנינו. וצורתה היא כמ"ש הא"ת ע"פ הזוהר שרגל הנון יהיה הפוך ולא הראש והיינו כזה הצורה או רק פניה היפוך כזה ובאמת אני מצאתי בכמה ס"ת שהיא על צורה השניה רק פניה הפוך וזה מסכים לדעת הא"ת ע"פ ספר הזוהר כאדם שמביט לאחריו כך השכינה מביט לאחריה ומשגיח תמיד על הישראל לשומרם מכל נזק:

הכותב צריך כו'. כל ההלכה זו מיותרת דהא פרשת ויהי בנסוע ופרשת ויהי העם כמתאוננים סמוכים זה לזה וכיון דקתני בהלכה א' דבפרשת ויהי בנסוע צריך לעשות שיעור למטה והיינו למעלה דפרשת ויהי העם כמתאוננים וכן הא דקתני הכא למעלה מפרשת ויהי העם היינו למטה דויהי בנסוע. ועוד קשה הא דקתני דצריך שיעור למטה בפרשת ויהי העם ובאמת זהו ליתא דלאחר פרשת ויהי העם אין נון הפוכה. ועוד קשה הא דקתני מפני שהוא ספר בפני עצמו נמי ליתא דפרשת ויהי העם אינו ספר בפני עצמו. וגם טעם של היש אומרים לא שייך בפרשת ויהי העם. לכן נראה לי דכל הלכה זו מיותרת. או שצ"ל הכי צריך לעשות שיעור למעלה מפרשת ויהי העם. כדי שנדע דפרשת ויהי בנסוע היא ספר בפני עצמו. או כדעת היש אומרים לומר שאין כאן מקומה. ובאגודה גרס הכי הכותב צריך לעשות שיעור בפתיחה של ויהי בנסוע הארון שהיא ספר בפני עצמו וכן בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים ע"כ. וזהו הגירסא הנכונה ומסכים למ"ש:

עשר נקודות בתורה. רצה לומר בעשר מקומות בתורה מצינו תיבה שהיא מנוקדת לפעמים כל התיבה מנוקדת. ופעמים איזה אותיות מהתיבה מנוקדים כדמפרש ואזיל. וטעם של עשר נקודות מבוארים כולם במדרש רבה פרשת במדבר ובאבות דרבי נתן פרק לד. ושם הארכתי לפרשם כולם וכתבתי שם כל חלוקי הדיעות. אכן כאן לא באתי רק לתקן הטעיות שנפלו במסכת זו בענין יו"ד נקודות:

ישפוט כו'. טעות סופר הוא וצריך להיות וביניך בשני יודי"ן והנקודה היא על יו"ד בתרא של וביניך:

אי"ה נקוד. צריך להיות אי"ו רצה לומר אותיות אי"ו מן אליו נקוד וכן הוא בפרק הפועלים ורש"י בחומש פרשת וירא:

נקוד שבקומה כצ"ל וי"ו שובקומה נקוד דהיינו וי"ו בתרא של ובקומה הראשון האמור גבי בכירה והכי איתא במשנת נזיר וכן כתב רש׳י בחומש פרשת וירא:

וי"ו שבעשרון השני נקוד. כן צריך להיות וי"ו שני שבועשרון הראשן נקוד. דביו"ט הראשון של תג כתיב ועשרון עשרון. וי"ו בתרא של ועשרון נקוד וכן הוא בש"ס דמנחות ובמדבר רבה פרשה ג׳:

עי"ן שבעד נקוד. כן צריך להיות לנו ולבנינו ועין שבעד נקוד וכן הוא במסכת סנהדרין דף מ"ג ע"ב ובאבות דר"נ פרק ל"ד ובספר נ"א דחק עצמו ליישב הגירסא שלפנינו אכן אין אחר האמת כלום:

וישלח אל זאטוטי בני ישראל. כן צריך להיות וישלח את זאטוטי בני ישראל והוא בסוף פרשת משפטים וזהו אחד מי"ג דברים ששינו לתלמי המלך כדאיתא במסכת זו פרק קמא הלכה ח':

