אשה כי תזריע וגו' בנדה ט"ז אמרינן דריש רחב"פ אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל הטיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טיפה זו מה תהא עלי' גבור או חלש חכם אי טפש עשיר או עני ואלו צדיק ורשע לא אמר (ועוד) קשה מה לו למלאך לשאול על זה מה לו בכך מה שיהי'. ג' קשה למה לו להעמיד הטיפה לפני הקב"ה ישאל לו סתם בן פלוני מה תהא עליו. ולתרץ זה נראה דהרב בספר המורה ח"ג פל"ג כתב והביאו הרב בס' עקידה שער ס"ג ע"ש כי לפעמים יש לימוד זכות על פושעים ומורדים כי רבים מהם היותם על השיעור מהריון לא הי' רוע בחירתם אלא מצד חוזק חומרם ורוע תכונתם בטבעית מעת הולדם כי מי שטבעו חם ביותר הוא בעל תאוה גדול וכן יש מי שבטבעו הוא כעסן גדול ויש אשר לפי טבעו א"א להכעיסו בשום אופן עיי"ש והנה זה א"א לומר כלל שיהיה אדם שאין לו בחירה וע"כ צ"ל הכוונה שבחירתו קשה ולפום צערא אגרא וגם הוא החכם העמיד הענין הראוי לו שיהי' יכולים להיות בעל בחירה כגון ד"מ אותו שהוא נצחן בטבעו. ואם יהי' עושר גם כן יהי' בחירתו קשה מאוד מאחר שיהי' ביכולתו לעשות מה שלבו חפץ לא יבצר ממנו מה שיזם לעשות וכן מי שהוא בעל תאוה בטבעו גם כן בחירתו קשה מאוד כמו שפרש"י בפ' תשא על הפסוק דאנא חטא העם הזה ועשו להם אלהי זהב פירש רש"י אתה גרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטאו משל למלך שהי' מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו ותולה לו כיס בצווארו והושיבו בפתח בית הזונות מה יעשה הבן שלא יחטא וכוונתם ג"כ עד"ז לומר שהי' בחירתם קשה עד מאוד וכיוצא בזה הרבה וע"ז נאמר כי אל דעות ה' ולא נתכנו עלילות ולזה א"ש שהמלאך המעמיד הטפה לפני הקב"ה שיהי' הטיפה ההוא מושגח מאת הבורא ית"ש מהותו וטבעו שמחייב לו הלידה אם הוא איש תם ביותר אז טבעו מחייב להיות כעסן וכיוצא ואז הוא יתברך גוזר עלי' מה שיהי' עשיר או עני בכדי שיהי' יכול לעמוד בבחירתו. והמלאך הוא מוכרח בדבר כי הוא האמצעי הממונה מהבורא יתברך שמו למען דעת באיזה שעה להקליט הזרע ולהולידו כי אמרו בשבת שמזל שעה גורםולפי מה שצריך להיות אם עני אם עשיר אזי מקליטו ומולידו באותה שעה הראויה לזה. ובזה יתפרש מאמרם ז"ל בתענית גבי עובדא דר' חנינא בן דוסא דא"ל דביתהו עד אימת נצטער וניזול א"ל מה נעבד א"ל מטיבותיה דגניזא לצדיקים לעוה"ב בעי רחמי דלתבי לך מידי בעי רחמי ויהבי לי' כרעא דפתורא דדהבא חזי' בחלמא עתידי כולהי צדיקי דאכלי אפתורא דתלת כרעי ואנן אכלין אפתורא דשקיל חד מינייהו. א"ל בעי רחמי דלשקולי' בעא רחמי ושקלוהו תנא גדול הנס האחרון מן הראשון דגמירי משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי ועיי' מהרש"א דחד כרעא דהיינו שהתפלה הוא אחד מג' עמודים שהעולם עומד עליהם ורחב"ד הי' רגיל להתפלל וכו' עיי"ש והוא תמוה דמה ראה רחב"ד לבקש לחסור עצמו מעוה"ב ולהחליף עולם עובר בעילם עומד. ועוד מה הוא המשל הזה שאמר דיהבי' כרעא דפתירא דדהבא ולדברינו יתפרש כי וודאי ר' חנינא בן דוסא לא ביקש אלא שינתן לו מפירות מצותיו כי ידוע שיש הרבה דברים שאדם אוכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ובוודאי היו כולם בר' חנינא בן דוסא כי אמרו כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וביקש שינתן פירותיו בעולם הזה אמנם הא שבאמת לא ניתן לו מפירות מצותיו הטעם הוא כי לעולם הין נותנין דבר שיהי' מזיק לו וכיון שהשי"ת הי' יודע שהעניות הוא מוכרח לו לקיים בחירתו כי ד"מ מי שהוא נדיב לב או רך לבב רך לבב בטבעו אין הנתינה מצד בחירתו הטוב רק טבעתו מכריח אותו שאפילו באומות נמצאים מתנדבים בטבעם משא"כ כשהוא נותן מגודל עניותו ונותן מלחמו לדל לשם שמים הוא הצדקה הגמורה וכן לפעמים כשהוא עשיר והוא קמצן בטבע א"א לו לקיים כל צרכו וכדבעי למעבד לא עבד וכיון שהי' העניות מותרת לו לרחב"ד לא הי' באפשרי שיתן לו מפירות מצותיו להעבירו ולזה כשבקש שינתן לו עושר הי' כוונתו לעמוד על העמוד של ג"ח בעשרו. ולזה נתנו לי כרעא מפתורא דדהבא כלומר שנתנו לו להעמיד רגל של ג"ח בעושרו ולזה נתנו לו כרעא מפתורא דדהבא כלומר מגודל עשירות ואח"כ הראה לו בחלומו שלא יהי' לו באפשרי להעמיד הרגל הג' של ג"ח בעושרו כי בעשרו נתבטל בחירתו כנ"ל וממילא לא יאכל לעוה"ב כ"א אפתורא של שני רגלים ולכך ביקש רחמים למהדר ולמשקל ולזה אמרו גדול הנס האחרון מן הראשון כי הי' זה נחשב לו לחטא במה שביקש רחמים להפוך רצונו של מקום עליו והי' לו להאמין כי כל מה דעביד הקב"ה לטב עביד וכי מוכרח הוא להיות כפי מה שהוא ובזה יתפרש מאמר' ז"ל בתענית שם ר"א בן פדת הוי דחיקא לי' שעתא טובא וכו' עיילו רבנן לשיולי בי' חזינהו דקא בכי וחייך וכו' א"ל מ"ט בכית וחייכית א"ל דהוי יתיב עמי הקב"ה וא"ל עד מתי אצטער בהאי עלמא וא"ל אלעזר בני ניחא לך דאחריב עלמא והדר אברי' ואפשר דמברית בשעתא דמזוני ועיי' מהרש"א שהכוונה להפוך עולמו של ר"א ולבוראו שנית אמר קמי' רבון וכו' א"ל דחיי טפי או דאחיי' א"ל דחיית א"ל א"ה לא בעינא וא"ל בהאי אגרא דלא בעית יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסר נהרי אפרסמונא דמענגו בהו והוא תמוה הרבה דאטו א"א לו להקב"ה לשדד המזל כמו שעשה באברהם ב' מה דשאל דחיי נפישין או דחיינא מה ענין לשאלה זו דאטו משום שיהי' שני דחיי שעה אחת יותר שוב אין נחשבין יתר שנותיו אף אם רבים הנה. בשלמא אם הי' שואל על שנים שיחי' אם רב הוא אם מעט ניחא ולדברינו א"ש שאמר לו הקב"ה להחריב לעלמא והוא כמו שפירש אא"ז המהרש"א דהיינו עולם שלו. כלומר כיון שלפי טבעך שנולדת בו א"א לך שתתקיים בתורתך אם לא שאשנה את הטבע שנולדת בו ואתן לך טבע אחר שיהי' ראוי שתתקיים הבחירה אף בעושר ואפשר שתברא בשעתא דמזונא כלומר מי יודע אם יגמר בחירתך לטובה כאשר נגמר עכשיו ולזה שאל לו דחיי טפי או דאתיי' כוונתו לא הי' מחמת שלא יכול לסבול יסורי עניות ח"ו כי איש כמו ראב"פ מחויב לקבל הכל באהבה רק הי' ירא מחמת שאמרו שלשה דברים מעבירין את האדם ע"ד קונו וא' מהן עניות ולכך הי' מבקש ומתאוה שיותר טוב שינתן לו כח בחירה בעושר. ולזה כשאמר לו הקב"ה דחיית וגמירי דאם עברו על אדם רוב שנותיו ולא חטא בטוח הוא שלא יחטא וכבר נגמר בחירתו לטובה בענין ההוא ולכך א"ל לא בעינא שישתנה טבעו ותתן לו כח בחירה חדשה ולזה נתן לו הקב"ה שכר ע"ז לפי שבחר ברצון הקב"ה וזה מאמר התנא עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו כלומר שתעשה מה שרצונו של הקב"ה עליך תקבלו בשמחה כאלו הוא דבר שהוא ג"כ רצונך עליו ואם רצונו של הקב"ה עליך שתהי' עני תקבלו בשמחה כאלו היית עשיר שהי' נתמלא רצונך ואז הי' לך שמחה בוודאי כמו כן תקבל בשמחה בהיותך עני כיון שרצון הקב"ה הוא כך כדי שיעשה רצונך כרצונו כוונתו כי הבא לטהר מסייעין לו, ואם תרצה לקבל בשמחה רצון הקב"ה אז יעשה רצונך כרצונו כלומר שיסייע אותך שלא יהי' רצונך רק על מה שהוא רצונו ולפשנ"ל אין לתמוה על מה שנמצא לפעמים נותני צדקה ולא נתעשרו והכתוב אמר עשר בשביל שתתעשר כי לפעמים הוא לטובתו כמו רחב"ד שהוצרך לבקש שיקחו ממנו העושר שלא יזיק לו. וזהו שאמר הכתוב והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם לומר די כלומר שהצדקה הוא סיבת העושר אם לא שהדבר הוא מזיק לכםעד שאם הי' גלוי לכם הענין והי' שואל אתכם היו צווחים בעצמם בפה מלא אין רצונינו בזה והיו מבקשים רחמים שלא ינתן לכם העושר כמו שביקש רחב"ד עד שהוצרך להעשות לו נס ולשקול ממנו טובתו. ומה שאמר הקב"ה בחנוני נא בזה אם לא אפתח לכם ארובות השמים. והריקותי לכם ברכה וכו' לא דבר רק הוא נגד המשיגים שהם יראו שכל מה שיהי' באפשרות שלא יהי' מזיק להם בוודאי יתן לו ונראה בזה כוונת המחלוקת של ר' חנינא ור' יוחנן שר"ת אמר מזל מחכים מזל מעשיר ור"י אומר אין מזל לישראל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי באמת נקבע לו במקרה משא"כ בישראל המזל נקבע לו עפ"י השגחה אלהות שהמלאך מעמידו במזל הראוי לו בכדי שיתקיים הבחירה וגם אפשר שישתנה המזל עפ"י מעשיו, כשגלוי לפני הקב"ה שאין שינוי המזל מזיק להבחירה שכבר נתבטל ממנו כח היצר הרע מכל וכל כמו שאמר דוד ולבי חלל בקרבי ואפשר שזה כוונת התוס' במה שכתבו שע"י זכות גדול משתנה המזל והיינו כשגלוי לפניו ששוב לא יזיק לו שינוי המזל:

עוד בגמ' דנדה שם מלאך הממונה על ההריון לילה שמו. הכוונה ע"ד שאמרו במדרש ויקרא ה' לאור יום ולחשך קרא לילה ויקרא ה' לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה זהו מעשיהם של רשעים הכוונה הוא ע"ד שאיתא במדרש כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד בשעת בריאות עולם נמלך הקב"ה במלאכים אם לברוא את האדם ושאלו מה יהי' מן האדם צדיקים או רשעים. ואמר הקב"ה שיהיו צדיקים והעלים מהם שיהיו גם רשעים כי אלולי שאמר שיהיו רשעים לא הסכימו על בריאת האדם ולכך העלים מאתם רשעים וזהו כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד העלים מאתם עכ"ל המדרש. כבר תמה בזה היערות דבש דרוש ג' שיהי' הקב"ה משקר במלאכי מעלה ואין מעכב על ידו אם רצונו לברא יברא ומה זה דגילה במקצת והעלים במקצת ואין זה בגדר עצה והמלכה ובפרט כי כבר אמרו הא דנמלך הקב"ה במלאכי השרת לא לעצה הוא צריך רק ללמד ולהורות. פשיטא שעצה כזו לא יצליח עיי"ש שמתרץ בתירוץ דחוק. ולפענ"ד נראה דהכוונה הוא כך דהנה אמרו בש"ם משה מן. התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשר והכוונה לזה כי ידוע שהתורה היא שלימה בתכלית השלימות א"א שתנתן רק על ידי מי שהוא שלם בתכלית השלימות ע"ד שבעל עקידה הביא קצת שהכריחו בזה שמשה לא חטא עיי"ש בפ' חקת. ולזה התורה לא היתה יכולה להנתן ע"י האבות כמבואר בפייט שבועות לפ"ז הי' אפשר שיעלה על הדעת שכיון שהי' הדבר תלוי בבחירת אדם אחד ואם הי' הבחירה ח"ו קצת משתנה במשה הי' תחת אפשרותו שיתבטל נתינת התורה מכל וכל וזה א"א לומר כלל דהא בריאת העולם תלוי בנתינת התורה ותי' לזה הוא מ"ש בעל עקידה שער כ"ח שאף שהכלל מוכרח עפ"י גזירה מ"מ הכלל אינו מכריח דברים החלקים שהדברים הכוללים אינם מכריחים דברים החלקים ולזה אף שנגזר גזירה על ישראל להיותם גרים בארץ לא להם מ"מ לא הי' פרעה מוכרח לזה ע"ש שכתב כן בהרבה מקומות ולזה ע"כ כיון שהתורה מוכרחת להנתן בארץ גם האיש משה הי' מוכרח להיות בארץ אך בחלקים דהיינו במשה גופי' לא הי' הדבר מוכרח והי' עושה רק בבחירתו ולזה הכריחו בש"ס שע"כ צ"ל מרומז שמוכרח הוא שיהי' משה בעולם קודם הווייתו שהידיעה היתה מחייבת אותו ולזה אמר הרמז בשגם הוא בשר ועד"ז נאמר מרדכי והמן מן התורה מנין כי מאחר שע"י היתה קבלת התורה ברצון והוא ע"כ הי' מוכרח ולכך בקשו רמז על זה ועד"ז נאמר כי לא לבד שהי' משה מוכרת כמו כן כל הצדיקים שנמצאו ושימצאו בעילם הן מוכרחים הכלל שלהם שיהי' בעולם וראי' לזה שהרי אמרו בש"ם שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור ודור ודורשיו דור ודור ושופטיו נמצא שהוקצבו כל הצדיקים והחכמים כי כל מה שמראה לנביאים הוא מחוייבת נמצא יש הפרש גדול בין הצדוקים להרשעים כי הצדיקים עכ"פ מחוייבים בכלל רק החלקים אין הדבר מחוייב ושוב הבחירה להיות צדיק אינו קשה כל כך הואיל ויש בו קצת חיוב משא"כ רשעים לא פירש אותן כלל וכלל ואין בו שום חיוב וזה כוונת המדרש ויקרא ה' לאור יום זהו מעשיהם של צדיקים לומר שגילה וחייב אותן בדברים למען יהי' הכלל של צדיקים עכ"פ מחויב ולחשך קרא לילה זהו מעשיהן של רשעים לומר שדבר רשעים כיסה כלילה למען לא יהי' שום צד חיוב בבחירתן לרע וזהו ג"כ כוונת המדרש בשעת המלכה עם המלאכים בבריאת האדם שאמר בפירוש שיהיו צדיקים למען היות צדיקים בחוב משא"כ דבר הרשעים העלים כלומר שלא גזר עליהן שום חיוב למען לא יהי' שום צד חיוב בבחירתן לרע כ"א הי' גוזר על חיוב הרשעים לא הי' הסכם בבריאה ולכך דרך רשעים תאבד כלומר העלים ולא רצה לישא אותן על שפתיו ולזה אמרו ג"כ מלאך הממונה על הריון לילה שמו כלומר שמכוסה ממנו כל הדברים לכך צריך לימלך בהקב"ה שיושפע על המלאך שפע באיזה ענין אדם יולד שיהי' ראוי לקיום הבחירה כנ"ל: