עצום כמ״ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו׳. ורב כמ״ש רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדיים נכונו ושעריך צמח ואת ערום ועריה עכ״ה. מה שיש לדקדק בזה רבה למעלה ויכלה היריעה. ואחת מהם לא עיכב למה הקדים הכתוב שדיים נכונו שהוא סימן העליון תחילה ואח״כ שערך צמח שהוא סימן התחתון הלא סימן התחתון ממהר לבוא כדאי׳ בנדה הלא דבר הוא. ואפשר לומר בסגנון זה דמצינו שלשה טעמים מפני מה הי׳ מכות ערוב ויהי׳ העניין סובב הולך ממה נפשך שאם תאמר כטעם הראשון מכח זה יפול התמי׳ מדוע היו עם בני ישראל עצום כמ״ש וישרצו וירבו וכו׳ שהיו מולדים ששה בכרס אחד שהוא דבר שא״א מצד הטבע ומוכרח אתה לומר כטעם השני לפ״ז יפול התמי׳ שדים נכונו ר״ל מדוע הי׳ שניהם שוים בגידולם שמן הראוי הי׳ שלא יהי׳ שוים. ומוכרח אתה לומר כטעם השלישי מכח זה יפול התמי׳ מדוע הי׳ הדבר בהפך שהיו שדיים נכונו תחילה ואח״כ הי׳ שערך צמח הלא סימן התחתון ממהר לבוא: ולבאר כל הספיקות נקדים מ״י וז״ל כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא ראו הנשים דם נידה מפני אימת השכינה וכן במצרים לא ראו מפני אימת המצרים נשמע מזה שבמצרים הי׳ הנשים בחזקת מסולקין מן הדמים ואי' בכתובות אשה שדמיה מרובין בניה מרובין וכשם שהשאור יפה לעיסה כך הדמים יפין לאשה ובהיות כן שלא ראו דם לפ״ז הי׳ ראוי שגם בניהם לא יהיו מרובין לפי הטבע ומצינו להפך שהולידו ששה בכרס אחד נגד הטבע. ואי׳ בנדה בא סימן העליון עד שלא בא התחתון אעפ״י שאי אפשר חולצת ולא מתיבמת ופריך שם אי אפשר והלא בא ומשני בא לרבי מאיר דס״ל חיישינן למיעוטא ובמיעוט שכיח הוא שיבוא סימן העליון תחילה אי אפשר לרבנן דס״ל אזלינן בתר רובא וברובא ליכא. ארשב״א בנות כפרים סימן עליון בא תחילה מפני שטוחנות ברחיים בנות כרכים שאינן טוחנות סימן התחתון ממהר לבוא מפני שרגילים במרחצאות. נשמע מזה שע״י הטחינה סימן עליון ממהר לבוא וע״י מרחץ סימן התחתון ממהר לבוא. ובכתובות חשיב שם במשנה מה שהאשה עושה לבעלה וחשיב שם טוחנת הרי דמלאכת הטחינה מיוחדת לנשים ובמ"ר אי׳ שהי׳ המצרים מחליפין מלאכת נשים לאנשים ומלאכת אנשים לנשים וא״כ מלאכת טחינה שהיא מיוחדת לנשים החליפו אותו לאנשים. ובהיות כן יגדל התמי׳ מאחר שלא היו הנשים טוחנות ברחיים מדוע הי׳ שדיים נכונו תחילה תינח אם לא הי׳ מחליפין הי׳ מקום לומר דמלאכת הטחינה גרמה שסימן העליון בא תחילה אכן מכח שהחליפו אותו ישאר התמי׳: ואי׳ במ״ר שחין למה הביא עליהן מפני שעשו ישראל בלנים במרחצאות שלהם ע״כ הביא עליהן מכת שחין שלא ילכו למרחץ ובהיות כן יפלא סמך הדבר מאחר שהייתם במרחץ וא״כ סימן התחתון הי׳ ראוי לבוא תחילה ומלאכת הטחינה לא היו לנשים שע״י ימהר סימן עליון לבוא תחילה ומדוע הי׳ הדבר מהפך אל הפך סימן התחתון דרכו לבוא תחילה הואיל והייתם במרחץ הי׳ בא באחרונה וסימן עליון שדרכו לבוא באחרונה מאחר שלא היו טוחנות בא בראשונה: עוד שם ארשב״ג בנות עשירים דד של צד ימין ממהר לבוא מפני שנישוף באפרקסותן ר״ל שהי׳ להם סודר מרוקם בכלי זהב ומרגליות והי׳ תולה בצד ימין אצל החזה ומתון הספשיף שלו הדד של צד ימין ממהר לבוא אבל בנות עניים שאין להם איפרקוס דד של צד שמאל ממהר לבוא מפני שנושאות אחיהם הקטנים על צד שמאל אי נמי מפני שנושאות כדים מים על צד שמאל נשמע מזה שאי אפשר שיהיו שניהם שוים בהתחלת הגידול שאם היא מבת עשירים שיש לה איפרקוס דד של צד ימין ממהר לבוא ותהי׳ גדולה יותר משל שמאל ואם היא מבנות עניים שאין להם איפרקוס דד של צד שמאל ממהר לבוא ותהי׳ גדולה. יותר לבוא בשעת התחלת הגידול משל ימין מפני שנושאות בנים קטנים על צד שמאל. ובמ״ר אי׳ ערוב למה הביא עליהן מפני שעשו בנות ישראל פדגוג שהוצרכו לשאת בניהם הקטנים ע״כ הביא עליהן ערוב חיות רעות ולקחו בניהם הקטנים ובהיות כן שהיו במצרים פדגוג מעתה הי׳ ראוי שדד של צד שמאל ממהר לבוא ותהי׳ גדולה יותר משל ימין ואי׳ במ״ר שני שדייך מה שדיים הללו אין אחד גדול מחבירו אף משה ואהרן אין אחד מהם גדול מחבירו. נשמע מזה שדרכם להיות שניהם שוים בהתחלת גידולם ולפ״ז יהי׳ התמי׳ שדיים נכונו ר״ל שני השדיים היו נכונו ושוים בשעת גידולם מאחר שהיית פדגוג במצרים דד של צד שמאל הי׳ ראוי לבוא תחילה ולהיות גדולה יותר משל ימין ומדוע הי׳ שניהם נכונו שניהם שוים ואמר ותרבי ותגדלי ותבואי כו' שדים נכונו רצונו בזה תכף בשעת גידול היו שניהם שוים והוא נגד הטבע: ומה תאמר הגם שהייתי פדגוג בצד שמאל הואיל ובצד ימין הי׳ לי׳ איפרקוס ע״כ היו שניהם בשעת גידולם לז״א הכתוב דע״כ זה אינו שהרי ואת ערום וערי׳ ר״ל הלא היית ערום וערי׳ מבנות עניים שאין להם איפרקוס ר״ל וודאי אם היית מבנות עשירים הי׳ אפשר לומר כדבריך אמנם מאחר שהיית מבנות עניים א״כ יפלא הדבר מדוע הי׳ שדיים נכונו שניהם היו שוים: איתא בסוטה ע״פ ותבואו בעדי עדיים אל תקרא בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים וכתב מוהרש״א משום דפשוטו של מקרא משמע ותבואו בעדי עדיים שהוא לשון עדי וקישוט ור״ל ותבואי בעדי עדיים מקושט בחלי זהב ומרגליות וזה אינו דסיפא דקרא מוכיח עליו שאמר ואת ערום וערי׳ דמשמע שהיית מבנות עניים שאין להם במה להתקשט ע״כ הוציאו מפשוטו של מקרא ודרשו שאל תקרא בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים. והשתא אתי שפיר מה שהכתוב מתמי׳ על הדבר ואמר ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו רצונו בזה לומר תינח אם היית תבואו בעדי עדיים שהיית מקושט בחלי זהב ומרגליות והי׳ לך איפרקוס כמו בנות עשירים או הי׳ נכון הדבר שהיו שדיים נכונו ר״ל שני שדיים היו נכונו בגידולם דאעפ״י שהיית פדגוג בצד שמאל הואיל והי׳ לך איפרקוס בצד ימין ע״כ היו שניהם שוים בגידולם אמנם מאחר שהיית ערום וערי׳ מבנות עניים מעתה ליכא למימר בעדי עדיים שהי׳ לך חלי זהב ומרגליות ומוכרח לומר ותבואי בעדי עדיים בעדרי עדרים א״כ ישאר התמי׳ מדוע הוי שדיים נכונו שניהם שוים דשל שמאל הי׳ ראוי להיות יותר גדולה: ומעתה קשה ממה נפשך שאם תאמר ותבואי בעדי עדיים הוא לשון קישוט וא״כ ניחא מ״ש הכתוב שדיים נכונו כמ״ש לפ״ז קשה הלא אתה היית ערום וערי׳ מבנות עניים ומוכרח לומר א״ת בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים מעתה קשה מדוע הי׳ הדבר אצלך בהפך הלא סימן התחתון רגיל לבוא תחילה ואח״כ העליון ומדוע הי׳ אצלך סימן עליון תחילה דהיינו שדיים נכונו ואח״כ שערך הי׳ צמח סימן התחתון דבלא זאת הי׳ מקום לומר כדמשני בגמ׳ דפריך שם בא סימן העליון עד שלא בא התחתון אעפ״י שאי אפשר וכו' והקשה שם בא והלא אי אפשר לבוא ומשני בא לר״מ דס״ל חיישינן למיעוטא ובמיעוטא שכיח שיבוא סימן העליון תחילה אבל לרבנן דס״ל אזלינן בתר רובא אי אפשר הוא שיבוא העליון תחילה וא״כ ה״ה בנדון דידן הי׳ אפשר לומר דבמיעוטא שכיח שיהי׳ שדיים נכונו תחילה ואח״כ שערך צמח אמנם עכשיו מוכרח לומר א״ת בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים רצה לומר ותבואו בעדרי עדרים בכולם היו שדיים נכונו תהילה ואח״כ הי׳ שערך צמח סימן התחתון מעתה קשה מדוע הי׳ בהפך סימן עליון תחילה ואח״כ התחתון וקשה ממה נפשך: ועתה אבוא לחבר אחת אל אחת דמצינו שלשה טעמים למכת ערוב האחד מבואר בש״ך מפני שהי׳ נרתעין וחרדין בכל יום ויום כאשר באו שוטרי המצרים להקימן למלאכתן כאשר נרתע האדם מפני חי׳ רעה בראות אותם פתאום ע״כ הביא עליהן הקב״ה ג״כ חיות רעות כדי שגם המה יהי׳ נרתעין מהם מדה כנגד מדה: וטעם השני משום שהיו מושלים על ישראל כקטן כגדול אפילו קטני המצרים הי׳ מושלים בהם והי׳ להם אימה מבניהם ע״כ הביא הקב״ה עליהן חיות רעות גדולים וקטנים וחטפו קטני המצרים גם הגדולים. ואמינא אנא שיש נ"מ בין שני הטעמים אילו הא דאחז"ל חרדה מרפיא אימה מצמת צמית ר״ל אשה שבא עלי׳ חרדה פתאום מרפיא הדמים של נדה והיא בחזקת טמאה וצריכת בדיקה שמא ראתה אפילו שלא בשעת וסתה אבל פחדא שיש עלי׳ אימה ודאגה מצמת צמית הדמים ומעכב את דמי הנדה והיא בחזקת מסולקת מהדמים נמצא שאם נאמר דטעם הערוב הי׳ מפני שהי׳ נרתעין פתאום מפני השוטרים כאשר נרתע האדם מפני חי׳ רעה וחרדה קי״ל דמרפיא הדמים א״כ היו נשיהם להן בחזקת טומאה תמיד בחזקת רואות וזה הי׳ בכל יום ויום שבאו שוטרי פרעה להקימן למלאכתן. אבל אם נאמר טעם הערוב הי׳ מפני שהי׳ להם אימה מפני המצרים ואימה קי״ל דמצמת צמית א״כ הי׳ נשיהם להן תמיד בחזקת מסולקין מהדמים ובכח זה נשאר התמי׳ מאחר שהי׳ בחזקת מסולקין ולא הי׳ דמיה מרובין ומדוע בניהם היו מרובין שהי׳ עצום ורב שהי׳ מולידין ששה בכ״א שזה הוא נגד הטבע אבל לטעם הראשון ניחא שהי׳ הנשים תדיר בחזקת רואות דם נדה והי׳ דמיה מרובין ע״כ היו ג״כ בניהם מרובין שילדו ששה בכרס אחד: ומצינו שני טעמים מפני מה הביא עליהן מכת שחין האחד משום שהי׳ מפרישין האנשים מן הנשים שלהם שאמרו מצרים האנשים של ישראל ילינו בשדה והנשים ילינו בעיר ועי״ז היו פורשי׳ אותה מתשמיש ע״כ הביא הקב״ה עליהן שחין כדי שגם המה יפרושו מנשותיהם שהתשמיש קשה לו ע״כ יפרשו מהם ולהאי טעמא מוכרח לומר דמ״ה הי׳ מכת ערוב משום שהי׳ להם אימת המצרים ואימה מצמת צמית הדמים וא״כ היו נשיהם להם בחזקת טהרה תמיד והי׳ יכולין להזדקק להם והמצרים פרשו אותם מן דתשמיש מה״ט נלקו בשחין כדי שגם המה יפרושו מנשיהם. דליכא למימר טעם הערוב הי׳ מפני שהיו ישראל חרדין ונרתעין בכל יום הואיל וחרדה מרפיא הי׳ נשיהם להם תמיד בחזקת רואות והי׳ צריכין לפרוש מנשיהם בלא״ה אין להאשימם למצרים בשביל זה שפרשו אותם מתשמיש וא״כ קשה למה נלקו בשחין ומוכרח לומר כמ״ש לעיל משום שעשו לישראל בלנים במרחצאות ע״כ הביא על המצרים שחין כדי שלא ילכו למרחץ: ומצינו עוד טעם שלישי למכת ערוב במ״ש לעיל מפני שעשו לישראל פדגוג שהיו צריכין ישראל לשאת את בניהם קטני המצרים ע״כ נלקו במכות ערוב שבאו חיות רעות ולקחו בניהם הקטנים: ועתה נבוא אל מחוז חפצינו שיש שלשה טעמים מפני מה הי׳ מכת ערוב כמ״ש ואיזה טעם שתבחר יהי׳ קשה אחת משלשתן שאם תאמר מכת ערוב משום שהי׳ להם אימה אפילו מן קטני המצרים וע״כ הביא עליהן חיות רעות קטנים וגדולים וחטפו קטני המצרים גם הגדולים לפ״ז יפלא הדבר מדוע היו עצום ורב שנא׳ רבבה כצמח השדה נתתיך שהי׳ מולידין ששה בכ״א שהוא נגד הטבע שהרי מכח האימה שהי׳ עליהן מצמת צמית הדמים והי׳ הנשים בחזקת מסולקין מהדמים ומאחר שלא הי׳ דמים מרובין גם בניהם לא היו ראוין להיות מרובין ולמה הי׳ עם בני ישראל עצום שנ׳ וישרצו וירבו ורב כמ״ש רבבה כצמח השדה נתתיך: ואם תרצה לומר מכת ערוב הי׳ מטעם השני משום חרדה כשהיו השוטרים מצרים באו עליהן היו נרתעין כמו הנרתע מפני חי׳ רעה וא״כ היו דמיהן מרובין דחרדה מפלת הדמים ור״ל וודאי אם הי׳ ערוב משום אימה הי׳ מקום לדבריך מדוע היו עצום ורב אכן מאחר שהי׳ משום חרדה היו בחזקת רואות דם ומעתה ליכא למימר טעם שהביא עליהן הקב״ה שחין בשביל שפרשו ישראל מתשמיש המטה שאמרו האנשים ילינו בשדה והנשים בעיר דזה אינו מאחר שהנשים היו מוכרחים לפרוש מן הנשים מכח איסור נדה וא״כ למה נלקו בשחין ומוכרח לומר כטעם השני משום שעשו ישראל בלנים במרחץ ע״כ הביא עליהן שחין כדי שלא ילכו למרחץ ובהיות כן שהיו במרחץ א״כ ראוי שסימן התחתון ממהר לבוא טרם סימן העליון ומעתה יגדל התמי' מדוע היו שדים נכונו תחילה שהוא סימן העליון ואח״כ הי׳ שערך צמח סימן התחתון הלא הייתם במרחץ דאין לומר מכח מלאכת הטחינה הי׳ סימן העליון ממהר לבוא זה אינו מאחר שהחליפו מלאכת נשים לאנשים וטחינה היא מלאכה המיוחדת לאשה כמ״ש לעיל החליפו המה ונתנו אותה לאנשים וע״כ יגדל התמי׳ מאחר שלא היו טוחנות כלל ובמרחץ הייתם והוא גורם לסימן התחתון שיבא תחילה ומדוע בא הוא באחרונה וה״ה סיבת הטחינה גורם לעליון שיבוא תחילה ומאחר שלא היו להם מלאכת טחינה מדוע העליון בא בראשונה:מאחר שהי׳ משום חרדה היו בחזקת רואות דם ומעתה ליכא למימר טעם שהביא עליהן הקב״ה שחין בשביל שפרשו ישראל מתשמיש המטה שאמרו האנשים ילינו בשדה והנשים בעיר דזה אינו מאחר שהנשים היו מוכרחים לפרוש מן הנשים מכח איסור נדה וא״כ למה נלקו בשחין ומוכרח לומר כטעם השני משום שעשו ישראל בלנים במרחץ ע״כ הביא עליהן שחין כדי שלא ילכו למרחץ ובהיות כן שהיו במרחץ א״כ ראוי שסימן התחתון ממהר לבוא טרם סימן העליון ומעתה יגדל התמי' מדוע היו שדים נכונו תחילה שהוא סימן העליון ואח״כ הי׳ שערך צמח סימן התחתון הלא הייתם במרחץ דאין לומר מכח מלאכת הטחינה הי׳ סימן העליון ממהר לבוא זה אינו מאחר שהחליפו מלאכת נשים לאנשים וטחינה היא מלאכה המיוחדת לאשה כמ״ש לעיל החליפו המה ונתנו אותה לאנשים וע״כ יגדל התמי׳ מאחר שלא היו טוחנות כלל ובמרחץ הייתם והוא גורם לסימן התחתון שיבא תחילה ומדוע בא הוא באחרונה וה״ה סיבת הטחינה גורם לעליון שיבוא תחילה ומאחר שלא היו להם מלאכת טחינה מדוע העליון בא בראשונה: ומוכרח אתה לומר כטעם השלישי דמ״ה הביא עליהן ערוב משום שעשו לישראל פדגוג שהי׳ צריכים לשאת בניהם הקטנים בצד שמאל מעתה דד של צד שמאל היו ראוי להקדים ולהיות גדול יותר מהשני בהתחלת הגידול ומעתה יפלא הדבר מדוע היו שדיים נכונו שניהם היו נכונו ושוים ולז״כ הפסוק ואמר ותרבי ותגדלי ותבואי שדיים נכונו ר״ל תכף בשעת הגידול באו שניהם שוה ומה תאמר משום שבצד ימין הי׳ לי אפרקוס של חלי זהב והוא גרם לדד של צד ימין שתבוא ובצד שמאל הייתי פדגוג מה״ט היו שניהם שוים בשעת הגידול לז״א שגם זה אינו שהרי את ערום וערי׳ שהיית מבנות עניים שאין להם איפרקוס וא״כ קשה ממה נפשך איזה טעם שתבחר קשה אחת בשלש אלה: ואמר הבעל הגדה שאל תתמה על הדבר על מה שהולידו ששה בכרס אחד נגד הטבע מאחר שהי' בחזקת מסולקין מן הדמים בשביל אימת המצרים משום ששינה הקב״ה עליהן טבע של עולם כדי למהר גאולתן ולכ״א וירעו אותנו המצרים שנא׳ הבה נתחכמה לו פן ירבה. ולבאר זאת נקדים מ״ש הש״ך וז״ל שלא הי׳ אפשר לישראל להגאל משם עד שיהיו ששים רבוא נפשות ואז תשרה השכינה עליהן ואילו היו מולידין כדרך העולם ע״פ הטבע היו ח״ו משוקעים בתוכו עד שיהי׳ ס׳ רבוא נפשות ע״כ שינה הקב״ה טבע העולם שהולידו ששה בכ״א כדי למהר גאולתן ומ״ה השליכו המצרים את הזכרים ליאור משום פן ירבה ויעלו לס״ר ויעלו משם ורוח הקודש השיבה להם אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה וכן יפרוץ כדי למהר גאולתן שידד עליהן המערכה והשתא אתי שפיר במ״ש ויריעו אותנו המצרים שנ׳ הבה נתחכמה לו פן ירבה והקב״ה השיב כן ירבה כדי למהר גאולתן ע״כ שינה עליהן הטבע: וע״פ דברינו אלה יבואר דברי בעל הגדה וז״ל וישמע ה׳ את קולינו וירא את עניינו ואת לחצינו. (וישמע ה׳ את קולינו) [וירא את עניינו] זה פרישות מדרך ארץ ע״י שהיו אומרים האנשים ילינו בשדה והנשים בעיר וירא את עמלינו אילו הבנים שנאמר כל הבן הילוד היאורה השליכוהו וכל הבת תחיון. ואת לחצינו זה הדחק שנא׳ וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם עכ״ה. וצריך להקדים עוד מ״ש חז״ל בעירובין גמירי דכל זמן שהארון ושכינה שלא במקומן ישראל אסורים בתשמיש המטה והטעם משום עמו אנכי בצרה ובטא״ח בסי׳ ר״מ דה״ה בשאר צרות אסור ג״כ לשמש מטתו והתו׳ הקשו א״כ איך שימש לוי את מטתו בשני רעבון הלא יוכבד נולדה בין החומות ותי׳ דלוי הי׳ לו דין חשוכי בנים דמותרין לשמש מאחר שלא הי׳ לו בת עדיין עכ״ל. ולפ״ז אף אנו נדון ק״ו השתא מי שיש לו בנים זכרים קרוי חשוכי בנים הואיל ואין לו בת מכ״ש מי שיש לו נקיבות ואין לו בן זכר מכ״ש שמותר לו לשמש מטתו בשעת צרה שדין חשוכי בנים יש לו ובהיות כן הי׳ מקום לפרעה להתנצל על שפירש את ישראל מתשמיש מאחר שהי׳ עת צרה ליעקב ואסור לשמש משום עמו אנכי בצרה אמנם מכח שגזר פרעה להשליך את בניהם הזכרים למים על ידי זה היו להם דין חשוכי בנים שמותרין לשמש בעת צרה וא״כ נתפס הוא ממה נפשך השתא אתי שפיר כוונת בעל הגדה במ״ש וירא את עניינו זו פרישות מדרך ארץ שאמרו האנשים ילינו בשדה והנשים בעיר ושמא תאמר הלא עת צרה הי׳ ואסור לשמש מטתו לז״א שנא׳ וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים ר״ל שראה אלהים בעינוי שלהם וידע אלהים ר״ל הקב״ה ידע האמת שהכוונה בזה מה שהפרישו אותם מדרך ארץ לא מצד שאסור לשמש אלא כדי לענות אותם בסבלותם. והשנית שאין להם התנצלות ואת עמלינו אילו הבנים שנא׳ כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ר״ל שאם כוונתם הי׳ בזה משום שאסור לשמש הלא זרקו הזכרים ליאור וא״כ הי׳ להם דין חשוכי בנים שמותר לשמש. ועוד הוכחה לזה שאם תאמר שאסור לשמש מכח שהי' עת צרה ומשום עמו אנכי בצרה זה הטעם שייך היכא שאין הגאולה תלוי׳ בזה אמנם בנ״ד שא״א הי׳ להגאל עד שיהיו סר״נ ואם לא ישמשו כלל א״כ ישתקעו במצרים וכדי למהר גאולתן שינה הקב״ה עליהן הטבע שהולידו ששה בכ״א וא״כ גאולתן הית׳ תלוי׳ עד שיולידו ויעלו לס׳ רבוא נפשות ואיך ס״ד שיפרשו מתשמיש ולז״א ואת לחצינו זה הדחק שראה הקב״ה המצרים לוחצים וכדי למהר הגאולה הותר להם לשמש וא״כ מה שפרשו אותנו מדרך ארץ שלא כדין עשו: ובשל״ה כתב בשם הגאון מוהרר״פ כהן נ״ע דבליל טבילה קי״ל מותר לשמש אפילו בעת צרה וכתב הוא שבזה מיושב מה שהקשו התוס׳ איך שימש לוי בעת רעבון דאפשר לומר בליל טבילה נתעברה יוכבד ממנו עכ״ל. ואפשר לומר דלא ניחא להו להתו' לאוקמא בהכי משום דקשיא להו תינח למ״ד דס״ל אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה אבל למ״ל דס״ל אין האשה מתעברת אלא סמוך לווסתה לפ״ז לא יתכן זה והדרא הקושיא לדוכתי׳ איך שימש לוי וכו׳ וע״כ לא רצו לאוקמי הכי משום דלא אתיא אלא כחד מ״ד וע״כ תירצו התוס׳ דלוי הי׳ לו דין חשוכי בנים וניחא בהא אליבא דכולהו. ואין לומר דלמ״ד דס״ל סמוך לוסתה לדידי׳ מותר לשמש סמוך לוסתה כמו ליל טבילה זה אינו דא״כ למה כתבו הפוסקים ליל טבילה ולא הזכירו ג״כ סמוך לוסתה. ולפמ״ש התו׳ בסוטה דלמ״ד דס״ל סמוך לוסתה ר״ל רוב עיבורין הוא סמוך לוסתה וה״ה למ״ד ליל טבילה ס״ל דרוב עיבורין הוא בליל טבילה ומיהו זימנין דמקרי שנתעברה בנתיים פשיטא דליכא לאוקמי בהכי ומוכרח לומר דלוי חשוכי בנים הי׳ ע״כ הי׳ מותר לו לשמש עד שתתעבר ואולי התו׳ אזלי לשיטתייהו מ״ש בסוטה כמ״ש ע״כ לא רצו לאוקמי בהכי: