Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Barech, Birkat Hamazon
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רחםה' אלוהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך וכו' מה שיש לדקדק בזה אם אספרם מחול ירביון. ואחת מהנה לא עיכב מדוע לא כלל שלשתן באחת והכי הוי לי' למימר רחם ה' על ישראל ועל ירושלים ועל ציון וכו' ומלת עמך דנקט גבי ישראל ומלת עירך דנקט גבי ירושלים נראה כשפת יתר: אי' במ"ר היתה כאלמנה משל לאשה כו' * כשהיא תובעת מזונות אומר לה כבר גירשתיך וכשהיא תובעת כתובתה אומר לה היכן גיטך: ואי' במ"י בימי יחזקאל באו בטענה אשה שגרשה בעלה וכו' וה"קבה השיב להם אי' ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' ר"ל היכן גיטך שגרשתי אתכם ובהיות כן שלא גרשת אותנו מעתה מגיע לנו מזונות מצד הדין: ועפ"ז יהי' מיוסד נוסח הברכה שבא להוכיח שאין שום חשש מכח הגירושין וא"כ שורת הדין מחייב לפרנס אותנו ולכ"א רחם ה' אלוהינו עלינו ר"ל שהדין נותן לרחם עלינו מאחר שישראל עמך ר"ל עדיין הם עמך וחייב אתה לזונה ומכח הגירושין אין חשש שהרי ירושלים היא עירך: ולבארזאת צריך לחזור מעניינו של מעלה מ"ש * בפ' צו דק"ל גבי גירושין צריך לומר לה הרי את משולחת ממני אבל אם אמר איני אישך אינו כלום: נשמע זה דמה שאמר הק"בה לירמיהו שלח אותם מעל פני ויצאו דהוי לשון גירושין: אמנם מאחר שעשר מסעות נסעה השכינה מכרוב למפתן וכו' הוי כאילו אדם אומר לאשתו איני אישך דלא הוי גירושין: ואי' בכתובות המגרש את אשתו לא תדור בשכונתו מי נדחית מפני מי היא נדחית מפניו אם החצר דידיה ואם הי' החצר דידה הוא נדחה מפני' נמצא אם נאמר שיש לו דין חצר דידי' כמו שאמר אסף אלהים באו גוים בנחלתיך דייקא לפ"ז הדין נותן שהיא תדחה מפניו דהוי כאדם האומר לאשתו הרי את משולחת ממני: ומאחר שהשכינה זזה הוי לי' כאומר לאשה איני אישך דלא הוי גירושין כלל וא"כ עדיין אגידא בי' וחייב הוא לזונה: מש"אכ אם נאמר שיש לו דין חצר דידה כמו שאמר ירמיהו נחלתינו נהפכה לזרים הרי שקראו כאילו הוא חצר דידה א"כ שורת הדין מחייב שהוא נדחה לפני' והוכרחה השכינה לנסוע מכרוב למפתן וכו': ובהיות כן אפשר לומר דהוי גירושין מעליא ואינו מגיע לנו מזונות: וע"פ הערה מובן מאיליו במ"ש רחם ה' אלוהינו עלינו ר"ל שורת הדין * הוא נותן לרחם עלינו לפרנס אותנו שהרי ישראל עמך ר"ל עדיין הם עמך שאין בגירושין שלך כלום ואמר הוכחה לזה שהרי ירושלים היא עירך דייקא ר"ל דחצר דידי' מיקרי וא"כ היא נדחית ומאחר שהשכינה זזה אין בגירושין שלך כלום וא"כ ישראל הם עמך עדיין: וכדי של"ת תינח לפ"ד אסף אבל ירמיהו שקראו נחלתינו א"כ דין חצר דידה הוא וגירושין מעליא הוי. לז"א ועל ציון משכן כבודך כוונתו בזה לומר הגם דפליגי אם ירושלים נתחלקה לשבטים או לא דכתיב כי תשמע באחת עריך וירושלים נתחלקה לשבטים דקרינן * בי' באחת עריך וע"כ ירושלים מביאה עגלה ערופה אבל מקום מקדש ליכא מאן דפליג דלא נתחלקה לשבטים ולא מיקרי עירך המיוחד לך: וטעמו של דבר משום דשם הי' שכינתו שוכן ע"כ לא נתחלקה כלל וא"כ דין חצר דידי' יש לו ואין חשש לגירושין כלל: ובהכי ניחא מ"ש ועל ציון משכן כבודך ר"ל מאחר דשם הוא משכן: כבודך ע"כ לא נתחלקה לשבטי' וחצר דידי' מיקרי וכוונתו בזה לומר הגם נגד ירושלים הי' מקום להשיב שיש לו דין חצר דידה מאחר שנתחלקה לשבטי' אליבא דר"י אמנם ציון שם הוא משכן כבודך איך יחלקו אותו לשבטים אתמהא ול"כע מקום בה"מ לא נתחלקה וא"כ מדוע זזה השכינה מכרוב למפתן אלא וודאי שאין בגירושין שלך כלום וא"כ שורת הדין נותן לרחם עלינו:
ומהשאמר על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו ולפום ריהטא יפלא ממך הדבר במ"ש ועל הבית הגדול והקדוש וכו' הלא הבית אינו שנשרף במקומו: ומוכרח לומר כדעת הע"מ שכתב שב"המ * נגנז במקומו ולא נשרף כלל וא"כ עדיין הבית קיים רק שנתעלם למראה עינינו: ואי' במ"ר משל למלך שנשבע שלא יבואו בניו לפלטין שלו ומה הוא עושה סותר הפלטין ובונה אותו כך הק"בה נשבע אם יבואון אל מנוחתי אל המנוחה זו אינן באין אבל באין למנוחה אחרת: נמצא שאם תאמר דב"ה נשרף במקומו א"כ אזדא לי' ויש היתר לשבועה אבל א"א שנגנז א"כ השבועה עדיין במקומה עומדת: ולפ"מש לעיל שדין חצר דידי' היא מעתה יש מקום לשבועה שהרי יכול לאסור את שלו על של חבירו אבל אם נאמר שדין חצר דידה הוא אין מקום לשבועה במ"ש אשר נשבעתי אם יבואון אל מנוחתי: שהרי אין אדם יכול לאסור את של חבירו על חבירו: ובהכי ניחא מ"ש ועל הבית הגדול והקדוש כוונתו בזה בממה נפשך שאם תאמר חצר דידי' מקרי א"כ אין בגירושין שלך כלום ומה תאמר אלי שדין חצר דידה מקרי א"כ אין מקום לשבועתך דמאחר שהחצר שלה אי אפשר לאסור את של חבירו על חבירו וא"כ הגם שהבית הגדול והקדוש נגנז אע"פכ אין מקום לשבועה זו:
ומהשדקדק בלשונו ואמר על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו * יבואר עד"ג דב"ב וז"ל שלשה נקראו על שמו של הק"בה ירושלים שנ' ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרא שמה אלא ה' שמה. צדיקים יקראו ע"ש של הק"בה שנ' כל הנקרא בשמי: ואי' במ"ר דמ"ה לא נזכר שם המיוחד על מעשה בראשית משום שכולן נפסדין והולכין ואין כבודו של מלך להזכיר שמו על המתים אבל על בריאות שמים וארץ יחד שמו שהמה קיימים לעולם: ול"זכ דניאל במ"ש למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך ר"ל מאחר דעירך ירושלים יקרא על שמך וגם הצדיקים יקראו על שמך אין כבוד למלך ליחד שמו על המתים ול"זא למענך אלהי עשה כי שמך נקרא על עירך ירושלי' ועל עמך ר"ל על הצדיקים שהם עמך המיוחד: מוכרח אתה לרחם שלא נאבד בין הגוים ואין נאה זאת למלך ול"זכ ג"כ במ"ש ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו כוונתו בזה מאחר שנקרא שמך עליו מוכרח הדבר שלא נשרף שהרי אין הק"בה מיחד שמו על דבר שהוא כלה ונפסד ומוכרח הדבר שנגנז בלבד והוא קיים לעולם וע"כ אמר ועל הבית הגדול והקדוש כוונתו בזה שע"כ הבית עדיין הוא בקיומו שהרי נקרא שמך עליו:
ומ"שאלוהינו אבינו רועינו זונינו פרנסינו וכלכלינו: ויפלא ממך הדבר מדוע אינו מזכיר מלכות בברכה זו דה"לל אלוהינו אבינו מלכינו רועינו הגם שאח"זל מאחר שמזכיר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא להזכיר מלכות שמים: אבל עוד יש לאלוה מילין. והנה כבר כתבתי לעיל דישראל באו בטענה אשה שגרשה בעלה וכו' והק"בה השיב כי * ישלח איש את אשתו כתיב ואנוכי אל ולא איש נשמע מזה בגדר אלוהות לא שייך לומר גירושין: וע"פז ניחא שהוא מקושר ומוסב אמ"ש למעלה רחם ה' עלינו על ישראל עמך כוונתו בזה דשורת הדין נותן לרחם עלינו מאחר שאין בגירושין שלך כלום א"כ חייב אתה לזונה ואמר הוכחה לזה שהרי ירושלים הוא עירך חצר דידי' מיקרי ואמר עוד הוכחה שאין מקום לגירושין לז"א אלוהינו אבינו כוונתו בוה מאחר שאתה אלוהינו ובגדר אלוהות לא שייך לומר גירושין משום דכתיב הן ישלח איש ולא אל. ושמא תאמר שאין מגיע לנו * מזונות כדאי' בב"ב משל למלך שכועס על עבדו וטרדו מביתו ובא אחד ונתן לו מזונות המלך כועס עליו אבל אם המלך כועס על בנו וטרדו וכו' ובא אחר ונתן לו מזונות המלך מחזיק לו טובה ול"זא אלוהינו אבינו רעינו ר"ל מצד שאתה אבינו א"כ אנו בניך והמלך מחזיק טובה למי שמפרנסו. ובהכי ניחא מה שלא תקנו לומר אבינו מלכינו רועינו דהיינו לזכור מלכות בנוסח ברכה זו שאם אנו מכנים הק"בה בתואר אבינו אנו במדרגת בנים ואם מכנים להק"בה בתואר מלכינו אנו במדרגת עבד וא"כ אינו נכון ליתן מזונות מאחר שהמלך כועס עליו וטרדו מביתו וזה הלך ופירנסו ע"כ תקנו להזכיר תואר אבינו ור"ל ואנו בניך וראוי לרחם עלינו ואם הי' אומרים מלכינו א"כ אנו במדריגת עבדים ואסור לרחם עלינו: וידועשהבעל חייב במזונות אשתו ובפרנסה דהיינו מלבושי' וגם מחויב לפדותה אם נשבית: ונגד זה אנו אומרים זונינו פרנסינו וכו' ר"ל נגד מזונות שהבעל חייב לאשתו נגד זה אומרים רעינו זונינו: ונגד מלבושי' אומרים פרנסינו: ונגד שצריך לפדותה מן השבי' נגד זה אומרים והרויח לנו ר"ל * מכל הצרים אותנו. ומ"ש ואל תצריכינו ה' לא לידי מתנת ב"ו ולא לידי הלואתם. יבואר עד"ג דכתובות וז"ל ת"ר אין לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו בתורת הלואה וא"חכ נותנין לו בתורת מתנה שאם יפתחו לו תכף בתורת מתנה לא שקיל לי' רש"בא פותחין לו לשם מתנה ואם אינו רוצה ליטול נותנין לו בתורת הלואה: ואפשר דלא פליגי אהדדי משום דדבר זה ישתנה ע"פ דעת המקבל שלפעמי' צריך לפתוח בתורת הלואה ולפעמי' ימצא אדם שצריך לפתוח לו בתורת מתנה ולפי דעת המקבלים ישתנה העניין: ואנו מבקשי' מה"שי שלא נהי' נצטרך לידי מתנת בשר ודם ר"ל מאותן שפותחין להם בתורת מתנה ולא לידי הלואתם מאותן שפותחין להם בתורת הלואה כי אם לידך: ומ"ש כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה. ויש להפליא למה הכניס תיבת הקדושה בין הדבקים שאין עניינו ומקומו כאן והכי הל"ל כי אם לידך המלאה הפתוחה והרחבה: ושמעתי אומרים תיבת הקדושה בגימ' ר"ל הגדושה אבל אינו מיושב בזה דא"כ הכי הוי לי' למימר כי אם לידך המלאה הגדושה דמלת גדושה נופל על דבר שהוא מלא כמ"ש מלא וגדוש: ונ"ללישב ע"ד מ"ש בחולין רבי פנחס אקלע לאתרי' דרבי אמר רצונך שתסעוד אצלי צבהו פניו של רבי וכו' אמר ישראל קדושים הם יש שיש לו ואינו רוצה ויש שאין לו ורוצה וע"כ לא רצה ליהנות מן הבריות אבל אתה יש לך ורוצה כו' וכתבו התו' וז"ל יש לו ואינו רוצה ואע"פכ נקראו קדושים משום שמזמינו בפה לאכול עימו: נשמע מזה מי שיש לו ורוצה אותו האדם הוא קדוש ממש מש"אכ * מי שיש לו ואינו רוצה שהוא צר עין שמזמינו בפה וליבו בל עימו אינו בגדר הקדשה וה"ה מי שהוא רוצה ואין לו הגם שהוא בגדר הקדושה מ"מ אסור הוא ליהנות ממנו. וע"פ הערה זו מבואר הנוסח שאנו מבקשים מהשם שאל. תצריכינו לא לידי מתנת בשר ודם וכו' כי אם לידך המלאה ר"ל שאנו אומרים לה"שי שהוא ההיפוך של בני אדם שלפעמים ימצאו בני אדם שאין לו ורוצה ליתן ואסור ליהנות ממנו הואיל ואין ידו משגת אבל ידך היא מליאה וסיפוק לפרנס לכל: וה"ה לפעמים ימצאו בני אדם שיש לו ואינו רוצה ליתן ומזמין בפה ואסור ג"כ ליהנות ממנו נגד זה אמר אבל ידך היא פתוחה ר"ל שהיא פתוחה לכל לפרנס וע"כ והכני' כאן תיבת הקדושה וכוונתו בזה לומר שידך היא קדושה ממש מאחר שיש לך ורוצה ג"כ ליתן מעתה יד כזה היא קדושה ממש. ולפעמים ימצא שיש לו ורוצה ליתן כעובדא דר"ה בתענית דכי הוי כריך ריפתא הוי פתח לבבא ואמר כל דצריך ליתי וליכול ואמר רבא כולהו יכילנא למעבד בר מהא משום דנפישי חילא דבני מחוזאי שיש שם הרבה עניים ואי אפשר לצאת ידי חובת כולם ונגד זה אמר הרחבה כוונתו בזה שידך היא רחבה ומספיק לכל אדם:
ומהשאמר שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד. יבואר ע"ד מ"ש הזוהר ע"פ תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ותחת שפחה כי תירש גבירתה ר"ל משום בזמן שב"הק הי' השפע יורד לא"י וישראל קיבלו המובחר והמותר קיבלו השבעים שרים של מעלה והי' משפיעין אותו לא"וה ועכשיו בשעת החורבן נתקלקלו הצינורות והשפע * יורד לשרי או"ה והמה מקבלין מבחר השפע וישראל מקבלין המותר וזוהי תחת עבד כי ימלך ותחת שפחה כי תירש גבירתה וזה הוא גנות לישראל ול"זכ במ"ש הרחמן הוא יפרנסינו בכבוד ר"ל הכוונה בזה שאנו מתפללים לה"שי שיפרנס אותנו בכבוד ולא ע"י העבד ע"י השפחה ולכ"א הרחמן הוא ישבור עול גלות מעל צוארינו והוא יוליכינו קוממיות לארצינו וע"ז שנהי' בא"י יהי' השפע יורד לא"י כאשר הי' בראשונה ויהי' פרנסה שלנו בכבוד. וע"דז הכוונה ג"כ כאן שאנו מתפללים שיפרנס אותנו מידו המליאה הפתוחה לא ע"י מתנת בשר ודם או ע"י הלואתם והוסיף עוד לומר שיתן פרנסינו לא ע"י העבד והשפחה ול"זא שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד דהיינו שלא נצטרך לקבל השפע ע"י אמצעים וע"כא ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו ר"ל ע"י שיבנה ירושלים אז יהי' השפע יורד לא"י ואז לא נבוש ולא נכלם: