אלו כותבין כו׳. ר"ל שחסירים וי"ו בסוף התיבה וקוראין כוי"ו ומפרש לכל התיבות:

ויעלהו. שמואל א׳ ז׳ ויקח שמואל טלה חלב ויעלה וקרי ויעלהו:

אמרו. שמואל א׳ י"ג וחרש לא ימצא כו' כי אמר וקרי׳ אמרו:

ויאמרו. שם י"ב ויזעקו אל ה׳ ויאמר וקרי׳ ויאמרו:

וידברו. מלכים א׳ י"ב וידבר אליו וקרי׳ וידברו:

יקחו. מלכים ב כ ומבניך אשר יצאו יקח וקרי׳ יקחו:

ויתנהו. מלכים ב כ"ב ויתנה על ידי וקרי׳ ויתנהו:

ואכלו. ישעיה ל"ז וזה לך האות כו׳ ואכל וקרי׳ ואכלו:

יחדיו. ירמיה מ"ח כהניו ושריו יחד וקרי׳ יחדו:

יהללו. כצ"ל וחללה יחזקאל ז׳. ונתת כו׳ ולרשעי ארץ וחללה וקרי׳ וחללהו וכ"ה במסרה רבתא מערכת אות ו:

ויעלו. עזרא ג' ויכנו המזבח כו׳ ויעל עליו וקרי' ויעלו:

שמו. כצ"ל שוי דניאל ה' ומן בני אנשא טריד ולבבי׳ עם חיות׳ שוי וקרי׳ שויו וכ"ה במסרה הנ"ל:

וקבלו. אסתר ט׳ קימו וקבל וקרי׳ וקבלו:

מלכי׳. נחמיה ג ל"א אחרי החזיק מלכי׳ כו׳ וקרי׳ אחריו והא דנקט מלכי׳ הא כוונת הגמ׳ הוא על תיבת אחריו וא"כ הל"ל אחריו כמו בכל ההלכה זו. וכ"ל דנקט הכא לישנא דמסורה דבמסרה רבתא הביא ב׳ פסוקים דכתיב אחרי וקרי׳ אחריו אחד בנחמיה ג ל אחרי החזיק חנני׳ כו׳. ואחד שם ל"א אחרי החזיק מלכי׳ וכדי שלא נטעה מביא בכל קרא תיבה אחרת לסי׳ ומש"ה נקט הכא מלכי׳ ר"ל תיבת אחרי דכתיב ביה מלכי׳ ואין להקשות אמאי לא קחשיב נמי אחרי דכתיב בפסוק הקודם. אין זה קושיא דבצא"ה פליגי הך ברייתא על מסרה רבתא דשם קחשיב י"ח מילין והכא לא קחשיב רק י"ג מילין:

וחילופיהן. ר"ל בהנהו דמייתי לקמן הוי חילופיהן שכתיבה בוי"ו ונקראים בלא ו׳. וקחשיב ואזיל רגלי. שמואל ב׳ כ"ב משוה רגליו כאילות כתיב וקרי רגלי:

שמטהו. מלכים ב' ט׳ ויאמר שמטוהו וקרי׳ שמטוה:

ויצוה. מלכים ב ט"ז ויצוהו המלך אחז וקרי׳ ויצוה:

נכחו. יחזקאל מ"ו לא ישוב דרך השער כו׳ כי נכחו יצאו וקרי' יצא:

שער העין. חדא היא נחמי׳ ג כתיב ואת שער העין החזיק ויעמידו וקרי׳ ויעמוד:

ויקרא. יהושע ו ויקרא יהושע ויאמרו וקרי׳ ויאמר:

לו. שמואל א' ט"ו ויאמרו לו דבר וקרי׳ ויאמר והא דכתיב הכא ויקראו לו ט"ס וכצ"ל ויאמרו לו ותרוייהו תיבה חדא היא:

ויקהל מלכים א׳ י"ב ויבואו רחבעם ירושלים ויקהל וקרי׳ ויבוא:

תפס. מלכים ב׳ י"ד ואת אמצי׳ תפס יהואש כו׳ ויבואו ירושלים וקרי' ויבוא:

אלו כותבין ולא קוראין. נ"ל שכצ"ל אלו כותבין בה"א ולא קוראין בה"א דאילו נכתבין ולא קריין כבר תנא לעיל סוף פרק ששי. וכ"ה במסרה רבתא מערכת אות ה"א כ׳ מילין כתיב ה"א בסוף תיבותא ולא קריין וחד פלוגתא עכ"ל המסרה. ואלו הן. וארא. יהושע ז׳ ואראה בשלל וקרי וארא:

ואביא. שם כ"ד ואביאה אתכם כו׳ וקרי׳ ואביא:

הארי דשמואל. שמואל ב׳ כ"ג והוא ירד והכה את האריה וקרי׳ הארי והאי קרא כתיב נמי בד"ה לכך נקט הארי דשמואל:

מוצא. נ"ל שכצ"ל נמצא והוא בירמיה מ"ח ואם לא השחוק כו׳ אם בגנבים נמצאה וקרי' נמצא וכן הוא במסרה הנ"ל:

ותרא. ירמיה ג׳ ותראה בגודה אחותה כו׳ וקרי ותרא:

הזאת. שם כ"ו ואת העיר הזאתה וקרי' הזאת:

רע. מיכה ג׳ שונאי טוב ואהבי רעה וקרי׳ רע:

הרע. פסוק זה מיותר ואין כאן מקומו וקחשיב ליה לקמן לאחר תיבת וקו וכן במסרה רבתא לא קחשיב רק פעם א' תיבת הרע בירמיה סי׳ י"ח:

בא. (מיכה ג׳) [ירמיה] ט"ו אומללה יולדת כו׳ באה שמשה וקרי׳ בא:

ובא. שם מ"ג ובאה והכה את ארן מצרים וקרי ובא:

וקו. מלכים א ז וקוה שלשים באמה וקרי׳ וקו:

וקו. זכריה א׳ וקוה ינטה על ירושלים וקרי׳ וקו:

הרע. ירמיה י"ח ועשה הרעה וקרי׳ הרע:

אהבי. משלי ח׳ אני אהביה אהב וקרי' אהבי:

ורע. שם כ"ז רעך ורעה אביך וקרי׳ ורע:

יעש. רות א׳ ותאמר נעמי לשתי כו׳ יעשה ה׳ וקרי׳ יעש:

פקח. דניאל ט׳ הטה אלי כו׳ פקחה עינך וקרי׳ פקח:

אריאל. פסוק זה לא מצאתי במסרה רבתא הנ"ל. ונ"ל שצ"ל ארי והוא באיכה ג׳ יו"ד דוב אורב הוא לי אריה וקרי׳ ארי:

צור. גם זה לא נמנה במסרה הנ"ל ונ"ל שצ"ל ציד והוא בראשית כ"ז כתיב וצודה לי צידה וקרי׳ ציד ובמסרה איכא פלוגתא בתיבת ציד כמ"ש בתחלת הלכה זו ואחד פלוגתא והיינו תיבת ציד וא"כ ברייתא דהכא סבר דתיבת ציד נמנה ג"כ בחשבון זה:

וחילופן. ר"ל בהנהו דקחשיב לקמן לא כתיב ה"א בסוף וקרי׳ בה"א ואלו הן וארכה. כצ"ל וארבה ביהושע כ"ד וארב את זרעו וקרי׳ וארבה:

הגנה כצ"ל הגגה שמואל א ט ויקרא שמואל אל שאול הגג וקרי׳ הגגה:

והמה. שמואל ב׳ כ"א והם הומתו וקרי׳ והמה:

יהיה. מלכים א א כן יהי עם שלמה וקרי׳ יהיה:

והיתה. מלכים ב ט׳ והיה נבלת איזבל וקרי׳ והיתה:

ונראה. ישעיה מ"א הגידו האותיות לאחור ונרא וקרי' ונראה:

והמה. כצ"ל והנה ישעיה נ"ד הן אנכי וקרי׳ הנה ותיבת יהיה מיותר דכבר קחשיב לעיל:

שתול. ירמיה י"ז והיה כעץ שתול כו׳ ולא ירא וקרי׳ יראה:

גדלי' שם מ׳ ויאמר גדלי׳ כו׳ אל תעש וקרי׳ תעשה:

ותעגבה. יחזקאל כ"ג ותעגב עלי למראה וקרי׳ ותעגבה:

המדה. שם מ"ה ומן המדה הזאת חמש וקרי׳ חמשה:

ואכבדה. חגי א' וארצה בו ואכבד וקרי׳ ואכבדה:

שלשה. משלי ל׳ שלשה המה נפלאה ממני וארבע וקרי׳ וארבעה:

דממה. כצ"ל זממה וכ"ה במסרה והוא במשלי ל"א זממה שדה כו׳ נטע כרם וקרי׳ נטעה:

טעמה. שם טעמה כי טוב כו׳ לא יכבה בליל וקרי' לילה:

קומי. איכה ב׳ קומי רוני בליל וקרי׳ בלילה:

זכור. שם ה' זכור ה' כו' הבט וקרי' הביטה:

השיבנו. שם השיבנו ה׳ אליך ונשוב וקרי׳ ונשובה:

הגדת. שמואל א׳ כ"ד ואת הגדת וקרינן ואתה:

קללת. קהלת ז׳ אשר גם את קללת וקרינן אתה:

שמתה. כצ"ל שתה תהלים צ׳ שת עוונותינו וקרי' שתה:

עשית. נחמיה ט׳ את עשית וקרי׳ אתה וכוונתו על את תניינא בפסוק זה:

נבהלה תהלים ו' ונפשי נבהלה כו' ואת ה׳ וקרי׳ ואתה:

פתוחיה. שם ע"ד ועת פתוחיה יחד וקרי׳ ועתה:

תזנותיה. יחזקאל כ"ג ואומר לבלה כו׳ עת יזנה תזניתיה וקרי׳ עתה:

שבנה. כצ"ל לכנה רות א' לכן בנותי שבנה וקרי׳ לכנה:

אבלה. כצ"ל אגלה רות ד' אגלה אזניך ואדע וקרי׳ ואדעה:

שקטה. כצ"ל שכתה איוב א׳ הלא את שכתה בעדו וקרינן אתה:

ויראה. שם מ"ב וירא את בניו כו׳ וקרינן ויראה:

אלו כותבין דבר אחד כו׳. ר"ל שנכתב בתיבה אחת וקרינן ב' תיבות:

בגד. בראשית ל' ותאמר לאה בגד וקרי׳ בא גד:

אשדת דברים ל"ג מימינו אשדת וקרי׳ אש דת:

אשתונן. נ"ל דכצ"ל מאשתם ירמיה ו נחר מפוח מאשתם וקרי' מאש תם וכ"ה במס"ג ד"ה א׳ כ"ז:

מה לכם. ישעיה ג' מלכם תדכאו עמי וקרינן מה לכם:

והנה הוא. ירמיה י"ח וארד בית היוצר והנהו וקרינן והנה הוא:

באנתה. נ"ל שכצ׳ל הענתות לבן ימיני והוא בד"ה א' כ"ז הענתות לבנימיני וקרי לבן ימיני. ותיבת לבן ימיני דלקמן שייך הכא לתיבת הענתות:

מה הם. יחזקאל ח׳ ויאמר אלי כו׳ הרואה אתה מהם עושים וקרינן מה הם:

בנימין. ד"ה א׳ ט' עותי בן עמיהוד כו׳ בנימין וקרי׳ בני מן:

חלכאים. תהלים י׳ ונפל בעצומיו חלכאים וקרי׳ חל כאים:

כי שימות. כצ"ל ישי מות וכ"ה במס"ג והוא תהלים נ"ה ישימות וקרינן ישי מות:

לגאיונים. תהלים קכ"ג הבוז לגאיונים וקרינן לגאי יונים:

מן הסערה. איוב ל"ח ויען ה' את איוב מנהסערה וקרינן מן הסערה:

מן סערה. שם מ ויען ה׳ את איוב מנסערה וקרינן מן סערה:

מן פרוצים. כצ"ל הם פרוצים נחמיה ב אשר המפרוצים וקרינן הם פרוצים. ובמס"ג נמסר עוד אחד מזה בידך (שמות ה) וקרי מה זה בידך:

וחילופיהן. מעתה קחשיב היכא דכתיבא ב' תיבות ונקראים כאילו הם תיבה אחת ואלו הן כטוב. שופטים טז ויהי כי טוב להם וקרי כטוב:

מן בנימין. כצ"ל מבן ימין שמואל א ט ויהי איש אחד מבן ימין וקרי מבנימין:

למרבה. ישעיה ט׳ כתיב למרבה מ"ם סתומה באמצע התיבה וא"כ לפי הכתיב הוי כשתי תיבות דלא מצינו מ"ם סתומה רק בסוף התיבה ובאמת נקרא בתיבה אחת כאילו כתיב למרבה במ"ם פתוחה:

מהמערה. שמואל א' כ"ד ויקם דוד אחרי כן מן המערה וקרי מהמערה:

מאתי. ישעיה מ"ד רוקע הארן מי אתי וקרי מאתי:

בחרבותיהם. ד"ה ב ל"ד ובערי מנשה כו' בחר בותיהם וקרי בחרבותיהם:

מבת. איכה א ויצא מן בת וקרי מבת:

כי יענים. שם [ד׳] בת עמי לאכזר כי ענים וקרי כיענים:

אלו כותבין וי"ו כו'. ר"ל באמצע תיבה כתיב וי"ו ונקרא ביו"ד וכ"ה במסרה רבתא מערכת אות יו"ד:

אסורים. כצ"ל אסורי בראשית ל"ט אשר אשורי המלך וקרי אסירי:

אבוגיל. שמואל א כ"ה ותמהר אבוגיל וקרי אביגיל:

אנועך. שמואל כ׳ ט"ו תמול בואך והיום אנועך קרי אניעך:

אולי. מלכים ב כ"ד ואת אולי הארץ וקרי אילי:

אושר ישעיה מ"ה והדורים אושר וקרי אישר:

אריצם. ירמיה נו"ן ארוצם מעליה וקרי אריצם:

בעונו. שמואל כ' טז אולי יראה ה׳ בעוני וקרי בעיני:

ביד. כצ"ל בור ירמיה ו׳ כהקיר בור וקרי ביר:

בהליכתם. נחום ב׳ יכשלו בהלוכתם וקרי בהליכתם:

החפשית. ד"ה ב׳ כ"ו וישב בבית החפשות וקרי החפשית:

דרכי. כתב בס׳ נ"א דקאי על פסוק ויתר תמים דרכו וקרי דרכי אבל אין זה נכון דהתם כתיב הקרי בסוף תיבה והכא קחשיב החילוף בין וי"ו ליו"ד באמצע תיבה וגם במסרה לא נמנה פסוק זה ועוד דשם במסרה קחשיב לפי סדר אלפא ביתא וגם הכא וא"כ מה שייכות לתיבה זו לכאן דהשתא מונה אות הי"א לכן נ"ל דט"ס הוא וכצ"ל דהיא והוא בעזרא ד׳ אדין רחום בעל טעם כו׳ דהוא וקרינן דהיא:

התעיף. משלי כ"ג התעוף עינך בו וקרי התעיף:

המכעיסנו כצ"ל הכעסוני ירמיה כ"ה ולא שמעתם כו׳ למען הכעסוני וקרי הכעסיני:

הישר. תהלים ה׳ למען שוררי הושר וקרי הישר:

הנתינים. עזרא ח ואוציאם כו׳ הנתונים יקרי הנתינים:

המבינים. ד"ה ב׳ ל"ה ויאמר ללוים המבונים וקרי המבינים:

ברזות. ד"ה א׳ ז׳ ובני כריעה כו׳ ברזות וקרי ברזית:

גול. משלי כ"ג גול יגיל אבי וקרי גיל יגיל:

דהיא. כבר פרשתי לעיל במקום דרכי צ"ל דהיא:

היצא. בראשית ח׳ הוצא אתך וקרי סיצא:

החרשית. ירמיה י"ט ויצאת כו׳ שער החרסות וקרי החרסית:

הלוחות. ירמיה מ"ח כי מעלה הלוחות וקרי הלוחית:

המביא. יחזקאל מ"ב ומתחת הלשכות כו׳ המבוא וקרי המביא:

הבציר. זכריה י"א הילל ברוש כו׳ הבצור וקרי הבציר:

אילנות. כצ"ל וילינו במדבר י"ד וישובו וילונו וקרי וילינו:

ושח עיניה. חדא היא וכצ"ל ושחצימה וכ"ה במסרה יהושע י"ט ופגע הגבול בתבור ושחצומה וקרי ושחצימה:

וצניף. ישעיה ס"ב והיית עטרת כו׳ וצנוף וקרי וצניף:

ואליל ותרמית. שניהם בפסוק אחד ירמיה י"ד ויאמר ה׳ אלי כו׳ ואלול ותרמות וקרי ואליל ותרמית:

וסוס. ירמיה ח גם חסידה כו׳ וסוס וקרי וסיס:

ואתיקיהא. יחזקאל מ"א ומדד אורך הבנין כו׳ ואתוקיהא וקרי ואתיקיהא:

ותילון. ד"ה א ד ובני שימון אמנון ותולון וקרי ותילון:

וחיאל. כצ"ל יחיאל ד"ה ב כ"ט ומן בני הימן יחואל וקרי יחיאל:

והכינו. ד"ה ב ל"ה והכונו לבית אנותם וקרי והכינו:

חוקך. תהלים ע"ד וימינך מקרב חוקך וקרי חיקך:

יציע. מלכים א ו ויבן על קיר הבית יצוע וקרי יציע:

יעיר. ד"ה א כ ותהי עוד מלחמה כו׳ בן יעור וקרי יעיר:

יעביר. יחזקאל מ"ח ולא ימכרו כו' יעבור וקרי יעביר:

ועיאל. כצ"ל ויזואל ד"ה א' י"ב ויואש ויזואל וקרי ויזיאל:

יניעון. תהלים נ"ט המה ינועון וקרי יניעון:

יכסימו. תהלים ק"מ עמל שפתימו יכסומו וקרי יכסימו:

יכשלו. חד תיבה הוא וכצ"ל יכשלו משלי ד׳ כי לא ישנו כו׳ יכשולו וקרי יכשילו:

לרוב. שופטים כ" א והיה כי יבואו אבוהם לרוב וקרי לריב:

לשור. שמואל א י"ח בשוב דוד כי׳ לשור וקרי לשיר:

לוש שמואל ב ג וישלח איש בושת לוש וקרי ליש:

לדיגים. ירמיה ט"ז הנה שולח לדוגים וקרי לדגים:

לסיג. יחזקאל כ"ב היה לי בית ישראל לסוג וקרי לסיג:

למשיסה. ישעיה מ"ב מי נתן יעקב למשוסה וקרי למסיסה:

למעניתם. תהלים קכ"ט האריכו למענותם וקרי למעניתם:

מיפעת. ירמיה מ"ח ומשפט בא כו׳ מופעת וקרי מיפעת:

מניות. שמואל א׳ כ ויברח דוד מנווה וקרי מניות:

נטוות. ישעיה ג׳ ויאמר ה׳ כו׳ ותלכנה נטוות וקרי נטיות:

נוב. ישעיה נ"ז בורא נוב שפתים וקד ניב:

ניבי. נחמיה י׳ חרף ענתות נובי וקרי ניבי:

נפישסים. נחמיה ז' בני נפושסום וקרי נפישסים:

שום. שמואל ב׳ י"ד והנה קמה כו׳ לבלתי שום וקרי שים:

עשויות. שמואל א כ"ה וחמש צאן עשוות וקרי עשיות:

עיפי. ירמי׳ מ ובני עופי וקרי עיפי:

עברים. נ"ל דכצ"ל עפרון ד"ה ב י"ג וירדף אביה אחרי עפרון וקרי עפרין וכ"ה נמסרה:

עתודים. אסתר ח׳ להיות היהודים עתודים וקרי עתידם:

תניינא. אין זה פסוק בכל המקרא [אבל באמת מלת תניינא נמשך למלת עתודים לאפוקי קדמאה דשם ג׳] ונ"ל שכצ"ל תנואון במדבר ל"ב ולמה תנואון וקרי תניאון וכ"ה נמסרה רבתא אות תי"ו:

צעיריהם. ירמיה י"ד ואדריהם שלחו צעוריהם וקרי צעיריהם:

[צעיריה. שם מ"ח השמיעו זעקה צעוריה וקרי צעיריה]:

צעיפי. כצ"ל צפיעי יחזקאל ד׳ צפועי בקר וקרי צפיעי וע"ש נמסרה רבתא מערכת אות יו"ד דקחשיב עוד יותר מבכאן ואני לא באתי רק לפרש מה שכתב בספר: