Naftali Seva Ratzon on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תםמה הוא אומר מה זאת. שאלת התם הוא בפ' בא והי' כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת: מאחר שהכתוב מכנה אותו בשם תם אין לדקדק כל כך בדבריו: אמנם מה שחוש השכל אינו מניח לעבור במ"ש והי' כי ישאלך בנך מחר לאמור מדוע לא רצה לשאול את אביו בלילה אם הדבר תמוה בעיניו מה שאביו עושה באותו הלילה הי' לו לשאול תכף ולא להמתין עד יום המחרת: ור"שי נשמר מזה וע"כ פיר"שי יש מחר לאחר זמן אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו: ותו מלת לאמור במ"ש בנך מחר * לאמור נראה כמיותר. ואמינא אנא עד"ז דשאלתו הוא דווקא ביום מחרתו אז מצא מקום לשאול את אביו לאמור מה זאת שאתה עושה ובלילה לא רצה לשאול שהי' מקום להשיב לו: וה"ה בערב כאשר אביו שוחט הפסח לא רצה לשאול אמנם בהגיע יום מחר אז הוכיח לנפשו שנסתר תשובה הנ"ל מה שהי' להשיב לו: ועדיין הי' מקום להשיב לו ע"כ הכניס בדבריו ואמר לאמור מה זאת ר"ל מכח מלת לאמור שכתבה התורה נסתר גם זאת ושאלתי במקומה עומדת מה זאת: **אי'**בפסחים פסח דורות לא הי' מקחו בעשור מדכתיב בעשור לחודש הזה זה מקחו בעשור ולא פ"ד ופריך אלא' מעתה ואכלו הבשר בלילה הזה הכי נמי נימא פסח מצרים הי' נאכל בלילה אבל פ"ד אפילו ביום יהא נאכל ומשני אמר קרא ועבדת כו' וילפינן מיני' דפ"מ ופ"ד בעינן שוים בכל הדיני' א"כ הזה למה לי. ומשני לכדראב"ע ור"ע: דתניא ואכלו הבשר בלילה הזה נא' כאן כו' ונאמר להלן כו' מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות ר"ל עד חצי הלילה רשאי לאכול הפסח ולא יותר דברי רא"בע: אמר לו ר"ע והלא כתיב בחיפזון ר"ל עד שעת חיפזון דישראל שנחפזו לצאת וזה הי' בבוקר ומ"ה ס"ל לר"ע שהפסח נאכל כל הלילה ומיעוטא דזה אצטריך סד"א הואיל ופסח קדשים קלים וק"ק נאכלין לשני ימים ולילה אחד שבנתיים וה"א ה"ה הפסח יהי' נאכל לשני לילות דהיינו ליל ט"ו ויום ט"ו וליל שאחריו דניקום שני לילות במקום שני ימי' קמ"ל ואכלו בלילה הזה בלילה הזה הוא נאכל ולא יותר: ופריך ורא"בע הא מנלי' ומשני מלא תותירו ממנו עד בוקר נפקא: ור"ע ס"ל מאי עד בוקר שני ר"ל אי לאו מיעוטא דזה ה"א נוקים כו' ויהי' נאכל הפסח גם בליל ט"ז והנותר מליל ט"ז עד בוקר שני או באש תשרפו ע"כ אצטריך למעט: ורא"בע בוקר ראשון משמע. וצריך לשום לב במאי פליגי מ"ט דרא"בע דס"ל בוקר ראשון משמע. ור"ע ס"ל דה"א בוקר שני משמע מכדי קרא עד בוקר סתמא כתיב ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי: ואפשרלומר דפליגי בהא דר"שי בפ' בא ע"פ ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום ראשון עד בוקר ופי"רשי אזהרה שלא יותיר מפסח דורות עד הבוקר לפי שלא נאמר לא תותירו ממנו כו' אלא בפסח מצרים וה"א בפסח דורות מוחר להותיר ממנו ע"כ אצטריך * למכתב שינת. ד"א בחגיגת י"ד הכתוב מדבר וללמד דחגיגת י"ד ר"ל חגיגה הבאה עם הפסח שיהי' נאכלת לשני ימים ולילה אחר וה"ק בשר החגיגה אשר תזבח בערב ביו' א' לא ילין ממנו עד בוקר נמצא שאם נאמר ולא ילין מן הבשר וכו' עד הבוקר שהוא אזהרה על פסח דורות שלא יותירו ממנו לפ"ז מוכרח דמאי דאמר הכתוב עד הבוקר בוקר ראשון משמע שלא יותיר מן הפסח עד בוקר ראשון אבל אם נאמר בחגיגת י"ד דיבר הכתוב וחגיגה היא קדשים קלים ונאכלת לשני ימים ולילה דהיינו ביום זבחו והלילה שאחריו וביום ט"ו עד הלילה וע"ז הזהיר הכתוב ואמר לא ילין מן הבשר של חגיגה י"ד לא ילין עד הבוקר ר"ל עד הבוקר שני דא"ל עד בוקר ראשון שהרי אז הוא זמן אכילתו עדיין ומוכרח לומר בוקר שני משמע. וע"פ הדברים האלה מבואר דרא"בע יליף בג"ש דפסח אינו נאכל אלא עד חצות משום דנאמר כאן ואכלו הבשר בלילה הזה וכתיב ועברתי בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן וכו' דאי ס"ד בלילה הזה אצטריך למעט לילה אחר דל"ת הואיל והוא קדשים קלי' אוקי שני לילות במקום שני ימים ויהי' נאכל הפסח לשני לילות ע"כ כתבה התורה בלילה הזה למעט לילה אחר שזה אינו שכבר נתמעט מדכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר ומלת בוקר ראשון משמע ול"פז ה"ה לא' ילין מן הבשר וכו' עד הבוקר ג"כ בוקר ראשון משמע וא"כ צ"ל שהוא אזהרה על פסח דורות שלא להותיר ממנו: אבל ר"ע דלא יליף ג"ש וקרא דואכלו הבשר בלילה הזה אצטריך למעט דל"ת נוקים שני לילות במקום שני ימים לכך כתבה התורה בלילה הזה הוא נאכל ולמעט לילה אחר ומכח קרא דלא תותירו ליכא למעט לילה אחד משום דס"ל דמ"ש הכתוב לא תותירו ממנו עד בוקר שני משמע ולפ"ז ה"ה לא ילין מן הבשר עד הבוקר ג"כ בוקר שני משמע ומוכרח לומר דמיירי בחגיגת י"ד שיהי' נאכל לשני ימים: **והתו'**כתבו בפסחים כשחל י"ד בשבת שחיטת הפסח דוחה שבת אבל החגיגה שמביא עם הפסח אינו דוחה שבת אלא שוחט אותה קודם שבת והטעם דגבי פסח כתיב במועדו אפילו בשבת אבל חגיגה דלא כתיב בה במועדו אינו דוחה שבת וע"כ מביאה מע"ש ולא אמרינן שנפסל בלינה עד מוצאי שבת ר"ל משום דחגיגה הוא שלמי' שנאכלין ביום זבחו וממחרת דהיינו ביום השבת וא"כ בליל פסח שהיא מוצאי שבת כבר עבר * זמן אכילה: ה"ט משום דאמרינן אוקי שני לילות במקום שני ימים וא"עג דגבי פסח לא אמרינן הכי דאוקי שני לילות שאני התם שהתורה מיעטה מדכתיב ואכלו הבשר בלילה הזה למעוטי אתי לילה אחר מש"אכ גבי חגיגה שלא מצינו שמיעטה התורה אמרינן אוקי ואינו נפסל עד מוצאי שבת ובהיות כן אמור מעתה הפסח שעשו ישראל במדבר באותו פעם הי' חל פסח באחד בשבת כמו שהוכחתי והבאתי לעיל ושחיטת חגיגה אינו דוחה שבת וא"כ הי' נשחט מערב שבת אבל פסח דכתיב בי' במועדו אפילו בשבת דוחה שבת: ול"זכ הפסוק במ"ש ויעשו בני ישראל את הפסח בין הערביים במועדו: ולפום ריהטא מלת הפסח מיותר שהרי כל העניין מדבר בפסח ומיני' סליק קרא ולא הי' צריך להזכירו והל"ל ויעשו אותו במועדו אלא וודאי מלת הפסח לדיוקא נקטי' וכוונתו לומר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו בשבת אבל החגיגה לא עשו במועדו בשבת אלא הביאו אותו מערב שבת. וע"פ הצעת הדברים האלה יהי' שאלת התם סובב הולך במ"ש והי' כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת ר"ל מה זה שאתה עושה שהוא תרתי מילי דסתרי' אהדדי * במ"מנ בין אליבא דר"ע או אליבא דרא"בע תיתי מהיכי תיתי לא יצאת ידי חובתך: וביום י"ד הגם שהוקשה לו הדבר' הלא הפסח הוא קדשי' קלים ונאכלין ביום זבחו ומדוע ישתנה חוקת הפסח שיש מקום להשיב לו: וה"ה בלילה שרואה את אביו שאוכל מבשר חגיגה שכבר עבר זמנו לא רצה לשאול מפני שיש מקום להשיבו דאוקי שני לילות וכו' וה"ה בליל ט"ו שרואה אביו שאוכל מן הפסח אחר חצות לא רצה לשאול הלא ילפינן ג"ש זאינו דאכל אלא עד חצות שהי' מקום להשיב: אמנם וכאשר הגיע עלות השחר שאז רואה את אזניו פורש ואינו רוצה לאכול שוב מן הפסח אז נתעורר לשאול לאביו מה זאת וכו' וע"כא כי ישאלך בנך מחר לאמור מלת מחר דייקא ר"ל דווקא ביום מחר אז מצא מקום לשאלתו וע"כ מכנה אותו בשם תם שיושב כל הלילה כתם הזה ששותק ודומם כאילו אינו יודע לשאול ולילה הזה הוא מצוה לספר בי"מ אפילו שני ת"ח שיודעין הלכות פסח: ואפרששיחתי דכבר כתבתי' מדכתיב בלילה הזה ה"א שבא למעט דפסח דורות רשאי לאכול ביום ע"כ כתבה התורה ועבדת וכו' למילף דפסח מצרים ופסח דורות ובעינן שוים ומיעוטא דזה אצטריך לרא"בע לג"ש דילפינן מיני' בו הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ול"רע אצטריך הוה למעט לילה אחר דל"ת אוקי שני לילות במקום שני ימים ויהי' הפסח נאכל ליל ס"ו וביום ט"ו ובלילה שלאחריו קמ"ל בלילה הזה נאכל ולא יותר: נשמע מזה שיש לומר מיעוטא דזה בא למעט אחד משלשה אלה: ועוד מצינו בפסחי' א"ר אם אכל כזית צלי מבעוד יום לוקה שנ' ואכלו הבשר בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום ופריך והא * לאו הבא מכלל עשה ומשני' הא מני ר"י היא דאמר לאמור לאו נאמר בדברים אילו ופיר"שי וגבי פסח כתיב לאמור לאו נאמר בו: הרי שיש עוד סברא לומר דזה בא למעט שאסור לאכול ממנו מבעוד יום ואם אכל לוקה וזה מוכח מלת לאמור שנכתב מיותר: ויהי' שאלתו בדרך ממ"נ אם אתה סובר דזה בא למעט פ"ד ר"ל דווקא פ"מ נאכל בלילה ביום זבחו ולמה יגרע משלמים שאנו אוכלין אותו ביום זבחו והלא הפסח הוא ג"כ קדשים קלים ולמה יגרע. ומה תאמר אלי התורה מיעטה זאת מכח ועבדת דילפינן מיני דפ"מ ופ"ד בעינן שוים וא"כ כשם שפ"מ נאכל בלילה ה"ה פ"ד נאכל דווקא בלילה ואי משום מיעוטא דזה אצטריך לרא"בע לג"ש ול"רע למעט דיני לילה אחר. מעתה ליכא למימר דאזהרה זו דלא * ילין מן הבשר עד הבוקר שבא להזהיר על פ"ד שהוא בבל תותירו משום דה"א דווקא בפ"מ אמרה התורה לא תותירו ממנו אבל לא בפסח דורות ע"כ צריך להזהיר עוד שינת שזה אינו שהרי לפי דבריך כתבה התורה ועבדת ללמד דפ"מ ופ"ד שוים הם ומוכרח אתה לומר דאזהרה זו דלא ילין מן הבשר בא ללמד דחגיגת ארבעה עשר נאכלת לשני ימים ולילה שבנתיים וקרא ה"ק לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב עד בוקר של יום השני דבוקר דקרא בוקר שני משמע לפ"ז יפול התמי' מדוע אכלת בשר החגיגה הלא כבר עבר זמן אכילתו שהרי יום זבחו הי' ביום ז' מאחר דחגיגה אינו דוחה שבת וכבר עבר עליו יום ו' ויום השבת עצמו הרי שני ימים ולילה אחת ואתה אכלת ממנו במ"ש אחר זמנו: ומהתאמר אלי להתנצל דאוקי שני לילות ויום שבנתיים במקום שני ימים ולילה כמ"ש התו' וא"כ כדין אכלת ממנו מעתה יפול התמי' נימא נמי גבי פסח אוקי * שני לילות ויום שבנתיים במקום שני ימים והיה לך לאכול את הפסח בליל ט"ו וביום ט"ו עצמו ולילה שאחריו הואיל ופסח הוא קדשים קלים ולמה יגרע נימא נמי אוקי וכו'. ומדוע משכת ידך ממנו שלא לאכול אותו ביום ט"ו ול"זכ הכתוב במ"ש והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת דמלת מחר הוא למותר: וכוונתו בזה דווקא ביום מחר כאשר הגיע יום ט"ו אז ישאל אותך לאמור מה זאת שאתה עושה שמשכת ידך ממנו שלא לאכול עוד הלא אכלת מבשר החגיגה אחר זמנו: ומוכרח אתה לומר משום דאוקי שני לילות וכו' ה"ה גבי פסח נמי נימא הכי: וע"כ לא רצה לשאול את אביו ביום זבחו מדוע יגרע הפסח שלא לאכול ממנו ביום זבחו הלא כתיב זה למעט פ"ד שהי' מקום להשיב לו מכח ועבדת וכו'. וה"ה בלילה שראה שאכל מבשר החגיגה לא רצה לשאול את אביו הלא עבר זמנו שיש ג"כ מקום להשיב לו דאמרינן אוקי וכו' כמ"ש התו' אכן של"פז הי' ראוי ג"כ לאכול מבשר הפסח ביום ט"ו דאמרינן אוקי ועל כן כאשר ראה לאביו שלא רצה לאכול ממנו ביום ט"ו נתעורר לו שאלה ולז"א כי ישאלך בנך מחר דווקא ביום המחרת מה זאת שאתה עושה: ומהתאמר אלי להשיב דגבי פסח מיעטה התורה דלא אמרינן * אוקי מש"אכ גבי חגיגה דלא מיעטה התורה אמרינן אוקי כמ"ש התו' וא"כ כדין אתה עושה אכתי קשה מאחר דמיעוטא דזה אצטריך כרא"בע או כר"ע כמאן סבירא לך אי סברת כר"א ב"ע דס"ל הזה אצטריך לג"ש דאין לומר שבא למעט לילה אחר שהרי כבר כתיב לא תותירו ממנו עד הבוקר בוקר ראשון משמע: אלא וודאי דמ"ה נכתב זה לג"ש וללמד שהפסח אינו נאכל אלא עד חצות א"כ יפול התמי' מדוע אכלת מן הפסח אחר חצות לילה הלא הפסח אינו נאכל אלא עד חצות לרא"בע הא חדא. והשנית שיש להפליא לפי' דבריך דמלת זה הוא לג"ש וקרא דלא תותירו ממנו עד הבוקר בא למעט לילה אחר ר"ל לא תותירו ממנו עד בוקר ראשון וזה אינו שהרי לדבריך קרא דלא ילין עד הבוקר מיירי' מחגיגת י"ד מוכח דבוקר שני משמע. ומוכרח אתה לומר דס"ל כר"ע דמיעוטא דזה בא למעט לילה אחר דהיינו בלילה הזה ולא בלילה אחר וא"כ שפיר עבדת לפ"ד שלא אכלת מן הפסח ביום ט"ז משום שהתורה מיעטה גבי פסח וגבי חגיגה דלא כתיב מיעוטא אמרינן אוקי אבל מקרא דלא תותירו וכו' עד הבוקר ליכא למעט לילה אחר משום דבוקר שני' משמע שהרי' גם * קרא דלא ילין וכו' עד הבוקר ג"כ מיירי מחגיגת י"ד מוכח דבוקר שני משמע ול"פז אפשר לך להתנצל שבדין אתה עושה: וכדילהשמר מזה דקדק בדבריו ואמר לאמור מה זאת ר"ל מכח מלת לאמור שכתבה התורה גבי פסח שאלתי במקום עומדת: דב"לז הי' מקום לומר דאצטריך למכתב לאמור מיותר להזרות לנו דלאו נאמר בדבר זה שאם אכל מן הפסח כזית צלי מבעוד יום דלוקה דל"ת דהוי לאו הבא מכלל עשה ע"כ כתבה התורה לאמור דלאו נאמר וכו' אבל עכשיו מכח התנצלות שלך על כל הדברים אשר נפלאו ממני מוכרח אתה לומר דאיצטריך זה למעט לילה אחר אליבא דר"ע ואליבא דרא"בע לג"ש ולא שבא למעט יום זבחו זא"כ מלת לאמור מיותר וא"כ שאלתי במקומה עומדת ול"כא זהי' כי ישאלך בנך מחר לאמור דווקא ביום מחר ואם תרצה להתנצל כמ"ש זה אינו שהרי כתבה התורה לאמור ומעתה שאלתי מה זאת שאתה עושה: וע"פזיתורץ מה שמקשי' אמ"ש הטור שבת שלפני הפסח קורין אותו * שבת הגדול על שם הנס שהי' בו דפסח מצרים הי' מקחו בעשור והיה חל בשבת והמצרים עבדו למזל טלה והיו שניהם קהות כו' וע"ש הנס שנעשה להם קורין אותו שבת הגדול: גם הלום יפלא הדבר למה לא קבעו חכמים ליום עשירי בניסן לקרותו על שם הנס ולמה קבעו אותו השבת שלפני הפסח לקרותו ע"ש הנס הלא ברוב הפעמים אינו יום עשירי בניסן ונ"ל דכבר הקדמנו לעיל דפסח מצרים הי' מקחו בעשור אבל דורות לא הי' מקחו בעשור וטעמו של דבר כתבתי לעיל כדי שלא יהי' למזכרת עון וכו'. וא"כ אם יקבעו חכמים דיום עשירי בניסן תמיד יקרא אותו היום ע"ש הנס הזה יסברו שהמצוה זאת לקיחתו בעשור נוהג ג"פ לדורות הואיל ויום עשירי הוא עלול למצזה זו נקרא הוא תמיד ע"ש הנס ויהי' זה למזכרת עון: ע"כ קבעו אותו השבת שהוא לפני פסח הגם שאינו חל בעשירי בניסן יקרא אותו היום שבת הגדול הואיל וכאשר יצאו ישראל ממצרים באותו פעם הי' חל יום עשירי בשבת וא"כ קורין אנו אותו על שם שבאותו פעם הי' כך מכח זה יבינו הדבר דמקחו בעשור אינו נוהג לדורות שאם הי' נוהג לדורות הי' לנו לקרות תמיד ליום עשירי ע"ש הנס נ"ל: ועד"זיבואר המ' וז"ל והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בשורה רעה נתבשרו ישראל באותו שעה שעתידה תורה שתשתכח מישראל ע"כ: והוא תמוה ונ"ל עד"ג דשבת ת"ר כשנכסו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנ' הנה ימים באים נאם ה' וכו': אמרו חז"ל עתידה אשה שתטול ככר ותחזור בב"המ לידע אם הוא ראשון או שני וכו' ופריך הא בהדיא כתיב וכו' ומשני מספקא להו כדר"ה דאמר ליחזי תנורא כמאן דמליא טומאה דמי וליהוי הפת ראשון ר"ל משום דסדר מדריגות הטומאה המה ארבעה המת הוא אבי אבות הטומאה השרץ הוא אב הטומאה וכתיב ואם יפול מנבלתם אל כלי חרס כל אשר בתוכו יטמא שאם נפל מן השרץ אל התנור התנור הוא ראשון והפת שבתוך התנור הוא שני שקיבל טומאה מן התנור שהוא ראשון הרי ארבעה מדריגות הטומאה והספק אשר יהי' להם הוא זה ליחזי תנורא כמאן דמליא טומאה דמי וכו' וא"כ הפת קיבל טומאה מן השרץ עצמו ולהוי הפת ראשון ודבר זה ישתכח מהם וע"כ לא יהי' יודעין אם הפת הוא ראשון או שני: נשמע מזה אם הפת הוא שני א"כ תמצא ארבעה מדריגות בטומאה אבי אבות אב ראשון שני אבל אם אמרינן כמאן * דמליא טומאה דמי לפ"ז לא תמצא רק שלשה מדריגות דהיינו אבי אבות אב ראשון ורביעי לא תמצא כלל בתורה ואיתא במ' הטעם שהי' מקחו בעשור ארבעה ימים קודם השחיטה כדי שתצא בכל יום מארבעה ימי' הללו מן מדריגה אחת של הטומאה ותבוא אל הקדושה מאחר שטימאו עצמן במצרי' וכו' נמצא א"א הפת הוא שני תמצא ד' מדריגות הללו וא"כ נכון הדבר שצוה הק"בה שיהי' מקחו בעשור כדי שבארבעה ימי' הללו תצא מהם: אבל אם נאמר הפת הוא ראשון א"כ לא תמצא רק שלשה לפ"ז יפלא ממך הדבר מדוע צוה השם מקחו בעשור ארבעה ימי' קודם השחיטה הלא בתלתא סגי וע"דז אתי שפיר מ"ש והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ר"ל כאשר יראו בניכם שאתם לוקחים את הפסח ארבעה ימים קודם שחיטתו ישאלו לכם מה העבודה הזאת לכם ר"ל למה אתם לוקחים אותו ד"י קודם שחיטתו הלא בתלתא סגי מזה: מוכח שעתידה תורה שנשתכחה מישראל ויהיו מסופקים אם יש ד' מדריגות וא"כ הפת הוא שני וצריך לקיחתו ארבעה ימים קודם * פסח או דלמא כמאן דמליא טומאה דמי וא"כ הפת הוא ראשון וא"כ לא תמצא רק שלשה מדריגות וסגי בתלתא יומי: ול"כא והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת ר"ל כאשר ישאלו זאת לכם עי"ז מוכח שבשורה רעה הוא נתבשרו שעתידה שתשתכח מהם ע"כ ספק הזה יהי'. ואי' בסוטה רבי יוחנן כן זכאי אמר עתיד דור אחרון לטהר ככר שני שאין לו מקרא מן התורה ול"פז מו"לך לפ"ד דהפת הוא ראשון דאי ס"ד הפת הוא שני מדוע עתיד יטהרו ככר שני זה לא יש לו מקרא מן התורה: וע"דז יובן מ"ש כשנכנסו לכרם ביבנה דווקא אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל דידוע בזמן ש הי' סנהדרין באושא אז הי' ר' גמליאל נשיא וכאשר נכנסו ליבנה אז הי' ר' יוחנן ב"ז נשיא וע"כ כשנכנסו ליבנה שאז הי' ריב"ז נשיא ואיהו ס"ל דככר שני אין לו מקרא מן התורה ע"כ אמרו עתידה תורה שתשכח ולא יהי' יודעין אם הפת היא ראשון או שני:
The Simple Child, what does he say? What is this? The tam’squestion (the Simple Child) appears in Parshat Bo, Exodus Chapter 13:14. The Haggadah assumes that this child is simple because of the simplicity of his question – one doesn’t have to dwell on his words. But there is more to thetam’s question if we consider their context: “And when your child asks you, tomorrow, saying, ‘What is this,’ then you shall say to him….” It is not what he asks but when he asks his question that is important. There are two questions. First, why does the simple child ask ‘tomorrow?’ Rashi and other commentators understand the word machar, tomorrow, to mean, ‘after some time.’ But there is no reason to understand this word in any other way than its literal meaning. If the simple child was curious about his father’s actions on the night of Passover he should have asked him about the ceremony immediately – he didn’t have to wait until the next day! Also, why does the verse include the word laymor,‘saying’? This word would appear to be superfluous. The tam is not as simple minded as he first appears to be. His question occurred literally ‘on the next day’ after the Passover offering. He didn’t want to ask his father at the time of the Passover offering. The following day he realized there was something curious going on when his father stopped eating the Passover offering. The wordlaymor hints at the nature of his true question. The crux of the question here has to do with the controversy between Rabbi Elazar ben Azariah and Rabbi Akiva as well as the whole question of Pesach Mitzraim and Pesach Dorot.⁵¹, or Passover as it was celebrated by later generations. For instance, the Egyptian Passover had to be set aside four days before it was offered as a sacrifice. Even though the time of the original Passover offering is singled out, “On the tenth day of THIS month,”⁵² the sages concluded that, for the most part, the laws for Pesach Mitzraim are not so different from the Passover celebration of later generations⁵³. As we have already seen, Rabbi Elazar and Rabbi Akiva each deduce different lessons from the word hazeh, “THIS.” Rabbi Elazar concludes that this word teaches us that the Passover offering must be consumed by midnight⁵⁴ while Rabbi Akiva concludes that this extra word, hazeh, teaches us that even though the Passover offering is a minor sanctity offering (kodshei kalim)⁵⁵minor sanctity sacrifices and kodshei kedoshim, or major sanctity sacrifices. This is a complex area of halachah. For our purposes the kodshei kalim could be consumed over a period of two days. Even though the Passover sacrifice normally would fall into this category it is singled out since it must be burned at the end of the night. The Passover offering was treated differently because it was offered at night rather than during the day like the other kodshei kalim., it still must be consumed by morning, since the entire night when the Israelites ate the original Passover sacrifice was the time of ‘haste’. Normally kodshei kalim can be eaten over the course of two days and one night,⁵⁶ but this was not the case with regard to the Passover offering. It had to be consumed on that night before morning. Rabbi Elazar deduces the lesson of not leaving the Passover offering over from the verse: “You shall not leave any of it over until morning; if any of it is left until morning you shall burn it.”⁵⁷ Rabbi Akiva, on the other hand, understands this verse as a reference to other sacrifices of minor sanctity (and not the Passover offering). When the verse says “until morning you shall burn it,” it means that it must be burned on the second morning. Returning to the original question – what caused the tamto ask question his father the day after the Passover offering was made? The first Passover that the Israelites celebrated after the left Egypt took place on a Saturday night. Now, while the Passover sacrifice could be offered on the Sabbath which was the eve of Passover, thehagigah⁵⁸is the name of the festive offering which was made on each of the holidays. In addition to the Passover offering, the people were obligated to bring a hagigah offering. The egg on the Seder plate symbolizes this second offering. could not. Therefore the hagigahhad to be made on the eve of the Sabbath. Since it could be consumed over two nights and the day in between them, it could still be eaten on the Sabbath. We can now see why thetam was so curious about the offerings; he saw his father offer the hagigah and consume it the next night while the Passover sacrifice was offered on the Saturday night but was only consumed until midnight. Both were kodshei kalim, shouldn’t they both be consumed over two days. Still he remained silent and did not ask his father about this at the time of the offering. That is why we call him a tam. It was only the next day that he asked his father about the sacrifices when he saw that he was no longer eating the Passover offering even though it was kodshei kalim, like the hagigah offering. The seemingly superfluous use of the word laymor, SAYING, in this Exodus 13:14 is a hint that that this law applies to the Passover offering. The word laymoremphasizes the uniqueness of the Passover offering – it cannot be consumed earlier than Passover eve and it can not be consumed later than midnight or sunrise depending on whose point of view you are following.
footnotes: ⁵¹ Literally the Egyptian Pesach, the first Passover as it was celebrated in the land of Egypt. There were certain differences between the Egyptian Egypt and Pesach Dorot ⁵² Exodus 12:2 ⁵³ See Exodus 13:5 The sages interpret the verse to mean that the rite of Passover and the rite in Egypt were no different from one another. ⁵⁴ As we saw earlier in the commentary. ⁵⁵ There are two categories of sacrifices kodshei kalim, ⁵⁶ Or in the case of the Passover offering which is offered at night, it would have been two nights and one night. ⁵⁷ Exodus 12:10 ⁵⁸ The Hagigah