באחד כתיב כו׳. בירושלמי פרק ד' דמסכת תענית איתא נמי להאי מאמר וכתב היפה מראה הא דקתני אחד עשר היא הכוונה על הפסוק דויקם בלילה הוא דפרשת וישלח באחד כתיב בלילה הוא ובשנים היה כתוב בלילה היא. ומשום דכתיב בהאי קרא אחד עשר ילדיו נקט לסימן אחד עשר הוא. ומי שכתב היא מצי למימר היא על הלילה שנזכר כאן לשון נקבה עכ"ל. אבל הפירוש הנראה יותר כמו שכתב בס׳ מכתב מאלי׳. דאיתא באבות די' נתן אחד עשר היא כתיב בתורה ר"ל בכל התורה כתיב הוא בוי"ו אף אי קאי על לשון נקבה אלא דלנקבה קרינן הוא בחיר"ק כאלו כתיב היא ולזכר קרינן הוא במלאפום. אבל בי"א מקומות בתורה כתיב היא ביו"ד והכי איתא נמי במס"ג ובמס"ק פרשת וישב. וזהו פירוש הברייתא באחד היה כתוב אחד עשר הוא ר"ל באותן י"א מקומות הי׳ כתוב הוא בוי"ו ובשנים היה כתוב באותן י"א מקומות היא ביו"ד וקיימו השנים ובטלו האחד וכן נוהגין סופרי זמנינו לכתוב בי"א מקומות הללו היא ביו"ד וזולתה לא מצינו בכל התורה היא ביו"ד. וכל הי"א מקומות מפורשים באבות דר׳ נתן פ' ל"ד ושם פרשתים. וגי' האגודה נמי מסכים לפירוש מכתב מאלי׳. דגרס הכי כתוב באחד הוא ובשנים היא עכ"ל:

אשר לא יגיד. שני טעיות בזה. דבקרא כתיב אם לוא יגיד בוי"ו ואל"ף והכא משמע דכתיב רק באל"ף לבד. אמנם האמת הוא שכן צ"ל אשר לא יעדה כתיב בלמ"ד אל"ף וקרינן לו בלמ"ד וי"ו וכ"ה במסורה גדולה פ׳ שמיני:

ואלו הן כו'. ר"ל השתא קחשיב בנביאים וכתובים כל היכא דכתיב לא באל"ף וקרינן בוי"ו. ומציין מכל פסוק תיבה אחת. והנני מפרשם אחת לאחת:

תרבו. בשמואל א' ב׳ כתיב אל תרבו תדברו גבוהה כו׳ ולא נתכנו עלילות וקרינן לו:

חושי. שמואל ב׳ ט"ז ויאמר חושי אל אבשלום כו' ל"א אהיה ואתו אשב וקרי׳ לו:

אמר לו. ט"ס הוא וכצ"ל ויאמר אליו. מלכים ב' ח׳ כתיב ויאמר אליו אלישע לך אמר לא חיה יחיה וקרי׳ לו:

הרבת. ישעיה ט' הרבית הגוי לא הגדלת השמחה לו קרי:

צרתם. ישעיה ס"ג בכל צרתם לא צר וקרי לו:

יקטלני. איוב י"ג כן יקטלני לא איחל וקרי׳ לו:

אחריש. איוב מ"א לא אחריש וקרי׳ לו:

כצפור. משלי כ"ו כצפור לנוד כו׳ כן קללת חנם לא תבוא לו קרי:

מרעה. ט"ס הוא וכצ"ל מרעהו. משלי י"ט כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים לא המה וקרי׳ לו:

זרובבל. עזרא ד׳ ויגשו אל זרובבל כו׳ ולא אנחנו זובחים לו קרי:

יצרו. תהלים קל"ט ימים יצרו ולא אחד בהם לו קרי:

דעו. תהלים ׳דעו כי ה׳ הוא אלהים הוא עשנו ולא אנחנו וקרי׳ ולו:

יאסוף. כצ"ל יאסף. ישעיה מ"ט וישראל לא יאסף לו קרי ובמס"ג לא קחשיב פסוק זה וכן לעיל פסוק זרובבל נמי לא קחשיב במס"ג פ׳ שמיני:

שם. ד"ה א׳ י"א ואבשי אחי יואב ולא שם בשלשה לו קרי. גם זה לא נמנו במס"ג אכן אין זה מהתימה דמצינו כמה פעמים חלוקי דעות בין המסרת:

ודברו. לא מצאתי פסוק זה ונ"ל דכצ"ל וחבירו. ר"ל דהאי קרא ולא שם בשלשה כתיב נמי בשמואל א׳ כ"ג ומצינו לשון זה כמה פעמים במסורה מי שבקי בלשון המסורה אכן לא ראיתי בשמואל שום מסרה על פסוק ולא שם בשלשה דקרינן לו כוי"ו [אלא כתיב בוי"ו וקרינן בוי"ו]. אכן ראיתי עוד פסוק א׳ בשמואל ב׳ י"ט לאהבה את שנאיך כו׳ הגדת היום כי לא אבשלום חי ואיתא במסורה קטנה לו קרי ולפ"ז אפשר לומר הא דקחשיב הכא ודברו ט"ס הוא וצ"ל הגדת והיינו הך פסוק דשמואל שהבאתי [אבל ז"א בסוג הכתובים האחרים דהכא קרי לו כמו לו ישמעאל יחיה לו ישטמנו וכיוצא]:

ענאל כו׳. חזרתי על הרבה מסורות גדולות וקטנות ולא מצאתי גם שאלתי להרבה חכמים ובקיאים במסורת ואין מגיד לי. ומספר אגודה נראה שלא היה גורס הלכה זו כלל לפי שדרך ספר האגודה להעתיק ראשי פרקים מכל ההלכה ובפרק זה כתוב בזה הלשון שלשה כתובים בלא וקוראין בלו כדאיתא במסורת. ואלו הן של נביאים וכתובים כו׳ אלו קריין ולא כתבין כו׳ אלו כתבין ולא קריין כו' עכ"ל הרי דהשמיט הלכה זו ולא זכר ממנה כלום. לכן נראה דטעות הדפוס היא שנפל בכל הספרים:

אלו קוראין כו׳. בני [שופטים כ׳] ולא אבו בנימן כתיב וקרי בני בנימן:

פרת]. שמואל ב' ח׳ ויך דוד בנהר כתיב וקרי בנהר פרת:

איש. שמואל ב׳ ט"ז ועצת אחיתופל כו׳ כאשר ישאל בדבר אלהים כתיב. וקרי כאשר ישאל איש:

בן. שמואל ב׳ י"ח ויאמר לו יואב כו׳ כי על בן המלך מת כתיב וקרי כי על כן בן המלך מת ונ"ל דכצ"ל הכא כן דהא תיבת כן הוא שנקרא ולא נכתב:

בניו. מלכים ב' י"ט ויהי הוא משתחוה ואדרמלך ושראצר הכהו כתיב ונקרא ושראצר בניו הכהו:

צבאות (ישעיהו ל״ז:ל״ב) [מלכים שם] כי מירושלים כו׳ קנאת ה' כתיב וקרי קנאת ה׳ צבאות:

באים. ירמיה ל"א הנה ימים נאם ה׳ כתיב וקרי הנה ימים באים:

לא. צ"ל לה. [ירמיה נ] השמיעו אל בבל כו׳ אל יהי פליטה כתיב וקרי אל יהי לה פליטה:

אלי אלי. [רות ג ה] ותאמר אליה כל אשר תאמר כתיב וקרי כל אשר תאמר אלי. עוד שם [ג׳ י"ז] כי אמר אל תבואי ריקם כתיב וקרי כי אמר אלי. כל זה הבנתי מתוך מסרה רבתא אות כ"ף ומס"ג רות סימן ג' ובמסכת נדרים דף ל"ז ע"ב קחשיב נמי רבי יצחק לכתיבין ולא קריין וקריין ולא כתבין ולא קחשיב שם רק שבעה ובסמ"ג והכא קחשיב עשרה קריין ולא כתבין. וכבר התעורר בזה המדקדק ר׳ אליה בחור ז"ל בספרו מסרת המסרה בהקדמה שלישי:

וחילוף. ר"ל בהלכה הקודמת פירש קריין ולא כתבין ובהלכה זו מפרש כתבין ולא קריין ואלו הן. אמנון. [שמואל ב יג] ועתה אל ישים כו׳ כי אם אמנון לבדו מת כתיב וקרי כי אמנון:

באשר. ט"ס הוא וכצ"ל כאשר. [ירמיה ל"ט] קחנו ועינך שים עליו כו׳ כי אם כאשר ידבר כתיב וקרי כי כאשר:

במקום. [שמואל ב טו] ויען אתי את המלך כו׳ כי אם במקום כתיב וקרי כי במקום:

גואל. [רות ג׳] ועתה כי אמנם כי אם גואל אנכי כתיב וקרי כי גואל אנכי:

ידרוך. [ירמיה נ"א] ג׳ אל ידרוך ידרוך הדורך קשת כתיב וידרוך השני לא נקרא:

חמש. [יחזקאל מח] ואלה מדותיה כו' ופאת נגב חמש חמש כתיב וחמש השני לא נקרא:

ובמסרה רבתא מערכת אות כ"ף קחשיב עוד שנים וכן במס"ג רות סימן ג׳ ובמס׳ נדרים קחשיב כאן פחות מדהכא וגם בזה התעורר ר' אליהו בחור במקום הנ"ל ואנכי לא באתי אלא לפרש האמור במסכת סופרים ולהבין מסכת זאת כי בלא"ה מצינו כמה מסורת מחולקין והוא מחלוקת בן אשר ובן נפתלי: