בעת נערותי בלמדי החכמה ראיתי מי שגדל עליה והזקין בקריאתה ולמודה בעיר מושבי עיר פרפינייאן ועמו המון רב מן התלמידים מלעיגים ומבזים אחד מן הדורשים שדרש בענין האמונה ואמר בדבריו שהאמונה ממנה אמיתית וממנה בלתי אמתית ואמר החכם ההוא בעיניו כי חלילה חלילה שהאמונה לא תאמר אלא על האמונה האמתית והסכימו עמו תלמידיו שותים מימיו עד שאמרו שהיה ראוי לנדות הדורש ההוא אם לא לחסרון דעתו והדורש ההוא ואם הוא משנואי נפשי השקר יותר שנואי וראיתיו נרדף והאמת נעדרת ולאהבת האמת טענתי טענתו והחזקתי בדבריו ואלעיג על החולקים עליו ואזכיר להם זה הפרק והגדר אשר גדר בה החכם הזה האמונה וכי היא אמונה כל עוד שיחשוב המאמין שהוא כן חוץ לנפש וכפרו זה ולא הודו שהרב כיון לומר זה עד שהכרחתים והבינותי הדבר לקצתם וזה יביאני עתה לפרש מאמרו ואם אחשוב שהוא כמבואר בנפשו הוא מתחיל בתארים ורומז ענין האמונה מה ענינה באמת והיא אשר ראוי להחזיק בה החכם באמונתו ואמר דע אתה המעיין במאמרי זה כי האמונה אינה ענין הנאמר כי נוכל לומר דבר ולהאמין חלופו אבל האמונה בכלל הוא הענין המצויר בנפש כשיתחבר עם זה שיאמין בו שהוא כן חוץ לנפש כמו שיצויר זהו אמתת האמונה ר"ל שיאמין שהמצויר בנפשו יסכים עם המציאות חוץ לנפש ואם יסכים תהי' אמונתו צודקת ואם לא יסכים אמונתו כוזבת ואם היא אמונה בגדרה ואמתתה כמו האמתות מצד מהות האמונה ועצמותה כי הצדק אינו נותן מהות האמונה כי הציור והאמנת ההסכמה היא המשימה אותה אמונה אבל הצדק והכזב יתן שתהיה האמונה אמתית או כוזבת כמו שהחומר ההכרחי הכרחי יצדק או יכזב כי אמרנו אין אדם אחד חי הוא מחמר ההכרחי כמו אמרנו כל אדם חי והחיוב או השלילה יתנו הצדק או הכזב לא החמר כי יחס הנשוא אל הנושא הוא מחומר החיוב יצדק או יכזב וכן האבן אל האדם מחומר הנמנע ככה הצדק והכזב יתנו האמונה וכזבה לא אמתת האמונה כי זה מצד האמינו שהמצויר בנפשו יסכים עם המציאות ולכן אמר אם יספיק לך מהדיעות האמתיות או הנחשבות אמתתם אצלך כשתספרים וכו' הנה באר כי כוונתו לגדור האמונה לא לגדור האמתית מהכוזבת בחלוף ממה שחשבו אלה וכמו שנהגו וזה כמאמר הנוצרים הוא אחד אבל הוא שלשה והשלשה אחד בעצמו במציאות וזה נמנע אם לא שצדקו שני הסותרים ואנו שאומרים שכל משכיל ומושכל באל יתברך ושהכל אחד אין אנו אומרים שבו אלו השלשה דברים ושהשלשה אחד אבל נאמר שהדבר האחד בעצמו נקרא באלה השלשה שמות והוא עצמותו והמשכיל מצד השכילו עצמו כי האל הוא השכל הראשון הפשוט אשר עצמותו המופשט גלוי לעצמותו הנקי כי ישכיל עצמו מצד שעצמו מושכל לעצמו ואמתתו הוא השכלתו וזאת היא אחדותו האמתית והנה יתבאר זה יותר בעתיד וצריך שיהיה האדם מכת מי שיצייר האמת וישיגהו ואם לא ידבר בו כמו שצוו החשובים אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה כי הדבור הפנימי הוא הנרצה אצל הש"י כשיסכים עם המציאות כי הוא אמת ית':